פרשנות
הדחת היועמ"שית היא השער למחוזות הפשיזם ההלכתי על מלא
הממשלה מפקיעה לעצמה את כוח הפרשנות הבלעדי של החוק בישראל. לא תהיה יותר אכיפת חוק עצמאית ומקצועית. לא יהיה יותר שוויון בפני החוק
1. הדחת היועצת המשפטית לממשלה מתוכננת בתחילת השבוע הבא בישיבת הממשלה. בהמשך צפוי בג"ץ, ואולי לא, לבטל את ההדחה. בכל מקרה, קשה לראות איך כופה בג"ץ שיתוף פעולה אמיתי בין המדיחים למודחת.
הממשלה, יש להניח מניסיון העבר, תוסיף את גלי בהרב־מיארה לרשימת מוחרמיה לצד נשיא העליון יצחק עמית. לחרם הזה עלולות להיות מספר משמעויות. למשל, אי־זימונה לישיבות קבינט וממשלה; למשל, התעלמות קולנית ומבזה מחוות דעתה; למשל, החרפת עוצמות הגידופים והטינופים כלפיה מצד השופרות והבייס. ואז מה? בכל פעם יוגשו עתירות לבג"ץ על כך שהממשלה והשרים לא מצייתים לה? מדינה לא יכולה להתנהל מבלי כבוד וכיבוד שוטפים של הייעוץ המשפטי, תוך המתנה מתמדת לבירור שיפוטי מייגע בבג"ץ שיכפה, ואולי לא, את ציות הממשלה והשרים ליועצת.
תקראו לזה משבר חוקתי, נפילת המבצר, קץ שלטון החוק, דיקטטורה ממשלתית. הכל נכון, אבל חשוב להבין את המשמעויות - המשטריות והמעשיות - של האירוע הזה. הממשלה מפקיעה לעצמה את כוח הפרשנות הבלעדי של החוק במדינת ישראל. לא תהיה יותר אכיפת חוק עצמאית, ניטרלית, מקצועית. לא יהיה יותר שוויון בפני החוק כשהשלטון הוא פרשנו הסופי. "כל דאלים גבר" כאשר הממשלה היא הדאלים. ומכאן הדרך קצרה גם לניהול האכיפה הפלילית בהתאם לצרכיו. בפרפראזה על הפסוק מספר משלי "באין חזון יפרע עם", ניתן לומר: באין חוק יפרע עם ויתפרע השלטון.
2. כאשר הממשלה היא היועץ המשפטי בפועל, וכאשר המשטרה מנוהלת בידי איתמר בן גביר, סביר ששרשרת החסינות תוענק לכל מתפרעי השלטון: טלי גוטליב, יונתן אוריך, חנוך מילביצקי, מירי רגב, מאי גולן, ויסלחו לי אלה ששכחתי.
חיסול היועצת המשפטית לממשלה הוא היהלום בכתר ההפיכה המשטרית. הפרוטוקול הדיקטטורי של אורבן וטראמפ מופעל כאן לרמיסת חמשת המוסדות הדמוקרטיים החשובים: המשפט, התקשורת, האקדמיה, התרבות, ארגוני החברה האזרחית. הממשלה, מפקירת החטופים, לא מפקירה אף אחת מהחזיתות האלה. היא מטפלת בכולן, אבל כריתת הייעוץ המשפטי העצמאי ורתימתו לשלטון היא הגביע הקדוש. זה לא החלפת אדלשטיין בביסמוט; זה לא החלפת רונן בר בדוד זיני; זה לא מינוי רואי כחלון לנציב שירות המדינה.
בהרב־מיארה היא שומר הסף המשמעותי ביותר, היא הבלם החשוב ביותר להנחלת שלטון החוק בשלטון. המשך תפקודה לאחר פיטוריה, רק מכוח החלטת בג"ץ, יציב את ישראל במקום שבו שואפת קואליציית נתניהו להציבה — מדינת קסרקטין דיקטטורית־פשיסטית־הלכתית.
