מגזין"נשים אומרות לי 'הנשק שלנו הוא השכלה', בלעדיה אנחנו תלויות בחסדי גברים'"
מגזין
"נשים אומרות לי 'הנשק שלנו הוא השכלה', בלעדיה אנחנו תלויות בחסדי גברים'"
מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית באוניברסיטת רייכמן, ד"ר מריאן תחאוכו, היא אחת המומחיות הבכירות לתעסוקה בציבור הערבי. אחרי כ־20 שנות מחקר, היא משוכנעת שמעמד הנשים הערביות לא ישתפר אם המדינה לא תקדם את הגברים
אחרי כ־20 שנות מחקר, שאחת ממטרותיו העיקריות היא לשפר את מעמד הנשים הערביות בישראל, ד"ר מריאן תחאוכו משוכנעת שדרוש לשם כך לקדם את הגברים הערבים. "בחברה המוסלמית נוצר מצב שעל כל גבר שהולך ללמוד באקדמיה, יש שלוש נשים. כלומר ש־75% מהסטודנטים הערבים הם נשים", אומרת תחאוכו, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן באוניברסיטת רייכמן ובת המיעוטים היחידה בישראל שהיא דוקטור לכלכלה.
לכל כתבות המגזין לחצו כאן
היא מביאה כדוגמה "אשה שלמדה כלכלה או עובדת בהייטק, ובעלה עובד כשומר בקניון או כפועל בניין. כשהוא חוזר הביתה אחרי יום עבודה קשה, ואשתו מתחילה לספר לו על האתגרים שלה במקום העבודה והקריירה שהיא רוצה לפתח, אין לו פניות להקשיב לה. גם אין לו הבנה איך הוא יכול לתמוך בה, ולא בטוח שיש לו מוטיבציה". לדבריה, "נשים ערביות שמצליחות להתפתח למקצועות ש'דורשים לשבור תקרות זכוכיות' הן כאלו שהבעלים שלהן יותר משכילים".
תוכנית החומש הקודמת לפיתוח החברה הערבית, שכונתה 922, התמקדה בקידום הנשים הערביות. "אנחנו רואים עלייה בהשכלת נשים ערביות. זה מתחיל מכך שבנות מצליחות הרבה יותר מבנים במערכת החינוך הערבית והן משתלבות בצורה משמעותית יותר באקדמיה. שעור התעסוקה של נשים ערביות הכפיל את עצמו ב־15־20 השנים האחרונות. אצל הגברים רואים סטגנציה בתעסוקה, ובקרב הצעירים יש אפילו מגמת ירידה בשנים האחרונות".
תחאוכו היא אחת המתריעות הראשיות נגד תופעת הגברים הצעירים חסרי המעש בחברה הערבית, שמהווה כר פורה לגיוס לפשע המאורגן. היה לה חלק משמעותי בגיבוש תוכנית החומש הנוכחית לחברה הערבית, שמקדישה הרבה יותר תשומת לב לגברים. "זו חברה שבה האב והאח מחליטים על הבת, ואחרי שהיא מתחתנת בן הזוג שלה מחליט בשבילה עד כמה להתפתח. כל עוד הגבר הערבי עומד במקום ואנחנו לא עוזרים לו להתקדם, הוא לעולם ימשוך את האשה כלפי מטה", היא מדגישה.
כשהיא נשאלת למה הגברים הערבים מצליחים פחות, תחאוכו מסבירה כי יש בחברה הערבית תפיסה מוטעית שלפיה גברים יסתדרו בשוק העבודה בכל מקרה מפני ש"הם יכולים לצאת מחוץ לכפר, לעבוד בכל מקום ואין להם מגבלות. יש דוגמאות של משפחות עם ארבעה ילדים שיכולות לשלוח רק ילד אחד לאוניברסיטה, והן יתנו עדיפות לבת. אצל נשים, לעומת זאת, ההשכלה נתפסת ככלי היחיד שיכול לאפשר להן עצמאות כלכלית וכוח. בנות כל הזמן אומרות לי 'הנשק של הבת הוא השכלה', במובן שאם מחר היא מתגרשת, אז יש לה השכלה ועבודה והיא תוכל להסתדר. הן אומרות לי 'אם אין לי השכלה ועבודה, אני אבודה. אני תלויה בחסדי בן הזוג והמשפחה'".
2 צפייה בגלריה
מחאה נגד האלימות בחברה הערבית בתל אביב, באוגוסט. "כל הפעולות של הממשלה הנוכחית מראות שלא אכפת לה מהנרצחים הערבים"
(צילום: יאיר שגיא)
תחאוכו כתבה את הדוקטורט שלה בנושא "הקשר בין השכלה לשוק הנישואין של נשים ערביות בישראל", במטרה לבדוק מה הגורמים לעלייה בהשכלת נשים ערביות, וגילתה שהשיקול המשמעותי ביותר שלהן ברכישת השכלה היה חיזוק מעמדן בשוק הפנויים־פנויות. "לאשה עם השכלה יש מעמד שונה לגמרי, בגלל שעול הפרנסה לא נופל רק על הגבר". עם זאת, היא מציינת כי "לא מדובר בהגשמה עצמית וקריירה", וכי הציפייה מהנשים היא "לשלב עם זה תחזוקת בית, ילדים, בעל ומשפחה, למצוא עבודה בכפר ולהביא עוד כמה אלפי שקלים בחודש".
