ריאיון
"בלי טלפונים ניידים בבתי ספר? זה רק לשים פלסטר על הבעיה"
ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, אומרת שהשיח הער על מצוקת ילדים לא מתבטא בתקציבים ובתוכניות עבודה: "צריך 300 מיליון שקל לשנה למערך הפסיכולוגים החינוכיים, שנמצא גם כך בחסר". לדבריה, "על הממשלה להתעשת ולהבין שביטחון זה לא רק כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים"
ורד וינדמן (52)
מגורים:
מוצא עילית, נשואה+2
השכלה:
תואר ראשון ושני במשפטים בעברית
תפקידים קודמים:
מנהלת מרכז ליווי ילדים נפגעי עבירה, יועצת משפטית, סמנכ"לית ומשנה למנכ"ל – כולם במועצה לשלום הילד
תפקידים נוספים בעבר:
ניהול קליניקה בנושא ילדים נפגעי עבירה במרכז הבינתחומי. חברת הועד המנהל בארגון בזכות לזכויות אנשים עם מוגבלות
מנכ"לית המועצה לשלום הילד ורד וינדמן, מה יחסן של ממשלות ישראל לילדים ולנוער?
"מבחינת חקיקה של זכויות ילדים, ישראל היא אחת המדינות המתקדמות בעולם. מבחינת היישום בשטח אנחנו הרחק מאחור. ילדים ונוער נמצאים בראש סדר עדיפויות בעיקר במילים ואמירות, ופחות במעשים, בתוכניות ובתקציבים. זה חוצה סוגיות שקשורות לילדים ולנוער. תסתכל על הגיל הרך. יש חוק טוב אבל אין כוח אדם, אין מטפלות מחנכות, אז מה זה עוזר שיש חוק טוב? טיפות חלב הן פאר היצירה של מדינת ישראל, זה שירות חשוב בצורה בלתי רגילה לאיתור בעיות התפתחות והתעללות, לבריאות הציבור. אבל הן נמצאות בתת תקצוב, מרעיבים את המערכת".
איך זה בא לידי ביטוי בתקציב 2026?
"תקציב 2026 חייב לתת מענה לצרכים חסרי התקדים ולמצוקות חסרות התקדים, אבל המדינה מעבירה מסר שמצוקות נפשיות לא בראש סדר עדיפויות. הגשנו דו"ח מקיף לממשלה עם המלצות ותוכנית עבודה, כי ידענו שהמצב של הילדים והנוער יילך ויחמיר".
אבל המדינה מעבירה מסר ברור שבריאות הנפש לא מאוד מעניינת אותה.
"זה לא מעניין. חד משמעית. יש שיח מצוקות אבל איפה תוכנית עבודה? יש מצוקות לאומיות שלעולם חברה אזרחית לא תוכל לתת להן פתרונות לאורך זמן. אלה מענים שהמדינה חייבת לאפשר נגישות לכולם ולא להשאיר את הילדים לבד. כרגע בהרבה מובנים הילדים והנוער לבד”.
היא מעדיפה להשקיע עשרות מיליארדים בביטחון.
"הבריאות הנפשית של הילדים והנוער זה הביטחון החברתי מספר 1 שלנו. הממשלה חייבת להתעשת ולהבין שהגנה וביטחון זה לא רק כלפי חוץ אלא כלפי פנים. טיפול במצוקות הנפשיות והרגשיות חסרות התקדים של ילדים חייב להיות יעד לאומי. לא מספיקות הצהרות חלולות ללא כיסוי. אתה שומע את הקול שלי. זה מאוד מסעיר אותי".
אולי אתן צריכות לעבור לדבר כלכלה כלומר לא על טובת הילד אלא על עלות ורווח כלכליים?