3. קואליציית נתניהו מבוססת על ברית בין הביביזם לכהניזם. על שילוב בין יעדי שרידותו השלטונית והמשפטית של נתניהו שמחייב את חופש התמרון בעזה ובתיקי האלפים לבין יעדי סמוטריץ', בן גביר, סטרוק ועמיחי אליהו שמסכנים ממש את קיומה של מדינת ישראל מבית ומחוץ. פרעות בשטחים, עלייה להר הבית, הרעבה, ובהמשך התנחלויות בעזה, פגיעה חמורה במעמדה הבינלאומי של ישראל עד כדי סכנת התנכלות לתייריה.
קואליציה זו מחקה לחלוטין את הרגל הדמוקרטית מהצימוד שמגדיר את זהותה החוקתית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הדמוקרטיה הלכה ונותרנו עם המוטציה הגזענית, הקיצונית והאלימה של היהדות. לא היהדות של מוסר הנביאים, של צדק לגר, אלמנה ויתום. ושל “כל אדם נולד בצלם”, גם בתרגומו האקטואלי - כל בן 18 לבקו"ם.
4. לגסיסת הדמוקרטיה יש כבר מספיק עדויות שמתווספות לאינספור יוזמות חקיקה שנועדו לצמצם את המרחב החילוני־הדמוקרטי. נתחיל בהרכב הקואליציה שרבים מחבריה מצייתים לרבנים. החרדים שעזבו (וכנראה יחזרו); הציונות הדתית שמקשיבה לרבני ארץ ישראל השלמה; אבי מעוז שכפוף לרב טאו; וגם בליכוד יש את מילביצקי ששירת את הרב לייטמן ושלמה קרעי שהיה שליחו של הרב מאזוז. למעלה ממחצית הקואליציה היא אנטי־דמוקרטית בהגדרה והחלק שנותר הוא הליכוד שמחליף את המנהיג הדתי במנהיג הכת החילוני בנימין נתניהו. מעולם לא היה כאן ראש ממשלה שהינדס לעצמו ממשלה ומפלגה של חדלי אישים לצד משיחיים שמתחרים ביניהם רק על גודל הסכנה שהם ממיטים על המדינה.
ואיך עוד יודעים שאנחנו כבר לא דמוקרטיה? כשהממשלה והקואליציה רומסות את רצון רוב הציבור בשלושת העניינים החשובים באמת שעל סדר היום: הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שחרור החטופים גם במחיר סיום המלחמה ומניעת חוק השתמטות. בכל אלה פועלת ממשלת נתניהו בניגוד לרצון רוב הציבור. לבה גס אפילו בדיני הנפשות שכרוכים בסרבנות הזו. מעניין שקלון הסרבנות נדבק רק באלה שמסרבים להתנדב למלאכת ההרג, אבל לא לאלה שנמנעים מלעצור אותה.
5. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה עומדת בדרכה של הקואליציה זו, במספר מאחזים שחשובים לה ביותר: חוק ההשתמטות, טוהר המינויים בשירות הציבורי והרחקת חקירות המשטרה מהשר והפוליטיקה. די בשלוש הזירות האלה כדי להקים עליה את חמתה של הקואליציה, ואז השמים לדמוניזציה שלה הם הגבול.
ויש עוד עניין שחשוב להיערך לקראתו: הבחירות. הממשלה הזו ממש לא צריכה בסביבתה יועצת כבהרב־מיארה כשנגיע לתקופת הבחירות. כשתרצה להגביל מועמדים ומפלגות ערביות, להתקין תקנות דרקוניות באופן עצמאי ובמנותק מהכנסת (את המבוא קיבלנו בתקנות הסייבר), ולמנות את האישים מטעמה שיפקחו על טוהר וסדרי הבחירות.
וכמו שנעשה לנשיא עמית ייעשה גם לה. לגבי עמית החליטה הממשלה, כפרשנית המוסמכת של החוק, שהליך בחירתו לנשיא אינו חוקי, ולכן היא מחרימה אותו. ועכשיו היא תחליט שהחלטת בג"ץ, אם אכן תהיה כזו, לבטל את ההדחה אינה חוקית, ואז היא תחרים גם אותו. ואז השמים באמת יהיו הגבול להטסתה של ישראל למחוזות הפשיזם ההלכתי על מלא.
