ישראל מתמכרת: כשהשימוש הופך להרגל – המלחמה תיגמר והמשק ימשיך לשלם
במשך עשורים, התמכרות נחשבה בעיני רבים כבעיה של שוליים. כזו שנוגעת לקבוצות מצוקה, או לקצוות האוכלוסייה. אבל הנתונים שפרסמנו השבוע ב-ICA, המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש, לרגל שבוע המודעות להתמכרויות 2025 - על בסיס נתונים עדכניים ממחקר אפידמיולוגי מעמיק שערכנו לאורך 4 השנים האחרונות, מספרים סיפור אחר לגמרי: ההתמכרות עברה למיינסטרים, והמחיר הכלכלי רק מתחיל להתבהר.
אנו נוהגים לחלק את ההתמכרויות השונות לשני סוגים: שימוש בחומרים (אלכוהול, סמים ותרופות מרשם) והתנהגויות ממכרות (כגון התמכרות להימורים, למסכים, לגיימינג, למין ופורנוגרפיה ועוד). המחקר בחן את שיעורי ההתמכרות והרגלי השימוש בחומרים והתנהגויות ממכרות בציבור הישראלי.
המחקר עקב אחר מדגמים באוכלוסייה בישראל בארבע נקודות זמן – לפני מתקפת ה־7 באוקטובר ולאחריה, ומצא כי למרות ירידה מדודה בתסמיני פוסט-טראומה מאז מתקפת ה־7 באוקטובר, השימוש בחומרים ממכרים נותר גבוה, ובחלק מהמקרים ממשיך לטפס. כך למשל, השימוש באופיאטים כמעט והכפיל את עצמו בתוך שלוש שנים (מ־2.6% ב־2022 ל־4.7% ב־2025), השימוש בתרופות הרגעה וכדורי שינה זינק ל־10%, והשימוש בממריצים כמעט עלה פי שלוש. כלומר, כשהמלחמה תיגמר – ההרגל המזיק – יישאר.
כשדור העתיד שוקע - המשק נחלש
הנתון המדאיג ביותר מבחינה כלכלית: קבוצת הגיל שנמצאת בקו האש של השימוש המוגבר שיכול להפוך בקלות להתמכרות היא דווקא זו שעתידה להוביל את המשק בעשורים הקרובים - בני 18-34. כאשר 29.1% מהם מדווחים על שימוש בסיכון מוגבר. תוסיפו לכך שיעור של 54.2% שימוש בסיכון בקרב הסובלים מתסמיני PTSD ותקבלו תמרור אזהרה ברור: ההתמכרות אינה רק בעיה של בריאות הנפש - היא סכנה מיידית לפריון העבודה, לחדשנות, ליציבות המשק.
המחיר שעוד לא נמדד: בריאות, רווחה ותעסוקה
הנזק הכלכלי של התמכרויות אינו נמדד רק בקניית חומר כזה או אחר או התנהגות פוגענית (במיוחד כלפי האדם בעצמו) – אלא באובדן ימי עבודה, ירידה בתפוקה, הגדלת ההוצאה הציבורית על בריאות ורווחה, פגיעות בתפקוד המשפחתי, עלייה בפשיעה ואובדן משאבי אנוש במערכות החינוך והביטחון. במונחים מאקרו-כלכליים, מדינות מערביות מתקדמות מעריכות את עלות ההתמכרות בלפחות 1% מהתמ"ג. במקרה הישראלי מדובר בעשרות מיליארדי שקלים בשנה.
פתרון לאומי בדחיפות
ב־ICA אנו מסבירים בפשטות: מה שחששנו שיקרה – כבר קורה. דפוסי השימוש שהתבססו בזמן החירום הפכו להרגלים. ואם לא תקום תכנית לאומית, רוחבית, שתאחד את משרדי הבריאות, הרווחה, החינוך, הביטחון והאוצר – הנזק של הדור הצעיר לא יישאר רק בסטטיסטיקות. הוא יגיע לכל בית ובית בישראל. המניעה והטיפול בהתמכרויות לא יכול להיות פרויקט של עמותות או יוזמות מקומיות בלבד. יש לגבש מדיניות בין־ משרדית כוללת שתפעל בזיהוי מוקדם, חינוך, מניעה, תשתיות טיפוליות והקצאת תקציבים לטיפול מותאם.
השימוש המוגבר וההתמכרות הפכה לבעיה לאומית – וככזו היא דורשת פתרון לאומי.
ענבל דור קרבל היא מנכ"לית ICA, המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש
