הכלכלן הראשי מזהיר: התייצבות על רמת החוב הנוכחית תגרור פגיעה קשה בצמיחה
לפי סקירה שפרסם שמואל אברמזון, התייצבות יחס החוב-תוצר סביב 69% צפויה לגרור אובדן שנתי מתמשך של כ-2%-3% תוצר בשל ריביות גבוהות ודחיקה החוצה של השקעות. לעומת זאת, הפחתה הדרגתית של 10 נקודות אחוז בעשור הקרוב תתרום להאצה בקצב הצמיחה השנתי
הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ד"ר שמואל אברמזון, מזהיר מפני התייצבות יחס החוב-תוצר של ישראל ברמה גבוהה לאורך זמן, וקובע כי תרחיש כזה עלול לגרור פגיעה מתמשכת בפעילות הכלכלית ובצמיחה. בסקירה שפרסם היום (ד'), הוא הסביר כי יחס החוב–תוצר עלה בעקבות המלחמה וההאטה הכלכלית מכ־60% לפני המשבר לכ־69% כיום, והותרתו סביב רמה זו צפויה לייצר עלויות כבדות למשק בטווח הארוך.
הסקירה מציגה השוואה בין שני תרחישים מרכזיים: התייצבות יחס החוב ברמתו הנוכחית, לעומת תוואי של הפחתה הדרגתית לאורך עשור. לפי ממצאי המחקר, תרחיש של אי־הפחתת החוב צפוי להוביל לאובדן שנתי מתמשך של כ־2%-3% תוצר, בין היתר בשל עיגון סביבת ריבית גבוהה יותר, גידול קבוע בצרכי המימון של הממשלה ודחיקה החוצה של השקעות במגזר העסקי - שהן מנוע קריטי לצמיחה בת קיימא.
אברמזון הדגיש כי חוב ציבורי גבוה מחייב את המדינה לגיוסי הון נרחבים לצורך מיחזור החוב, מה שמעלה את הריביות בשוק ומייקר את האשראי לעסקים ולמשקי הבית, וכמובן מעלה את פרמיית הסיכון של חברות פרטיות בהנפקות חוב, מה שמאלץ אותן לשלם יותר ריבית על החוב. התוצאה, לפי המחקר, היא פגיעה בהשקעות, האטה בגידול במלאי ההון לעובד והחלשה של פוטנציאל הצמיחה ארוך הטווח של המשק. בנוסף, רמת חוב גבוהה מגבילה את יכולת הממשלה להפעיל מדיניות פיסקלית מרחיבה בעת משבר, ומצמצמת את מרחב התמרון בהתמודדות עם זעזועים עתידיים.
מנגד, הסקירה מצביעה על יתרונות מובהקים לאימוץ תוואי של הפחתה הדרגתית ביחס החוב-תוצר, בהיקף של כ־10 נקודות אחוז לאורך עשר השנים הקרובות. לפי האומדנים, מהלך כזה צפוי לתרום להאצה של כ־10–20 נקודות בסיס בקצב הצמיחה השנתי במהלך העשור הקרוב, בעיקר באמצעות עידוד השקעות והגדלת פריון העבודה. באוצר מדגישים כי צמצום הגירעון והחוב (מה שמכונה התכנסות פיסקאלית) אינו חייב לפגוע בצמיחה, כל עוד הוא מתבצע בלי העלאות מיסים או קיצוצים שפוגעים ישירות בתעסוקה ובהשקעות. כלומר, האתגר אינו רק "להקטין את החוב" אלא לבצע את המהלך בצורה כזו שלא כוללת צעדים שמכבידים על עבודה והשקעה ועלולים בסוף לפגוע בצמיחה (כמו מס הכנסה על עבודה), אלא להתמקד במהלכים "חכמים" שצפויים לגרור פגיעה מתונה בלבד - כגון מס רכוש כמו זה שמבקש האוצר להטיל כעת.
אברמזון מדגיש כי בניגוד לעבר, וכפי שנעשה במקרים רבים, הפעם לא ניתן לבנות על שחיקה "טבעית" של יחס החוב באמצעות צמיחה מואצת בלבד, כפי שהיה בתקופה שאחרי הקורונה, אז המשק צמח ריאלית ביותר מ-15% בפחות משנתיים. לפי הערכת הכלכלן הראשי, הסבירות לתרחיש כזה נמוכה בתנאים הכלכליים הנוכחיים. לפיכך, אברמזון מדגיש כי הפעם נדרשת מדיניות "פרו-אקטיבית" שמכוונת להפחתת החוב.
בשורה התחתונה, כלכלני האוצר קובעים כי תוואי ברור ואמין של הפחתת יחס החוב–תוצר (דבר שאינו קורה כעת למרות המלצות חוזרות ונשנות) הוא תנאי הכרחי לחיזוק עמידות המשק בפני משברים עתידיים, להבטחת יציבות מקרו־כלכלית ובעיקר לשיפור פוטנציאל הצמיחה של ישראל בטווח הארוך.
