פרשנות
האדרה עצמית, סילוף המציאות, ויעד חדש לניצחון המוחלט: מסיבת העיתונאים של נתניהו
עזה, החטופים, הכרעת חמאס או המלחמה עם איראן. כמו בכל מסיבת עיתונאים, גם הפעם נתניהו הקפיד לטפח את הנרטיב הדיכוטומי שלו, כמצביא דגול הנאבק ביועצים ופקידים בעלי רוח תבוסתנית, תוך שהוא מתעלם מהבידוד המדיני ההולך ומעמיק של ישראל בזירה הבינלאומית
"לא היינו צריכים להיקלע למצב הזה", השיב ראש הממשלה במסיבת עיתונאים הערב (א'), בתשובה לשאלת כלכליסט האם עצירת הסיוע ההומניטרי לעזה בתחילת מרץ הייתה טעות אסטרטגית, והאם ישראל לא פעלה באיחור לטיפול במשבר הרעב ברצועה.
"לא רצינו לעשות הרעבה, רצינו לעקוף את הביזה של חמאס, רק שזה לא עבד כמו שרצינו. לא היו מספיק נקודות חלוקה. למדנו את הלקח ואנחנו פועלים בדרך אחרת. נכנס סיוע ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו שרובו לא יגיע לידי החמאס". לצד זאת, נתניהו התעקש וחזר מספר פעמים על כך ש"אין הרעבה. לא הייתה הרעבה. היה מחסור, ובוודאי לא הייתה מדיניות של הרעבה".
עוד הדגיש נתניהו: "אם המדיניות שלנו הייתה הרעבה, אז שני מיליון עזתים לא היו בחיים היום, אחרי 20 חודש. אם היינו רוצים לעשות ג'נוסייד זה היה לוקח אחה"צ אחד. לא הייתה הרעבה, היה מחסור, וצריך היה להפסיק את זה. ואנחנו עושים את זה".
מסיבת העיתונאים של נתניהו אופיינה, כרגיל, בהגדרת שאלות ביקורתיות של עיתונאים כ"תעמולה", בשימוש קיטשי בפתקים שקיבל מלוחמים כדי לצייר קונצנזוס שאחיזתו במציאות לא ברורה, ובקביעת יעד חדש – הפעם העיר עזה – כמעוז האחרון של חמאס שמפריד בין ישראל לניצחון המוחלט. "זה מה שנשאר", אמר בעודו מצביע על העיר עזה במפה סכמטית שהציג. "להפיל את חמאס, להפיל את המעוז האחרון, להפיל את מרכז הכובד. את זה לא עשינו, ואנחנו עושים עכשיו".
כמו בכל מסיבת עיתונאים, נתניהו הקפיד לטפח את הנרטיב הדיכוטומי שלו, כמצביא דגול הנאבק ביועצים ופקידים בעלי רוח תבוסתנית. הפעם, הוא אף תיאר תמונה קיצונית במיוחד.
"בניגוד לבכירי צה"ל ומערכת הביטחון, אמרתי שצריך לגייס את כל חיילי המילואים כבר ביום הראשון של המלחמה", אמר נתניהו. "גם במבצע הביפרים אמרו לי שחייבים לעדכן את האמריקאים. כך גם על חיסול נסראללה. אני אמרתי – לא יהיה". לאחר מכן הוסיף דוגמאות נוספות, ובהן החלטתו לתקוף בסוריה עם נפילת משטר אסד, והחלטה נוספת לתקוף בעקבות הטבח בקהילה הדרוזית.
בסוף כל משפט של נתניהו בעברית, ממתינה גם איראן. "היו גם מי שאמרו שאי אפשר לפעול בלי אור ירוק מהאמריקאים. אמרתי – לא אור ירוק. אפעל בכל דרך להשיג את תמיכת ידידנו, ואולי אפילו השתתפותם, אבל זה לא תלוי באור ירוק. זה תלוי בנו".
