מה שלא הולך בגז, ילך ביותר גז
בשבוע שעבר נשברו בכמה מקומות בארץ שיאי חום. גם במשק החשמל נשבר שיא צריכת החשמל. ב-13 באוגוסט נקבע שיא ייצור חשמל משקי של 17,265MW לעומת 15,679MW בדיוק שנתיים קודם לכן. זו קפיצה דרמטית של כ-10% בשיא (קפיצה של כמעט 1,600MW).
אין ספק שבזמן הקרוב נשוב לשמוע את מקהלת האינטרסנטים הקבועה המזהירה מפני מחסור בחשמל בישראל אם לא יבנו תחנות כוח נוספות בגז טבעי – הרבה ומהר. המקהלה כוללת בדר"כ צירוף מעניין של יצרני הגז, מנהלי משק החשמל, משרד האוצר, רשות מקרקעי ישראל (מה הם בעצם קשורים?) ולעיתים אפילו ארגונים ירוקים, המצרים על השטחים שפיתוח אנרגיה מתחדשת גוזלים מהמדבר.
אולם ראוי לבחון את המצב בעיניים מפוקחות, המנסות לא רק לצמצם את משבר האקלים – זה הגורם לגלי החום שחווינו - על ידי צמצום פליטות במשק החשמל, אלא גם לצמצם את הפגיעה בבריאות הציבור של תחנות הכוח הגזיות, ותוך כדי כך גם לצמצם עלויות לצרכני החשמל בישראל.
אם נבחן את הנתונים לעומק, נראה כי בשעת צריכת השיא בסביבות 15:30 אחה"צ הייצור מדלקים פוסיליים היה כ-13,200MW בעוד שיכולת הייצור הפוסילית בישראל הייתה בשנת 2023 כ-17,500GW. יכולת הייצור ב 2025 גבוהה יותר. אלא שזה לא הסיפור המדויק. בשעות מאוחרות יותר בערב, הייצור מאנרגיה מתחדשת, הנסמך על השמש, יורד, והצריכה יורדת פחות. כך, קצת אחרי 6 בערב היה הייצור מדלקים בשיאו כ 14,290MW. נכון, לא לקחנו בחשבון אחת הבעיות של תחנות הגז – התפוקה שלהן יורדת ככל שחם יותר בחוץ. ההספק הזמין לכן היה קטן יותר, בסביבות 16,500MW, שמשמעו רזרבה של יותר מ-2,000MW - יותר מ-3 תחנות כוח גדולות שהמתינו כגיבוי בחוסר מעש ביום הקשה ביותר.
אבל מעניין יותר להבין מה צפוי לנו בעתיד. לצורך כך בוא נסתכל על שתי מגמות. הראשונה – בוא נשווה למצב ב 2023. הייצור הדלקי בשעת צריכת השיא ב 2023 היה כ 13,200MW ושיא הייצור הדלקי בערב היה 13,660MW. כלומר הייצור הדלקי בשעת השיא כלל לא עלה, ובשעת הערב עלה רק ב 660MW. מגמה שניה היא התקנת מערכות אגירה. ב 5 השנים הקרובות תותקן בישראל יכולת אגירה של 8,000MW! יכולת כזו מאפשרת לנצל את האנרגיה הסולארית גם בשעות הערב בהן הצריכה טרם ירדה. לכן צפוי בשנים הקרובות ששיא הייצור מדלקים ירד באופן משמעותי.
סיכום ראשון: ייצור השיא בדלקים מאובנים צפוי לרדת בשנים הקרובות, גם אם נאלץ לסבול גלי חום קשים נוספים וצריכת החשמל תשבור שיאים.
נקודה מעניינת נוספת היא שביום השיא נאלץ מנהל המערכת להשתמש בהספק גיבוי בסולר עצום – כ 2,800MW – דבר שלא קרה יום קודם לכן, עם צריכות חשמל דומות. עלות הפעלת מערכות הסולר גבוהה פי כמה מאשר בגז, ומדובר לכן בהוצאה של מיליוני שקלים רבים. הסיבה לכך היא תקלה במערכות הגז – נתונים על כך טרם פורסמו. ייצור חשמל בגז טבעי רגיש מאוד לתקלות. הוא האחראי להפסקות החשמל הנרחבות בכפור של טקסס ב-2021, ובקיץ של קליפורניה ב-2020. גם בישראל יש השבתות של מערכות הגז, אם לצורך תחזוקה, ואם בשל מצב בטחוני מתוח – חווינו זאת במשך שבועות בשנתיים המתוחות האחרונות.
סיכום שני: לייצור חשמל בגז חסרונות לא מועטים:
1. מערכות גז רגישות לתקלות, ולכן דורשות גיבוי (שמופעל) מזהם מאוד ויקר מאוד
2. מערכות גז רגישות לחום ותפוקתן יורדת בימי השרב – לכן נדרשת הקמת עוד תחנות
3. מערכות גז פוגעות בבריאות (זיהום אויר) ובסביבה (פליטות פחמן דו חמצני).
מה עושים? בישראל מה שלא הולך בגז, הולך ביותר גז. ולכן יושבים עכשיו ודנים בהקמת יותר מ-10 תחנות כוח חדשות ב-10 השנים הקרובות. הקמת התחנות עולה לנו מיליארדים, מקטינה את הכנסות המדינה האפשריות מיצוא של הגז, ומחלישה את האפשרות להחזיק משק אנרגיה מתחדש, אמין, בגיבוי של מערכות הגז, שכן שריפתו בתחנות שיוקמו תגמור את מאגרי הגז שלנו במהירות.
מה צריך לעשות? חייבים לקבוע יעד מאתגר של 60% לייצור חשמל מתחדש בשנת 2040. קביעה כזו תניע את כל הגורמים לפעול להשיגה. אגב, פתרון נוסף שזוכה לעמודה בטבלאות של מנהל המערכת – עמודה שכולה 0 גדול, הוא ניהול הביקושים. אחרי הכל הקמה של תחנת כוח בשביל אירוע של פעם בשנתיים איננה הגיונית – אפשר למשל לשלוט בביקושים במשך כמה שעות של שיא הביקוש, זה עולה הרבה פחות. כך, בשילוב של פתרונות חדשניים נוכל להתמודד עם אתגרי האקלים ולשלם פחות עבור האנרגיה שאנו צורכים.
ד"ר גדעון פרידמן הוא CTO בקרן השקעות בתחום האקלים - נט-זירו ולשעבר המדען הראשי במשרד האנרגיה
