על חוסן ואגירת אנרגיה
המלחמה עם איראן והאירועים הביטחוניים שפקדו את ישראל לאחרונה חשפו אמת ברורה: טכנולוגיות אקלים הכרחיות יותר מתמיד. זאת לא רק בשל הרווחיות או התרומה להפחתת פליטות גזי חממה, אלא בשל היותן הבסיס לבניית חוסן לאומי. הפגיעה בתחנת הכוח של בזן, והתלות בגז טבעי שמוזרם דרך צנרת מרכזית - ממחישים עד כמה החוסן האנרגטי של מדינת ישראל עדיין שברירי.
ישראל השקיעה בשנים האחרונות בפריסת מערכות סולאריות - מהלך נכון ומבורך. ואכן, במהלך השבוע הראשון של מבצע "עם כלביא", כ־30%-50% מהחשמל שיוצר בשעות היום, הגיע ממקורות מתחדשים. אך מה קורה כשהשמש שוקעת? כשאין רוח? או כאשר מערכות החשמל נפגעות? כאן נכנסת לתמונה טכנולוגיה קריטית - אגירת אנרגיה.
אגירת אנרגיה היא המפתח ליציבות מערכת החשמל, במיוחד במדינה שבה קיים איום ביטחוני, גלי חום המכבידים על הרשת וצורך בצמצום פליטות גזי-חממה. מערכות אגירה- בין אם סוללות ליתיום-יון (הטכנולוגיה הרווחת בעולם, שבארה"ב צפויה להגיע לכ-200 מיליארד דולר עד 2030), אגירה תרמית ופתרונות אחרים, מאפשרות לשמור עודפי חשמל שמיוצרים במהלך היום לשימוש בלילה, בזמני צריכת שיא, ובשעת חירום. ללא אגירה, מערכת חשמל מבוססת אנרגיה מתחדשת נותרת תלויה בתנאי הרגע. בשעות החשכה, למשל, לא ניתן להבטיח רציפות תפקודית לתשתיות קריטיות כמו בתי חולים, תעשיה, חוות שרתים שהביקוש להן מזנק עם התרחבות השימוש ב-AI, ועוד. על כן, ככל שייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת מתרחב, כך גם גדל הצורך בפתרונות אגירה אמינים, גמישים וזמינים.
דווקא בעת הזו, בעידן של חוסר יציבות גאו-פוליטית, יש להאיץ את פרויקטי אגירת האנרגיה ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מכל תוכנית תשתיות לאומית. זה לא רק עניין סביבתי- זה עניין של בטחון לאומי. לפי נתוני רשות החשמל, פועלים כיום בישראל 42 מתקנים סולאריים משולבי אגירה, בהספק כולל של כ־ MW 650. בנוסף, רק בפברואר האחרון, הכריזה רשות החשמל על תוצאות מכרז ראשון מסוגו להקמת מתקני אגירה במתח עליון בהיקף מצטבר של MW 1,500. מדובר במהלך אסטרטגי שנועד לאפשר קליטה יעילה יותר של אנרגיה מתחדשת, הפחתת עומסים ברשת, וחיזוק החוסן והגמישות של משק האנרגיה הישראלי.
במקביל, נדרשת השקעה בתשתיות מבוזרות ורגולציה ובראשן מיקרו-גרידים - מערכות חשמל עצמאיות, המסוגלות לפעול בעת ניתוק מהרשת הארצית בשגרה ובחירום. מיקרו-גרידים משלבים ייצור חשמל ממקור מתחדש ובטריות. לדוגמא, Borrego Springs בקליפורניה מחוברת למיקרו גריד גם בעת ניתוק מהרשת. בערב הסעודית, השלימה חברת Huawei ב2024 את פרויקט "Red Sea City"- המיקרו־גריד הסולארי הגדול בעולם - עם 400 MW הספק לצד בטריות ליתיום המספקות 1.3 GWh. כחלק מחזון 2030 הסעודי, ומספקת חשמל לכמיליון מבקרים בשנה, שדה תעופה, מלונות ואלפי בתי מגורים.
לצד ההיבטים האופרטיביים, אגירת אנרגיה מהווה הזדמנות אסטרטגית לישראל להוביל חדשנות בתחום הסוללות תוך קידום המחקר האקדמי רב ההשפעה שקיים כבר בארץ ולהניע תעשייה מקומית הכוללת ייצור ולהביא ליצירת מקומות עבודה חדשים. אך מעבר לכך- מדובר בצורך קיומי. ישראל אינה יכולה להסתמך רק על ייבוא דלקים או על הפקת גז בשעת חירום. על מנת להבטיח רציפות תפקודית, דרושות יכולות אגירה עצמאיות, חכמות ומבוזרות. על כן, הטמעת מערכות אגירה הינה מרכיב משמעותי בבניית החוסן הלאומי. זה הזמן להחליט: האם נמשיך להיות חכמים בדיעבד, או שנבחר להיערך מראש.
ד"ר מיכל וקרט וולקין היא ראשת תכנית ה- MBA עם התמחות בניהול, חדשנות וטכנולוגיות אקלים Climate-Tech Management באוניברסיטת רייכמן
