פרשנות
פרשת הריקול של שטראוס: היועמ"שית בורחת מאחריות לכספי ציבור
דווקא בהרב-מיארה, זאת שיודעת להיות נחרצת ואסרטיבית כל כך בעמדות שלה לגבי פוליטיקאים ועובדי ציבור שפוגעים לשיטתה באינטרס הציבורי, מחליטה פתאום לשבת על הגדר כשמדובר בהשמדת חסכנות הציבור. מדובר במופע התחמקות מביך שפוגע במעמד המוסד החשוב הזה
16 עמודי העמדה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לגבי החלטת שטראוס שלא לתבוע את חברי ההנהלה על מחדלי הסלומונלה בשוקולד, שגרמו נזקים של מאות מיליוני שקלים לחסכונות של הציבור, מותירים הרבה יותר מרק טעם מר בפה. הם נותנים תחושה של ניסיון בריחה מאחריות, של מי שמתיימרת להיות המבוגר האחראי.
כאילו מדובר בדיון תיאורטי בקורס בדיני חברות, ולא בבקשה של בית המשפט הנכבד לקבל עמדה ממי שאמונה לפי חוק על הגנה על האינטרס הציבורי, מתכופפת לה היועמ"שית ומסרבת בתוקף לתת שורה תחתונה: ראוי ,לא ראוי. לתקן, או לא לתקן. להסתפק בסכום זניח של 27 מיליון שקל, אחרי שההנהלה מחקה למשקיעים מקרב הציבור 293 מיליון שקל, או לנסות לנהל הליך שיניב אולי סכום גדול הרבה יותר. מאכזב ומקומם.
הופכים והופכים בנייר הזה, שלקח משום מה שמונה חודשים לכתוב אותו, ואי אפשר להבין מה רוצה היועמ"שית להגיד. כן, תתפלאו, דווקא בהרב מיארה, זאת שיודעת להיות נחרצת ואסרטיבית כל כך בעמדות שלה לגבי פוליטיקאים ועובדי ציבור שפוגעים לשיטתה באינטרס הציבורי, מחליטה פתאום לשבת על הגדר.
אם החלטה שלא לנקוט בהליכים משפטיים נגד מי שישבו בכיסא ההנהלה, בזמן שהחברה השמידה כסף של משקיעים מהציבור בגלל שהתעלמה מנורות אזהרה, זה לא אינטרס ציבורי שזקוק להגנה – לא ברור אינטרס ציבורי מהו. שהרי כמחצית ממניות שטראוס (49%), שנסחרת בבורסה של ת"א לפי שווי של 10.8 מיליארד שקל, מוחזקות על ידי ציבור המשקיעים, המוסדיים וקרנות גידור. גופים כמו כלל ביטוח גמל (5.6%) או מגדל משתתפות ברווחים (5.4%).
גם בדיון שנערך בבית המשפט יום לאחר הגשת חוות הדעת, השופט אריאל צימרמן, זה שבסוף יצטרך להכריע בפשרה שהוגשה, לא הבין מה בעצם רוצה להגיד היועמ"שית. ובעיקר למה לא אומרת. לפי פרוטוקול הדיון, הוא חזר ושאל את נציגה האם לראות בדברים שכתבה, שבהחלט מעוררים שאלות מהותיות, כהתנגדות. אבל כל מה שהוא קיבל זה גמגום.
הנה מפי הסוס: "האם ליועמ"ש עמדה קונקרטית שתבהיר אם יש פסול בהסדר, שעה שהתנגדות מפורשת לא הובעה?", שאל השופט צימרמן. תשובת נציגי היועמ"שית: "היא לא יכולה ולא מכריעה בשאלה בשלב זה האם ההסדר סביר או לא. בשלב זה אפשר לומר כי אי אפשר להביע מבחינתנו האם הפיצוי סביר בנסיבות העניין. אנו חושבים כי ביהמ"ש צריך להידרש לאופן בו הוועדה הגיעה למסקנות אליהן הגיעה, בפן התהליכי והעובדתי".
מופע ההתחמקות מביך למוסד החשוב הזה. תמוה שפתאום החליטה לה היועמ"שית לחזור לספסלי הפקולטה למשפטים, במקום להילחם בכוח בשביל האינטרס הציבורי. שהרי הדיון פה רחב מרק שטראוס. הוא נוגע בכלל למעמד מוסד הוועדה הבלתי תלויה. מנגנון שבמשך עשר שנים הופעל פעם אחר פעם על ידי חברות, ומעולם לא הניב החלטה לתבוע את הדירקטורים.
והנה הגיע הרגע שבו משרד המשפטים, דרך מקרה פרטי, יכול סוף סוף להיות נחרץ. לקרוע את המסכה מהפנים. להגיד את מה שברור לכולם: חוץ מסידור עבודה לשופטים לשעבר, והרבה כסף לעורכי דין, הדבר הזה לא מועיל לאף אחד. סתם דרך לחלץ מהבוץ את האחראים.
