חברה בחדלות פירעון? ההגנה מתביעות אזרחיות כבר לא אוטומטית
תושבים המתגוררים בסמיכות לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב וסובלים ממפגעיה הסביבתיים יוכלו להגיש תביעת פיצויים נגד חברות התחנה, אף שהן מוגדרות כחברות בפירוק מאז 2012. כך קבע בית המשפט העליון בפסק דין שהופך החלטת מחוזי, ואף נוגד החלטת עליון בתיק אחר בסוגיה דומה
חברות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב נמצאות בהליכי חדלות פירעון מינואר 2012, הן מוגדרות כחברות בפירוק ומנוהלות בידי נאמנים — אבל זה לא ימנע הגשת תביעת פיצויים נזיקית נגדן. מאות מתושבי תל אביב המתגוררים בסמוך לתחנה המרכזית החדשה יוכלו להגיש תביעה בגין מטרדי רעש, זיהום אוויר, סבל ופגיעה כספית נגד החברות הללו, כך נקבע בפסק דין שנתן לאחרונה הרכב של שלושה שופטי עליון, דוד מינץ, חאלד כבוב ויחיאל כשר. שלושת השופטים הפכו החלטה שיפוטית קודמת של בית המשפט המחוזי מרכז, שבה נקבע כי התושבים לא יוכלו לתבוע את חברות התחנה המרכזית בשל היותן בהליכי חדלות פירעון. כמו כן פסק הדין קבע קביעות שמנוגדות להחלטה של העליון בתיק אחר בסוגיה דומה.
פסק הדין ניתן בעקבות ערעור על החלטה של המחוזי מרכז. לאחר דיון שהתקיים ביוני הושגה הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה הערעור יידחה, אולם לתושבים תישמר זכות התביעה נגד חברות התחנה המרכזית "בקשר לתקופה שהחלה לאחר תחילת תהליך חדלות הפירעון של החברות", והם יוכלו לתבוע בגינן "באכסניה המתאימה". כלומר, התושבים יוכלו לתבוע על הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, מאז ינואר 2012.
בשבוע שעבר עו"ד ערן בן עוזר, המייצג את התושבים, פנה לעליון וכתב שבימים אלה, עם השלמת הליכי גישור מול עיריית תל אביב, שהיא אחת הנתבעות, התושבים מתכוונים להגיש תביעת רשלנות נזיקית נגד חברות התחנה המרכזית שבפירוק, כפי שאושרר בפסק הדין. הוא ביקש מבית המשפט הבהרה בעניין האמירה בדבר "האכסניה המתאימה", שכן בכוונתו להגיש את התביעה למחוזי בתל אביב. השופט מינץ השיב לו כי "בא כוח המבקשים יעשה כחוכמתו. בית משפט זה אינו מתווה את הדרך אליה יממשו מי מהצדדים את זכויותיהם".
מדובר במקרה יוצא דופן, שהרי בדרך כלל לא ניתן לתבוע חברות שנקלעות להסדר נושים והליכי חדלות פירעון, אלא אם מדובר בתביעות חוב במסגרת הליכים אלה. במקרה הנוכחי התושבים מבקשים לתבוע תביעה אזרחית נזיקית רגילה. על רקע סוגיה זו ניהל עו"ד בן עוזר מאבק ארוך שנים ומרובה הליכים נגד חברות התחנה המרכזית והעירייה, כדי לאפשר לתושבים שטוענים לנזק להגיש תביעה נגד החברות, בדומה לתושבים אחרים (חלקם יוצגו על ידיו) שהגישו תביעות כאלה החל מאמצע שנות התשעים — וקיבלו פיצויים של עשרות מיליוני שקלים במצטבר במסגרת הליכי גישור.
טענתו המרכזית של עו"ד בן עוזר בכל ההליכים היתה שאף שחברות התחנה המרכזית נכנסו ב־2012 לחדלות פירעון, עילת התביעה היא "עילה נמשכת". התושבים "סובלים עשרות שנים סבל רב", שנמשך משנות התשעים ועד היום, ולכן יש להתיר גם לכ־200 תושבים אחרים באזור התחנה, ש"לא ידעו על היכולת שלהם לתבוע", לתבוע ולקבל פיצויים בדומה ליתר שכניהם.
בכתב הערעור שלו לעליון פירט עו”ד בן עוזר כיצד פסקי דין והחלטות בשלושה הליכים משפטיים קודמים חסמו את אפשרות התביעה של התושבים בשל הליכי הפירוק. ב־2018 שופטת המחוזי בתל אביב שלומית יעקובוביץ דחתה על הסף בקשה של כ־50 תושבים להגיש תביעת פיצויים. השופטת קיבלה את עמדת עו"ד אמיר פרנקל, שייצג את נאמני חברות התחנה המרכזית, שלפיה "מועד התגבשות עילת התביעה חל שנים רבות טרם מתן צו הקפאת ההליכים" (בינואר 2012), ויש לדחות את התביעה כי בהסדר הנושים של החברות נקבע ואושרר בבית המשפט שיימחקו כל התביעות וההליכים המשפטיים שנפתחו נגדן קודם לכן.
