חוק לימוד תורה הוא דיל פוליטי כל כך שקוף שצפוי להתרסק בבג”ץ
עיגון ההשתמטות בחוק יסוד הוא עלבון למשרתים, והאינטרסים הביטחוניים נדרסים תחתיו. מדובר בחוק שמכיל את עילות הפסילה: לא חוקתי ונעשה בו שימוש לרעה
כדי לפצות על כישלון חוק ההשתמטות וכדי לעקוף את גזירת בג״ץ לשוויון בנטל, הגיח לחיינו הקונץ־פטנט החדש של חוק יסוד: לימוד תורה. חוק הצהרתי שלא אומר הרבה, אבל הכתרתו כפרק בחוקה תאפשר להכשיר ולהעביר על גבו את ההסדרים המושחתים שמתהווים במקביל – ביטול מעצר עריקים חרדים, שיידון היום בכנסת, חוק מעונות שיחזיר את הסבסוד למשתמטים ובהמשך אולי גם את חוק ההשתמטות הכולל. חוק היסוד מאפשר לקבע את מעמדם של המשתמטים כגבוה מעל המשרתים, שעבורם אין חוקי יסוד אלא רק צווי 8. על האפשרות הזו רמזה בדיון נציגת היועצת המשפטית לממשלה ונגיע לכך בהמשך.
חוק היסוד החדש לוקה בכל הפגמים שכבר אין טעם להתלונן עליהם. הוא לא נידון בוועדת חוקה, המעון הטבעי לחוקה, אלא בוועדת הכנסת. הוא הנחתה מלמעלה של ראש הממשלה על הכנסת לאחר דיל פוליטי של בנימין נתניהו עם יצחק גולדקנופף ואריה דרעי בהתאם למסורת שהתגבשה לאחרונה, לפיה הכנסת וראשי ועדותיה הם קבלני ביצוע לפוליטיקה נחותה ומושחתת. ובמקרה הזה קבלני ביצוע לעקיפת וקבורת אינטרסים ביטחוניים קיומיים, שעליהם הצביע הרמטכ"ל – הצבא קורס לתוך עצמו, חסרים 12,000 חיילים. אפשר לשמוע בדברים אזהרה אסטרטגית מהסוג שהדהד כאן לפני 7 באוקטובר.
אתמול הופיעה נציגת היועמ"שית עו"ד אביטל סומפולינסקי בוועדת הכנסת. היא נמנעה מביקורת ישירה על ההיבטים הפוליטיים של החוק, אבל בעקיפין ניתן להבין שאינה מתעלמת מהם. "לא די באמירה שלימוד תורה הוא ערך ציבורי חשוב במדינת ישראל כדי לייצר 'פרק בחוקה'", אמרה סומפולינסקי ובהדרגה גלשה לתכלית הפוליטית של חוק היסוד: "חוק היסוד מקודם לאחר שהכנסת נכשלה בניסיון להגיע להסכמות ביחס להסדר גיוס בני הציבור החרדי, ועל רקע פסיקת בית המשפט העליון בעניין השוויון בנטל". מכאן, המשיכה סומפולינסקי, מתחדדת מטרת החוק: "לאפשר את התשתית הנורמטיבית־חוקתית להסדר 'תורתו אומנותו', כבסיס לחקיקת פטור גורף מגיוס ללומדי תורה". והתוצאה היא שלא קיבלנו תיקון חוקתי, אלא תיקון אנטי־חוקתי, ש"מעורר קשיים חוקתיים מהותיים וכבדי משקל, פוגע באופן קשה ביותר בעקרון השוויון, בפרט בימים אלה שבהם חוסר השוויון בנטל התגבר באופן משמעותי וצרכי הביטחון אינם מאפשרים לפטור ציבור שלם מגיוס לצבא".
סומפולינסקי נוגעה בהשוואה הבלתי נמנעת – "השאלה במצב שכזה אינה האם מעמדם של לומדי התורה שווה ערך למשרתים בצבא, אלא האם מעמדם אינו למעשה רם יותר – בהתחשב שמעמדם של המשרתים אינו מעוגן בחוקי היסוד".
מהצעת חוק היסוד הושמטו קטעים מקוממים, כמו השוואת זכויות וחובות של האברכים לחיילים, והוא מכיל את המונח הסתום "מאזני צדק" אל מול לימוד התורה. זו אופציה שמאפשרת פרשנות שמאזנת את לימוד התורה אל מול ערכים אחרים שהחוק לא מפרט, ולא ברור באיזה אופן יש לאזן אותם אל מול לימוד תורה. "בוודאי לא ניתן לגזור ממנו פטור גורף מהצבא לבחורי ישיבות", קובעת סומפולינסקי. נדמה שאת זה בדיוק יגזרו ממנו הפוליטיקאים, אבל מי יודע, אם תתנו לאנשי המשפט – היועמ"שית ובג"ץ – את "מאזני הצדק", אולי הם יסיקו ממנו דווקא את ההיפך. אלא שזו לא כוונת המחוקק במקרה הזה שבונה חוק יסוד כדי להכשיר פטור מגיוס.
סומפולינסקי דיברה על הקדושה (החילונית כמובן) של חוק יסוד מה שעורר את ראש הוועדה אופיר כץ לסנוט בה: ״אתם מדברים על קדושה’ אבל תומכים בבג”ץ בכל עתירה לביטול חוק יסוד״. מה לעשות כשאלה המטרות הפסולות שמנסה הממשלה להשיג ולאיים על השופטים שלא יתערבו רק מכיוון שהצמידו לחוק את הכותרת חוק יסוד? בבג״ץ הסבירות בוטל חוק יסוד ונמנו שתי העילות. האחד, כשהתיקון לחוק היסוד איננו חוקתי (פוגע בליבת הדמוקרטיה כנטען למשל בבג״ץ שהכפיף לפוליטיקאים את בחירת השופטים), והשני שנעשה שימוש לרעה בחוק היסוד. נדמה לי שאם חוק היסוד המוצע של לימוד תורה יגיע לבג״ץ יתחברו להן שתי העילות יחדיו – גם שימוש לרעה וגם פגיעה בשוויון (תיקון לא חוקתי).
וכאן הפגינו החרדים בוועדה את מומחיותם החוקתית, כשטענו כי השוויון לא עוגן בחוקי היסוד אלא ״נכפה״ בידי בית המשפט העליון. במלים אחרות – בגלל שהשוויון לא קיים בחוקי היסוד מותר להסיק שלומדי התורה שווים יותר והפטור מגיוס מגיע להם בגלל מהותם וסגולתם הייחודית. ח״כ יעקב אשר מאגודת ישראל הסביר סגולה זו - קיומנו כאן הוא פרי ההבטחה האלוקית לאברהם אבינו והקיום הזה ממשיך ומובטח בזכות לומדי התורה. חברי הכנסת מהאופוזיציה כמירב בן ארי, נאור שירי, אלעזר שטרן, שרון ניר ואחרים ניסו להצביע על תרומתו של הצבא לאירוע ונדחו בבוז.