"אנחנו ארגון אידיאולוגי. מדינת ישראל מחויבת לזכויות הילד והדרישה שלנו היא שהמדינה תעשה את המוטל עליה. יש לזה היבטים כלכליים. אבל אני לא רוצה שנהיה חברה שמסתכלת על ילדים רק דרך משקפיים של תקציבים ומספרים ואומרת הילדים הם החברה של המחר. לא. הם בני אדם כאן ועכשיו. היום".
מה המצב הנפשי בקרב הילדים והנוער?
"בשנה הראשונה של המלחמה היתה עלייה של 30% בילדים ונוער שמגיעים לטיפול בשל חרדה, 30% בכאלה שמאובחנים בתופעות של לחץ והפרעות רגשיות ו־13% בהפרעות אכילה. אלה מספרים דרמטיים אבל צריך לזכור שאלה רק מי שהגיע למערכות הרשמיות. זה קצה הקרחון".
מה עם ילדים בסיכון?
"אנחנו רואים עלייה של 120% בעבירות נגד חיי אדם במשפחה, עלייה של 12% במספר עבירות המין במשפחה, עלייה של 7% במספר הילדים שמוכרים לרווחה ומוגדרים בסיכון אישי. אלה הילדים שנמצאים בסיכון של ממש".
ומה המצב בקרב כלל אוכלוסיית הילדים והנוער?
"בסקר שערכנו באוקטובר 2024, 85% מההורים דיווחו על עלייה בתסמינים פיסיים נפשיים והתנהגותיים אצל הילד בהשפעת המצב הביטחוני. קרוב ל־40% מההורים דיווחו שהילדים סובלים מהפרעות בשינה וחוסר שקט. 32% מההורים שאחד מהם במילואים דיווחו שהמצב הרגשי של הילד שלהם הורע מאוד. אבל המצב הרבה יותר קשה ומאתגר ממה שהנתונים מגלים. המצוקות של הילדים והנוער יושבות גם על תקופת הקורונה שבה הילדים בישראל היו מחוץ למסגרות תקופה ארוכה במיוחד יחסית לעולם".
מה זמני ההמתנה לטיפול?
"יש זמני המתנה של חודשים ולפעמים חודשים רבים. ילדים במצוקה שלא יכולים לקבל מענה סובלים. זה משפיע על המעגלים הרחבים של המשפחה והמצוקה מחמירה, ולכן הטיפול במקרה הטוב יהיה ארוך וממושך וקשה יותר ובמקרה הרע יהיה קשה לתקן את הנזקים שנגרמו".
למה הגענו למצב הזה?
"מערכות בריאות הנפש, מערכות הרווחה. כל המערכות הציבורית שמטפלות בילדים מגיל לידה ועד 18 היו בתת ספיקה מתמשך וחוסר יכולת לתפקד בצורה טובה, החל מטיפות החלב דרך מטפלות ומחנכות הגיל הרך, פסיכולוגיות ויועצות חינוכיות בבתי הספר, מורים, פסיכולוגים לילדים פסיכיאטרים לילדים ונוער מסגרות אשפוזיות ופנימיות. ואז הגיעו הטבח והמלחמה".
אבל המלחמה נגמרה.
"אם מישהו במשרד האוצר חושב שהמלחמה נגמרה או בכל משרד אחר, כדאי מאוד לספר לו שעבור הרבה מאוד ילדים המלחמה רק מתחילה. כי בשנתיים של המלחמה החזיקו שריר, כדי לעבור את התקופה הקשה. זו אחת הסיבות בעיני שהייתה ירידה בתופעות הקצה של אובדנות בשנה הראשונה. החשש הוא שההיקף של כל המצוקות שדיברתי עליהן, גם המצוקות הנפשיות כמו דיכאון וגם אובדנות יתרחב עכשיו כשהמלחמה נגמרה. החשש שלי הוא שהקשב לצרכים של ילדים עוד יפחת בהרבה מהמעט שהיה קודם".
אמרתם דברים מאוד דומים לקראת התקציב הקודם בלי הצלחה יתרה.