החלטות משנות חיים
תחאוכו, אם לשלושה שנשואה לקצין חקירות במשטרה, מתגוררת בכפר הצ'רקסי כפר כמא. היא בת לאחד המיעוטים הקטנים בישראל, מוסלמים שמוצאם מהקווקז. בישראל מתגוררים הצ'רקסים בשני כפרים בצפון הארץ, ומונים כ־5,000 בני אדם, כחצי פרומיל מאוכלוסיית ישראל. היא גדלה בריחאניה שבגליל העליון, סמוך לגבול לבנון, לאב חקלאי ונהג הסעות ואם עקרת בית, וזוכרת מילדותה את הריצה למקלטים בשל ירי קטיושות.
בדרכה לאקדמיה נאלצה להתגבר שוב ושוב על הפערים בינה לבין סביבתה, שנבעו, בין היתר, מחוסר הכרה של ההזדמנויות שעמדו בפניה. היא מספרת שהמורים ואחות הכפר היו האנשים המשכילים היחידים במקום שבו גדלה, וכשהבנות בכפר היו נשאלות מה הן רוצות להיות כשיגדלו, הן היו משיבות 'מורה, אחות או אמא'. "הבנים היו עונים 'שוטר, שומר, נגר'. זה מה שהכרנו. לא ידענו שום דבר אחר".
היא דור ראשון להשכלה גבוהה, אבל המסר בבית היה ש"אם אלמד, רמת החיים שלי תהיה אחרת. בגלל שאבא שלי היה נהג, היינו נוסעים הרבה לחיפה, ובכל פעם הוא היה מצביע על המגדל של אוניברסיטת חיפה ואומר לי ש'יום אחד את תלמדי שם', וזה בתקופה שאף אחד בכפר לא למד באוניברסיטה, בטח כשאת צריכה לישון מחוץ לבית כדי ללמוד במוסד להשכלה גבוהה".
כשכל הכיתה שלה בבית הספר היסודי המשיכה ללמוד בבית הספר הערבי בגוש חלב, אביה החליט שהיא תלך לבית הספר התיכון על שם אנה פרנק בקיבוץ סאסא. "לאבא היה מאוד חשוב שנלמד עברית", היא מסבירה איך למדה את אחד הכללים היסודיים של השתלבות בתעסוקה בישראל הרבה לפני שהפכה בעצמה לאחת המומחיות הגדולות בארץ לתחום. זו היתה החלטה משנת חיים, הראשונה מבין כמה. היא נכנסה לתיכון בלי לדעת לומר ולו משפט אחד בעברית, וסיימה אותו מדברת את השפה באופן שוטף וללא מבטא.
אלא ששם גילתה שפערי המיומנויות אינם מסתכמים בשליטה בשפה. באחד השיעורים המורה חילק את התלמידים לשתי קבוצות, כדי שיתווכחו בעד ונגד חוק שנדון אז. "לא ידעתי מה החוק אומר בכלל. אף אחד לא דיבר איתי בכפר על פוליטיקה ועל מה שקורה במדינה. גם להביע דעה לא היה טריוויאלי מבחינתי. הייתי בשוק טוטאלי והבנתי כמה הסביבה יותר חזקה ממני". היא סיימה את התיכון בהצלחה גדולה, בין היתר בעזרת המחנכת חדוה מקיבוץ ברעם ש"הבינה את הפוטנציאל וליוותה אותי".
כשעמדה להירשם ללימודים באוניברסיטה, ידעה בעיקר שהיא לא רוצה ללמוד את המקצועות שהכירה, אבל לא היה לה מושג מה האלטרנטיבות. "במדור הרשמה הבינו שאני די אבודה, והציעו לי ללכת ליועצת". במפגש איתה התרחש רגע משנה חיים נוסף. היועצת שאלה למה היא רוצה ללמוד ומה היא מצפה מהמקצוע שתלמד. "אמרתי שאני רוצה מקצוע שיאפשר לי עצמאות כלכלית ובנוסף אני רוצה לשלב שני דברים: מתמטיקה ומקצועות ריאליים כי זה מה שתמיד אהבתי, ושאני צריכה קריירה שתאפשר לי לעבוד עם אנשים ולהשפיע על החיים של אחרים. אני לא יכולה לעבוד רק בשביל המשכורת".
