בנק ישראל לבנקים: מותר להגביל חשבונות של מתנחלים שתחת סנקציות בינ"ל – אבל בתנאים
המפקח על הבנקים פרסם הוראה שמעניקה לבנקים שכפ"ץ משפטי אם יסרבו לפתוח חשבון או להעניק שירות למתנחלים שמושפעים מסנקציות בינ"ל. עם זאת, ההוראה אוסרת חסימה גורפת של מי שעליו מוטלת סנקציה ומחייבת הערכת סיכונים פרטנית בכל מקרה, לצד הנמקה בכתב והצגת חלופות
המפקח על הבנקים, דניאל חחיאשוילי, פרסם היום (ג') את ההוראה שמהווה את המילה האחרונה, בינתיים, בעימות הסוער שניהל משרד האוצר מול המערכת הבנקאית בשנה האחרונה.
ההוראה החדשה (מס' 412) מגדירה לראשונה "שכפ"ץ" משפטי משמעותי עבור הבנקים: סירוב לתת שירות, פתיחת חשבון או סגירתו בשל יישום מדיניות סנקציות בינלאומיות, לא ייחשב מעתה כ"סירוב בלתי סביר" לפי חוק הבנקאות. עד כה, הציפיות מהבנקים בנושא זה הועברו דרך מכתבים וכלים פיקוחיים שונים, אך כעת בחר בנק ישראל לעגן אותן בהוראה ייעודית ומחייבת שמעניקה לבנקים הגנה משפטית ברורה.
כדי להבין את המשמעות, צריך להכיר את החובה הבסיסית המוטלת על הבנקים בישראל: לפי החוק, בנק אינו רשאי לומר "לא" ללקוח שרוצה לפתוח חשבון עובר ושב בסיסי, אלא אם יש לו סיבה מוצדקת ומשכנעת במיוחד – מה שנקרא "סיבה סבירה".
עד כה, השאלה אם ציות לסנקציות של מדינות זרות היא "סיבה סבירה" הייתה נתונה לוויכוח משפטי. כעת, המפקח קובע רשמית שסירוב כזה הוא מוצדק וסביר, ובכך הוא מגן על הבנקים מפני תביעות פיצויים של לקוחות שפעילותם הוגבלה, כגון מתנחלים שהוטלו עליהם סנקציות בידי מדינות זרות וארגונים בינלאומיים והבנקים נדרשו לציית להן.
קביעה זו מכירה בכך שהבנקים חשופים ל"סיכוני ציות" – כלומר, לסכנה שהבנק יעבור על חוקים וכללים בינלאומיים. בנקים בישראל פועלים כחלק משרשרת עולמית, ואם בנק ישראלי יאפשר עקיפה של סנקציות, הוא עלול להיענש בחומרה על ידי מדינות זרות וארגונים בינלאומיים. סיכון זה כולל קנסות ענק, פגיעה קשה במוניטין של הבנק, וחשש כבד שמוסדות פיננסיים בעולם יפסיקו לעבוד איתו. ניתוק כזה עלול לחסום את יכולת הבנק לבצע העברות כספים לחו"ל, מה שמהווה איום ישיר על פעילותו ועל המשק הישראלי כולו.
הבנקים לא רשאים להימנע מראש מלקוחות תחת סנקציות
עם זאת, בנק ישראל מבהיר כי ההגנה המשפטית אינה מהווה צ'ק פתוח לניתוק לקוחות. ההוראה קובעת במפורש כי הבנקים אינם רשאים לנהל סיכונים בדרך של "הימנעות גורפת מראש" (De-risking) ממתן שירותים ללקוחות המושפעים מסנקציות.
במקום זאת, על כל תאגיד בנקאי לגבש מדיניות המבוססת על הערכת סיכון פרטנית. לשם כך, המפקח מחייב את הבנקים לוודא כי עומדת לרשותם המומחיות הנדרשת להערכת הסנקציות, כולל שימוש במומחים חיצוניים לדין הזר במידת הצורך, במטרה למפות את הסיכונים במדויק ולא לחסום פעילות רק מחוסר ידיעה.
שינוי משמעותי נוסף בהוראה הוא הטלת חובות גילוי ושקיפות מחמירות על הבנקים בכל מקרה של הגבלת פעילות. בנק שיחליט לסרב לפעולה או להגביל חשבון של לקוח המושפע מסנקציות, יידרש למסור לו בהקדם האפשרי החלטה מנומקת בכתב. בתוך ההחלטה, הבנק מחויב לפרט באופן ברור ונהיר אילו מסמכים או הבהרות נדרשים מהלקוח כדי לאפשר את הפעילות.
יתרה מכך, הבנק לא יוכל להסתפק ב"לא": עליו להציג ללקוח באופן אקטיבי את סוגי הפעולות שכן מותר לו לבצע בחשבון, וכן לפרט את ערוצי השירות הזמינים עבורו, למרות המגבלות הקיימות. פרסום ההוראה מגיע לאחר חודשים של לחץ פוליטי כבד מכיוונו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שתקף בחריפות את מה שכינה מדיניות "אפס סיכון" של הבנקים כלפי מתנחלים. סמוטריץ' אף איים לקדם חקיקה שתטיל על הבנקים פיצויים גבוהים או תאלץ את בנק ישראל לפתוח חשבונות ללקוחות שסורבו בידי הבנקים, וטען כי על הבנקים להשתמש ב"רווחי העתק" שלהם כדי להיאבק משפטית בסנקציות בבתי דין בינלאומיים.
בבנק ישראל העדיפו לא להיגרר למלחמה הדיפלומטית שסמוטריץ' ביקש לנהל דרך סניפי הבנקים, וההוראה הנוכחית היא הניסיון לספק מענה מקצועי למתח הזה. ההיגיון שעומד בבסיס המהלך הוא ההבנה שהמערכת הפיננסית העולמית פועלת כרשת של צינורות שלובים; אם הבנקים הישראליים יפסיקו לציית לסנקציות של ארה"ב, בריטניה או האיחוד האירופי, הם מסתכנים בניתוק מהמערכת העולמית – מהלך שעלותו תתגלגל בסופו של דבר לכיסו של כל אזרח דרך התייקרות העברות הכספים ושירותים נוספים. לצד זאת, בנק ישראל מטיל כעת על הבנקים אחריות צרכנית רבה מבעבר כלפי לקוחות שפעילותם הוגבלה, ודורש מהם לנהל את האירוע בשקיפות מלאה ולא כגזירה משמיים.