במהלך דבריו בפתח מסיבת העיתונאים, חזר נתניהו על אמירתו ממאי האחרון כי "בתחילת המלחמה היה גורם ביטחוני בכיר ביותר שאמר שצריך להתרגל לרעיון שלא נחזיר אפילו חטוף אחד חיי. אני סברתי אחרת, ובדרך שהובלתי שיחררנו עד כה את רוב חטופינו: 205 מתוך 255, מהם 148 בחיים".
השימוש של נתניהו במילה 'שיחררנו' מטשטש את העובדה שחלק מאותם חטופים נרצחו, ולא שוחררו חיים, כמו במקרה רצח ששת החטופים בספטמבר האחרון: הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת.
לשאלת כתב כאן חדשות סולימאן מסוודה, האם לקראת הרחבת הפעולה בעזה – ולאור המתיחות מול הרמטכ"ל אייל זמיר - הוא מגבה אותו, נתניהו תחילה התחמק מלהשיב. כשמסוודה התעקש, השיב: "התשובה היא שאני מגבה אותו לבצע את הפעולות שעליהם החליט הקבינט. מי שקובע את המהלכים הגדולים זה הקבינט. אני קובע את המשימה ואז נותן את כל הגיבוי לצבא למלא אותה. אנחנו מדינה עם צבא, ולא צבע עם מדינה".
בניגוד לאופן שבו ניסה להרחיק בינו לבין בכירי מערכת הביטחון, ואל מול הביקורת הבינלאומית המחריפה, נתניהו הציג את מנהיגי העולם כחבריו הקרובים: "מדברים איתי ראשי מדינה, מנהיגים, ידידי באירופה, והם אומרים לי 'ביבי' – יש בינינו יחסי קרבה – 'אנחנו יודעים את העובדות, את האמת, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בפני דעת הקהל שלנו והתקשורת שלנו'. השבתי להם: 'אז אל תהיו מנהיגים. אנחנו לא נתאבד בגלל הבעיות שלכם לעמוד מול תקשורת עוינת ומיעוטים רדיקלים שלוחצים עליכם'". הדימוי האישי הזה מתעלם מהבידוד המדיני ההולך ומעמיק של ישראל בזירה הבינלאומית, כשרק בסוף השבוע האחרון הכריז קנצלר גרמניה על אמברגו על נשק שניתן להשתמש בו במלחמה.
נתניהו התייחס גם לביקורת על כישלון ישראל בהסברת המצב החמור ברצועה מול העולם. "מדברים על הסברה במונחים ארכאיים. אנחנו עובדים בכיוונים שונים, וברור שנצטרך להיכנס לעידן הדיגיטלי, לכל עניין האלגוריתמים והבוטים, באמצעים אחרים".
על חוק הגיוס אמר: "דווקא משום שאני מודע למאמץ הגדול של משרתי המילואים, אני מבקש לסיים את המלחמה מהר ככל שאפשר". עוד טען כי הוא לא מעוניין באי־גיוס החרדים, אלא "להביא חוק שייתן 10 אלף ומעלה חרדים בשנתיים. מי שמתנגד לחוק, לא רוצה שנביא לגיוס חרדים. יש להם סיבות פוליטיות ואחרות. אני רוצה לעשות זאת, והדרך היא חוק שקובע יעדים ברורים, וכולל גם סנקציות אישיות. זה חוק שלא היה במדינת ישראל".
הצהרתו של נתניהו כי הוא רוצה 'סנקציות אישיות' נוגדת את המהלך הפוליטי שביצע ימים ספורים קודם, כשהדיח את מי שדרש בדיוק זאת. בשבוע שעבר הביא נתניהו לפיטוריו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון הקודם, יולי אדלשטיין, שהתנגד לקידום חוק שאינו כולל סנקציות אישיות אפקטיביות. בכל הנוגע לגיוס חרדים, השאלה אינה רק כמה יגויסו מבין 80 אלף החייבים בגיוס, אלא כמה מהם יהיו בני 18 – חרדים ללא משפחה, שיכולים להתגייס לשירות קרבי משמעותי ולחלוק באמת את הנטל הביטחוני.
