ללכת עד הסוף: רשות ני"ע צריכה לאסור על משפיענים להמליץ על ניירות ערך
ברשתות החברתיות, משפיענים ממליצים על מניות, קרנות ומדדים כאילו היו מוצרי לייף סטייל - בלי רישיון, בלי פיקוח ובלי אחריות. בעידן שבו טיקטוק מחליף את יועץ ההשקעות, הציבור נותר חשוף ומופקר. רשות ניירות ערך התחילה לפעול, אבל היא חייבת לאסור באופן גורף על משפיענים ברשתות החברתיות לפרסם המלצות על מדדים, מניות, קרנות נאמנות או כל נייר ערך אחר
בימים האחרונים, התבשרנו שהרשות לניירות ערך עומדת לפרסם הוראה רשמית, שתגביל את שיווק קרנות הנאמנות ברשתות החברתיות. מדובר בהחלטה מתבקשת, שמגיעה אחרי שנים של הפקרות שבהן משפיענים קידמו מוצרים פיננסיים, כאילו היו מוצרי טיפוח.
בעידן שבו כל טיקטוקר יכול להפוך ליועץ השקעות ברגע, שוק ההון הפך לזירה מסוכנת לציבור המשקיעים. המרחב הדיגיטלי, שהיה אמור להנגיש ידע פיננסי, הפך במקרים רבים לקרקע פורייה למניפולציות, אינטרסים סמויים, ולעיתים, גם להפסדים כבדים.
עבור הציבור הרחב, בעיקר משקיעים מתחילים, אין כל דרך להבחין בין חוות דעת אובייקטיבית לבין קידום אינטרס. המידע עובר במהירות, בלי פיקוח, בלי גילוי נאות.
עם זאת, המהלך הזה חייב להיות רחב בהרבה, והגיעה העת לומר זאת בצורה הברורה ביותר: יש לאסור על משפיענים ברשתות החברתיות לפרסם המלצות על מדדים, מניות, קרנות נאמנות או כל נייר ערך אחר. מדובר בייעוץ השקעות לכל דבר, רק בלי רישיון, בלי אחריות, ובלי תוצאות לנזק.
המשפיענים מתוחכמים מהרגולציה, וזו בדיוק הבעיה
חלק מהמשפיענים הפיננסיים אשר מכירים את הרגולציה, למדו היטב איך לעקוף את ההגבלות בצורה מתוחכמת, הם לא יאמרו "אני ממליץ", אלא "רק משתף את הדרך שלי", "זה מה שאני עשיתי". אבל הציבור, ובעיקר משקיעים חסרי ניסיון, לא יודע להבחין בין רטוריקה מתחמקת לבין המלצה לכל דבר.
כך, נוצר שוק אפור של שיווק פיננסי מתוחכם, שפועל במרחק חצי מילה מהפרה בוטה של החוק, אבל משפיע בדיוק באותה מידה. ולכן, גם פרסום עקיף, גם תוכן אישי לכאורה, וגם מסרים במסווה של חוויה - כולם חייבים להיכלל תחת רגולציית הייעוץ.
יועץ השקעות מוסמך כפוף לרגולציה קפדנית: הוא מחויב להכיר את הלקוח, להבין את צרכיו, להבהיר את הסיכונים, ולשאת באחריות במקרה של כשל. לעומתו, משפיען פיננסי פועל בוואקום מוחלט. הוא לא מבצע התאמה אישית, לא שואל שאלות, לא נדרש לחתום על מסמכים, ולעיתים אפילו לא חושף את האינטרסים שלו.
מניית OST - המפולת שהתחילה בטוויטר ונגמרה באובדן חסכונות של הציבור
מניית OST הפכה לדוגמה רעה מאוד, לאיך נראית המלצה פיננסית חסרת אחריות בעידן הרשתות החברתיות. במשך שבועות ארוכים, שורה של חשבונות טוויטר שהצטיירו כ"מובילי דעה פיננסיים", חלקם בעילום שם, אחרים עטופים בפאסדה של מקצוענות כביכול, קידמו את המניה כ"הזדמנות שאסור לפספס". דובר שם על טכנולוגיה מהפכנית, על כניסה לשווקים בינלאומיים, על "מגעים מתקדמים להנפקה מחודשת", ובעיקר על "שחקנים מתוחכמים שכבר בפנים".
הציבור, בעיקר צעירים שראו בטוויטר מקור ידע לגיטימי להשקעות, נהר בהמוניו. אלפי שקלים, לפעמים עשרות אלפים, הוזרמו על בסיס ציוצים וסרטונים. אך המציאות חזרה אליהם כמו בומרנג: ההנפקה לא הגיעה, הביצועים קרסו, והמניה התרסקה.
מה שהופך את מקרה OST לחמור במיוחד הוא לא רק ההפסדים הכספיים, אלא העובדה שמדובר בשיטת פעולה מתוחכמת, החוזרת על עצמה שוב ושוב, בה מניות דלות סחירות מוזנקות דרך קמפיין רשת אגרסיבי.
ההימור על כספי הציבור גדול מדי - הגיע הזמן לרגולציה אמיתית
הציבור הישראלי לא אמור להמר על עתידו הכלכלי בגלל סרטון ויראלי בטיקטוק או ציוץ מתחכם בטוויטר. בעידן שבו השקעות נעשות בלחיצת כפתור, קל יותר מתמיד ליפול למלכודת של "מומחה" מזויף, שמצטלם ליד גרף עולה או מנפנף בתשואות מהעבר, ומוכר אשליה של ביטחון.
הסכנה לציבור אינה תיאורטית, היא ממשית, יומיומית, ולעיתים בלתי הפיכה. רבים מהמשקיעים שנחשפים להמלצות ברשתות אינם מבינים את הסיכון, את מורכבות המוצר או את האינטרסים שמסתתרים מאחורי ההמלצה. ללא ידע מוקדם, וללא כלים לבחון את הדברים לעומק, הם עלולים לאבד חסכונות, להיכנס למינוף מסוכן, ולהיפגע כלכלית ונפשית.
אם רשות ניירות ערך באמת שמה לעצמה למטרה להגן על הציבור, אסור לה לעצור באמצע הדרך . ההוראה הצפויה בנושא פרסום קרנות נאמנות היא התחלה חיובית, אך עליה לשמש מקפצה לרפורמה רחבה בהרבה: כל המלצה על השקעה, בכל פלטפורמה - תדרוש רישיון. נקודה.
אדוה חנקין היא מתכננת פיננסית