ב־2021 השופטים יצחק עמית, היום נשיא העליון, נעם סולברג, כיום המשנה לנשיא העליון, ואלכס שטיין דחו ערעור של קבוצת התושבים הזו. בפסק הדין שנתנו הם כתבו כי התושבים הגישו את תביעתם ב־2015, בעת שחברות התחנה המרכזית כבר חסו תחת צו הקפאת הליכים שניתן ב־2012, וכי ב־2016 אושר הסדר נושים שכלל מחיקת כל התביעות וההליכים שקדמו למתן הצו, ולכן "אין תוחלת” לתביעה, שהעילה שלה נולדה שנים רבות לפני המועד הקובע.
ב־2022 שופטת המחוזי מרכז עירית וינברג־נוטוביץ קבעה שאין לשמור כספים בקופת הפירוק לטובת אפשרות לפיצויים בגין תביעות שהוגשו נגד חברות התחנה המרכזית על ידי קבוצות תושבים אחרות. היא פסקה זאת בתיק הפירוק שבו צוין כי תושבים הגישו ב־2021 תביעות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה כי הם זכאים לפיצוי מכוח "העילה הנמשכת", ויש להתייחס לתביעותיהם ככאלה שנוצרו לאחר המועד הקובע (ינואר 2012). ואז עוד טענו כי פסק הדין של העליון אינו חל בעניינם משום שהם תובעים פיצוי בגין השנים שלאחר כניסת החברות להליכי חדלות הפירעון.
בתביעות אלה התושבים טענו שמתחילת פעילותה של התחנה המרכזית החדשה בשנות התשעים נפגעה איכות חייהם "מזיהום האוויר החמור הקשור בפעולות התחנה וכל הקשור בה, מהרעש הנלווה לכך וממאפיינים סוציו־אורבניים הנלווים לאמור לעיל ולפעולות התחנה".
השופטת קבעה שאף שהתביעות הוגשו ב־2021, "עיון בהן מעלה כי עילות התביעה נולדו טרם המועד הקובע. לכן עסקינן ב'חוב עבר' בגינו היה עליהם להגיש תביעות חוב, ומשלא הגישו הם נעדרי מעמד בהליך". היא קבעה שאין לשריין עבורם כספים בקופת הפירוק, ונתלתה גם בפסיקתו הקודמת של העליון בקשר לקבוצת התושבים הראשונה.
בערעור לעליון שהגיש בנובמבר 2022 טען עו"ד בן עוזר שאין בסמכותה של השופטת שדנה בתיק הפירוק לקבוע קביעות לגבי מועד היווצרות עילת תביעה, ויש לאפשר לתושבים לתבוע פיצויים על הסבל שנגרם להם בשנים האחרונות, גם אחרי כניסת חברות התחנה המרכזית להליכי הפירוק. בין השאר, הוא נסמך על דיני ההתיישנות הנמשכת, שלפיהם "עילת התביעה נוצרת כל יום מחדש" כל עוד לא תוקנה הפרת הדין הרובצת מאחורי המצב הפוגעני שבגינו הוגשה התביעה. לדבריו, "הרעות החולות לא תוקנו לאורך השנים... עד היום הזה ממש". לטענתו, מועד היווצרות "העילה הנמשכת" אינו המועד הראשון שבו נוצר הפגם, לפני שנים רבות, אלא השנים האחרונות קודם למועד הגשת התביעה.
באי כוח נאמני חברות התחנה המרכזית שבפירוק דחו את טענותיו בנימוק שמאחר שכבר נחתם הסדר נושים, אין להתיר הגשת תביעות, בין השאר בשל חשיבות הוודאות בהליכים שכאלה. אלא שבדיון בחודש יוני השופטים הבהירו שהם דווקא מקבלים את עמדת עו”ד בן עוזר. השופט כשר המשיל את המצב למקרה שבו ישנו מפעל שמרעיש לסביבתו, ובעליו במשך שנים לא התקין התקנים שימנעו זאת, ואז הוא נכנס לחדלות פירעון, ממשיך לפעול באותו אופן, נמכר במסגרת ההליך, ואז מוגשת נגדו תביעה בגין מטרדי רעש.
לדברי השופט כשר, "כל הזכויות שמורות... האם יש סמכות לאשר הסדר נושים שמאפשר לחברה להמשיך לגרום למטרד אחריו? האם יש חיה כזאת?". הוא אף פנה לעו"ד בן עוזר ואמר לו ש"זכותו להמשיך לתביעה בגין שבע השנים האחרונות תלויה ועומדת ולא ניזוקה. החלקים בהחלטת בית המשפט (המחוזי מרכז — ע”ק) שפוגעים בזכות הזאת נמחקים".
עו"ד בן עוזר אמר לכלכליסט שהוא מגבש כיום תביעה עדכנית בסכום מוערך של עשרות מיליוני שקלים, שתכלול מספר רב של תובעים, קיימים וחדשים, במטרה למצות את מלוא זכויותיהם. לדבריו, "פסק הדין של העליון הפך את המצב המשפטי ומאפשר לתושבים סביב התחנה המרכזית שמעולם לא קיבלו פיצוי להגיש תביעה כספית בגין הנזק והסבל שנגרם להם במשך שנים רבות, גם אחרי שהחברות נכנסו לחדלות פירעון. פסק הדין אף יכול להשליך על מקרים אחרים בישראל, שבהם לאנשים יש עילות תביעה אזרחיות רגילות נגד גופים שמצויים בהליכי חדלות פירעון".