היועצת הציעה שתלמד כלכלה. "לא שמעתי את המילה הזו לפני כן. לא הבנתי על מה היא מדברת". אחרי שהבינה, לא היה לה ספק שזה התחום בשבילה, אבל חסרו לה 20 נקודות לציון הפסיכומטרי המינימלי. היא התקבלה אחרי שהגישה בקשה מיוחדת שבה סיפרה מאיזה רקע היא מגיעה. באחד הביקורים שערכה לאחרונה בבית ספר ערבי, שאלה ילדה שישבה בשיעור מה תרצה לעשות כשתהיה גדולה, וזו ענתה "אני רוצה להיות כמוך". תחאוכו מספרת ש"ראיתי בה את עצמי. הרגשתי שאם אני מהווה השראה, הגעתי לשיא. הייתי צריכה לשבור הרבה תקרות זכוכית. זה באמת לא מובן מאליו שהגעתי לאן שהגעתי".
"כבר ראינו ניצני שינוי"
תחאוכו היתה שותפה לעיצוב התוכנית שהנהיגה הממשלה הקודמת לפיתוח חברתי וכלכלי בחברה הערבית בהיקף של 30 מיליארד שקל לחמש שנים, במטרה לצמצם פערים ולתקן חלקית את האפליה רבת השנים בתקציבים שממנה סובל הציבור הערבי. הממשלה הנוכחית הפכה את התוכנית הזו למקור מרכזי לקיצוצים תקציביים. בנוסף, תחאוכו מציינת שהממשלה הקודמת הצליחה להוביל ב־2022 תוכנית מדיניות לצמצום הפשיעה בחברה הערבית, שכבר התחילה לתת תוצאות.
"ברגע שהממשלה הנוכחית עלתה היא אמרה ש'כל התוכנית הזו לא מעניינת אותי. אני שמה אותה בצד'. התוצאה היא שמספר הנרצחים הערבים הגיע ב־2023 לשיא. איך ממשלה באה בצורה כל כך דורסנית, אגרסיבית ומפלה, ופשוט אומרת 'אני עוצרת כל מה שעשינו, אני לא רוצה שהחברה הערבית תצליח, אני לא רוצה לעצור את האלימות והפשיעה בחברה הערבית'?"היא שואלת. "זה כל כך כואב, כי ראינו כבר בשנים האחרונות ניצנים של שינוי ותקווה".
"אתה רואה חברה שמידרדרת מבחינת אלימות ופשיעה, רואה שהגברים הערבים הם האוכלוסייה שהכי נפגעה מאבטלה במלחמה, ובמקום לתת תקציבים כדי לעצור את ההידרדרות הזו, הממשלה עושה בדיוק הפוך. היא מקצצת פי שלושה־ארבעה מהקיצוץ הרוחבי, בזמן שלא נוגעים במשרדי ממשלה מיותרים ובכספים קואליציוניים שצבועים לקהל הבוחרים".
לממשלה הנוכחית לא אכפת מהנרצחים הערבים?
"כל הפעולות שלה מראות שלא. אתה רואה תוכנית שמצליחה ועובדת, ועוצר אותה, מה אפשר להבין מזה חוץ מזה שלממשלה לא אכפת? יש בציבור הערבי כאלה שירחיקו לכת ויגידו שהממשלה מעוניינת בהסלמה, אבל זו לא האמירה שלי".
תחאוכו מעידה על עצמה שהיא "בדרך כלל לא מדברת פוליטיקה, אבל הקיצוצים האחרונים פשוט מרתיחים אותי מבחינת האבסורד וחוסר המקצועיות והאינטרסים הצרים ששרים מסוימים בממשלה הזו מנסים לקדם. תקציב 2024 הוא התקציב הכי גרוע לכלכלה הישראלית שממשלה יכלה לעשות בעת מלחמה. זו יריקה בפרצוף לא רק של החברה הערבית, אלא של החברה הישראלית כולה".
איך זה שאין מהומות בעקבות המלחמה, בניגוד למה שהתרחש בזמן "שומר החומות"?
"מבצע 'שומר החומות' התחיל מכניסה (של המשטרה, ש"א) להר הבית. 7 באוקטובר התחיל בצד הפלסטיני. ההלם הראשוני שיתק את שתי החברות. בנוסף, מהיום הראשון של המלחמה היתה פעילות מאוד חזקה של אנשים משני הצדדים כדי להרגיע".
השקט יחזיק מעמד?
"אם הממשלה תמשיך להתסיס ולהתגרות בחברה הערבית זה יביא לפיצוץ מתישהו, גם אם זה לא יהיה בזמן הקרוב או במלחמה הנוכחית. כשהדברים שהממשלה עושה מנוגדים לכל היגיון מקצועי, כלכלי וחברתי, אתה נשאר עם התחושה ש'הם עושים את הכל נגדי וכדי לפגוע בי' ו'שאין לי מה להפסיד. אני רוצה להשתלב ומנסה להשתלב, ובסוף אתה רק יורק לי בפרצוף'".
