"קובי מימון מנסה לסחוט את פתאל באמצעות איומים ריקים"
החברה־הבת של פתאל שכרה את בית ישראכרט הישן מנצבא, שדורשת תשלום דמי שכירות על שטחים שלא נכללים בחוזה. הדבר הוביל לתביעות הדדיות בעשרות מיליוני שקלים
רק על דבר אחד הצדדים מסכימים: נצבא השכירה את בית ישראכרט הישן לסוויצ'אפ (Switchup) של קבוצת פתאל. אך על ההמשך כבר לא, ותביעות הדדיות בין נצבא של קובי מימון, לבין סוויצ'אפ ופתאל עצמה, מצויות בימים אלה בהליך גישור ועשויות לחזור בקרוב להכרעה שיפוטית. ביוני 2021 עזבה ישראכרט את הנכס ומכרה את חלקה בו (50%) לשותפתה עד אז, נצבא שבשליטת קובי מימון וחיים צוף. כמה חודשים מאוחר יותר נצבא השכירה כ־80% מהנכס לסוויצ'אפ, שעוסקת בהתאמת והשכרת שטחי משרדים לחברות שונות ושרשת המלונות פתאל מחזיקה בה ב־50%. ההסכם נחתם ל־20 שנים, בדמי שכירות וניהול שנתיים של כ־26 מיליון שקל. סוויצ'אפ ביצעה בו עבודות התאמה ב־32 מיליון שקל, והשכירה אותו מ־2023 בשכירות משנה לבנק One Zero.
אולם, מעט לאחר ההתקשרות ביניהן החלו נצבא וסוויצ'אפ במאבק, שהגיע במהרה לדרישות לתשלומים של עשרות מיליוני שקלים ולתביעות הדדיות. נצבא דרשה מסוויצ'אפ תוספת על תשלומי השכירות שהעבירה, בין היתר בטענה שהוסכם ביניהן כי השטח המושכר יימדד ויעודכן לאחר חתימת ההסכם; ושעל סוויצ'אפ לשלם גם על שטחים בקומת הקרקע ובגג שבהם מערכות המשרתות אותה. סירובה של סוויצ'אפ הוביל לטענה כי זוהי הפרת חוזה שמצדיקה את ביטולו, ולביטול הטבה בדמות תקופת גרייס על כמה מהתשלומים. בעקבות זאת נצבא דרשה ממנה תשלומי שכר דירה נוספים של כ־30 מיליון שקל. דרישותיה לא נעצרו אצל סוויצ'אפ, והיא פנתה גם לפתאל, שערבה לחוזה, בדרישה לשלם לה 20 מיליון שקל, מהלך שאותו פירשו בסוויצ'אפ ובפתאל כ"ניסיון לסחוט את לימון כיסיהן (כך במקור, א"פ) של סוויצ'אפ ושל פתאל, באמצעות איומים ריקים".
סוויצ'אפ ופתאל דחו בבית המשפט את טענותיה של נצבא, והסבירו כי שטח המושכר הוגדר מראש בהסכם, ואף שהותר לנצבא לעדכן את היקפו, היא לא העבירה לסוויצ'אפ את תוצאות המדידה במועד שנקבע. לטענתן, הדרישות "נגועות בתרמית של ממש ובניסיון לקבל כספים שאינם מגיעים"; ושנצבא דרשה תשלומי שכירות על שטחים בקומות, "שלא רק שאין להן זכר בהסכם, אלא שהן כלל לא קיימות".
בתביעה שהגישה בעצמה, ושטענותיה נדחו על ידי נצבא, סוויצ'אפ דרשה מהחברות־הבנות של נצבא 29 מיליון שקל. בטענה כי אלה "התרשלו כלפי התובעת והציגו מצגים כוזבים ורשלניים"; לא סיפקו את שירותי הניהול וההחזקה המחויבים בהסכם; ושמעשיהן ומחדליהן פגעו ביכולתה לעשות שימוש במבנה בהתאם לתוכניותיה והובילו לעיכובים ולהתייקרות בעבודות ההתאמה. כאשר גם "ניסיון ההפחדה שבו נקטו הנתבעות כלפי הבנק הדיגיטלי", השוכר שלה, עלה לה, לטענתה, ב־4.5 מיליון שקל — סכום ההטבות שנאלצה לשלם לבנק. לאורך השנים הועלו טענות והוגשו תביעות רבות נגד מימון ונצבא בנוגע להזנחה מכוונת בנכסיה ולהתנערות מהתחייבויות כלפי השוכרים, בין היתר בתחנה המרכזית בת"א ובמתחם הסינמה סיטי בגלילות, ובעוד חמישה פרויקטים מלונאיים שהיא מקימה היא הסתכסכה עם החברות הקבלניות שמקימות אותם.
