כיצד להשאיר את ההון המשפחתי במשפחה?
יותר ויותר הורים, מממנים רכישת דירה לילדיהם. תכנון משפטי נכון עשוי למנוע אבדן של מאות אלפי שקלים, אם הילדים יתגרשו
בישראל של שנת 2026, מעטים הם הזוגות הצעירים, אשר מסוגלים לרכוש דירה ללא סיוע משמעותי מהוריהם. עבור הורים רבים, זו אינה משימה פשוטה לעמוד בה, אלא למעשה נתינה של מפעל חייהם לבנם/בתם הנשואים. זאת, תוך שהדבר מסכן לעיתים את יכולתם לאפשר לעצמם טיפול רפואי הולם לעת זקנה ושאר צרכים להם יזדקקו לאחר שיצאו לפנסיה.
בטרם העברת הכספים אל בני הזוג, על הורים אשר מבקשים לסייע לילדים הנשואים לרכוש דירה, לבצע ברור משמעותי. הם צריכים לבדוק, כיצד ניתן להשאיר את ההון המשפחתי במשפחה, במידה שנישואי הילדים יעלו על שרטון. אם הילדים שקיבלו את כספי ההורים ללא תנאי מתגרשים, מי יקבל את תמורת הדירה עליה שילמו ההורים, כשהיא תימכר?
הפסיקה הנה מאוד עקבית בנושא. כספים שהועברו על ידי מי מההורים לבנם/בתם, לשם רכישת דירה בדרך כלל, יחולק בין שני בני הזוג בחלקים שווים וההורים לא יקבלו מאומה. זאת, בהעדר הסכמים מתאימים.
כאשר נותן מאן דהוא לאדם זר כספים, חזקה היא, כי הוא נתן לו הלוואה. אבל, כאשר מדובר בבני משפחה, קיימת בפסיקה "חזקה הפוכה", על פיה, כספים שמעבירים הורים לילדיהם, ניתנים במתנה. אם ההורים מבקשים לתת הלוואה, עליהם להציג ראיות מתאימות, שלא מדובר במתנה, אלא בהלוואה או במתנה על תנאי.
מקרה שהיה. הורי האישה העבירו את התשלום הראשון בגין רכישת דירה עבור בני הזוג. חודש לאחר מכן, הבעל הגיש בקשה ליישוב סכסוך לביהמ"ש לענייני משפחה והאישה גילתה שהוא בוגד בה. מי יקבל את כספי ההורים? התשובה המצערת היא, כי ביהמ"ש יקבע שבני הזוג יקבלו את הסכום שנתנו ההורים, אשר יחולק בחלקים שווים ביניהם. אם הבת תגלה רצון טוב, היא תשיב את חלקה להוריה.
סוף מעשה במחשבה תחילה. על מנת לשמור על ההון המשפחתי, על הורים האוהבים, החפצים לתת סכומי כסף נכבדים לילדיהם ו/או לרכוש עבורם דירה, לפעול לשם כך במספר אופנים. לשם הדוגמה: לפני קבלת הכספים מן ההורים, על הילדים יהיה לחתום על הסכם הלוואה בין ההורים לבינם, או על הסכם עם תנאי מפסיק ( הסכם מתנה על תנאי) או שיהא על בני הזוג לחתום על הסכם ממון ולאשרו בבית המשפט וקיימות אפשרויות נוספות, על מנת להגן על כספי ההורים.
בנוגע להסכם ההלוואה בין ההורים לבין ילדיהם, חשוב ביותר לכתוב הסכם הלוואה מפורט, שאם לא כן, אם הצדדים יגיעו לביהמ"ש, הוא לא יוכר כהסכם הלוואה אותנטי ותקף.
בהסכם המתנה על תנאי מפסיק, שייחתם בין בני הזוג לבין ההורים, הם חייבים להבהיר, כי הם נותנים לבני הזוג סכום כסף לשם רכישת הדירה, בתנאי שאם הצדדים יתגרשו, הם ימכרו את הדירה וההורים יקבלו את כל כספם בחזרה.
עוד מן הראוי הוא, שבני הזוג יחתמו על הסכם ממון ביניהם, בו יהיה כתוב בצורה מפורשת וברורה, כי ההורים נתנו לילדים הלוואה שתחזור בשלמותה להורים, אם בני הזוג יתגרשו. יש להדגיש בהסכם, כי זכותם של הילדים לנהוג בדירה שירכשו מכספי ההורים מנהג בעלים, אך אם הם יחליטו להתגרש, הדירה תימכר והכספים שהלוו להם ההורים יחזרו להורים.
כמובן, ניתן לנסח את הדברים באופנים שונים ולעשות הסכמים נוספים ואלו הן דוגמאות בלבד.
יש לציין, כי אם מדובר בהסכם מתנה שנחתם בין ההורים לבין בני הזוג, יש לרשום הערה בלשכת רישום המקרקעין, בדבר הצורך בהסכמת נותן המתנה לביצוע פעולות שונות.
אחד מפסקי הדין החשובים בתחום זה, הוא ע"א ברקוביץ נגד קלימר. במקרה זה, גב' בטי קלימר התדיינה בכל הערכאות עם בעלה של בתה המנוחה. גב' קלימר נאותה למכור את דירתה ולתת את תמורתה לבתה ולבעלה, אשר אף הם מכרו את דירתם ורכשו דירה גדולה יותר. זאת, בתנאי שהיא תוכל להתגורר בדירה עד סוף חייה. למרבה הצער, בתה של גב' קלימר הלכה לעולמה בטרם עת ובעלה החליט להתעמר באמה. זאת, עד כדי כך שהיא נאלצה לעזוב את הבית. בית המשפט העליון קבע, כי החוזה בין הצדדים הוא חוזה מתנה על תנאי מפסיק. "משנתקיים התנאי המפסיק, חדל חוזה המתנה להתקיים. בעניין שלפנינו נתקיים התנאי המפסיק - מגוריה של המשיבה בדירה נשללו ממנה - ועל-כן חדל חוזה המתנה להתקיים. מכיוון שכך, מוטלת על מקבל המתנה - בענייננו המערער ועיזבון הבת - החובה להשיב את המתנה לבעליה." עוד נקבע לדרישת בעלה של הבת המנוחה, כי האם תשלם לידיו דמי שימוש ראויים (במאמר מוסגר יאמר כי אנחנו לא מסכימות עם קביעה זו בנוגע לדמי השימוש).
פסק דין זה (ורבים אחרים), מהווה תמרור אזהרה ברור, לכל הורה שמבקש לתת באהבה כספים רבים לילדיו, לשקול את הדברים, לפעול בשום שכל ולהגן על עצמו באמצעות הסכמים. שאם לא כן, הוא עלול למצוא עצמו מתקוטט בערכאות השיפוטיות במשך שנים, "נזרק" מביתו ונשאר בלי ההון המשפחתי שצבר בעמל של שנים רבות. יזהר הנותן!
אין באמור לעיל, כדי להוות יעוץ משפטי ולשם קבלת יעוץ פרטני, יש לפנות לעו"ד.
מאת עו"ד יעל גיל בעלת משרד עו"ד יעל גיל ועו"ד אור פינקלשטיין, משרד עו"ד יעל גיל
d&b – לדעת להחליט