"אחת ההצלחות המשמעותיות הוא המאבק שהיינו שותפים לו על הסכם השכר של פסיכולוגים ציבוריים והקצאת תקציב חסרת תקדים ממשרד הבריאות לבריאות הנפש".
אז מה הבעיה?
"יש לי הרבה מאוד ביקורת על משרד החינוך. הילדים סובלים ממצוקות חסרות תקדים. אני חוששת שאין הבנה מספקת שמשרד החינוך צריך להיות חלק דרמטי מהפתרון. אני לא יודעת מה משרד החינוך מתכנן ל־26’. אבל אני יכולה להגיד שבחמשת היעדים המרכזיים שלו בתקציב 25’ היו בינה מלאכותית והומניסטיקה אבל הוא לא התייחס בכלל למצוקות הנפשיות ולצורך להרחבת המענים הנפשיים. בחוק ההסדרים של תקציב 26’ אין התייחסות למשבר בריאות הנפש אבל יש קיצוץ רוחבי".
מה צריך לעשות?
"ילדים, בניגוד לקבוצות אוכלוסייה אחרות, נמצאים באותו מקום - מה שמקל לאתר את המצוקות ולתת להן מענה רגשי. צריך לשים זרקור על הנושא של הפסיכולוגיות החינוכיות שנמצא במצב קטסטרופלי. אנחנו עדיין במצב של מעט מאוד תקנים, תקנים לא מחייבים ובעיה מאוד קשה של איוש התקנים".
מה זה אומר במספרים?
"מפתח התקינה שקיים לא עודכן 20 שנה וקשה להאמין שאלה המספרים. מכיתות ב’ עד י"ב התקן הוא פסיכולוג חינוכי לכל אלף תלמידים, בגילאי 6-3 פסיכולוג לכל 500 תלמידים. בגילאי לידה עד 5, גילאים קריטיים להתפתחות, וגילאי 18-15, גילאים של הרבה מאוד מצוקות בגלל גיל התבגרות, התקן לא מחייב. הרבה פעמים הפסיכולוגיות והיועצות החינוכיות במשרות חלקיות. הן לא מכירות את הילדים והילדים לא מכירים אותן".
אז מה צריך להיות?
"דחוף בהול להכין תוכנית רב־שנתית לחזק את ענף הפסיכולוגיות החינוכיות והיועצות החינוכיות בעדיפות עליונה. צריך תוספת של כ־3,200 תקנים חדשים של פסיכולוגיות חינוכיות כדי להבטיח מענה נגיש לתלמידים בכל הארץ. זה דורש תקציב של 300 מיליון שקל לשנה. ההצעה שלנו היא לפרוס את הגידול על 5 שנים".
מה יעזרו עוד תקנים אם גם היום 30% לא מאוישים? אין פסיכולוגיות חינוכיות. אין יועצות חינוכיות.
"נכון, זה ייקח זמן. היה צריך לתכנן את זה מזמן, צריך להגדיל את מספר הסטודנטיות, צריך מענקי התמדה ומענקי פריפריה, צריך לנקוט צעדים שישמרו כוח אדם, צריך להעלות אחוזי משרה. לכן זו תוכנית ארוכת טווח. בהקשר של יועצות חינוכיות האתגר הרבה יותר גדול כי שם המחסור יותר גדול".
הבחנתם בבעיות חריגות וחדשות במלחמה?
"ראינו הרבה בדידות והסתגרות של ילדים בבית מול מסכים. אלה תופעות יחסית חדשות. שקשורות למלחמה אבל גם לרשתות ולעולם הדיגיטלי. זה קשור גם לתופעת הנשירה מבתי הספר. העולם של הילדים השתנה בצורה חסרת תקדים אולי מאז המצאות הדפוס, והעולם של המבוגרים בכלל לא מתקרב להבין אותו".
נתוני הנשירה הנמוכים של משרד החינוך אמינים?
"אין לי ספק שמספרי הנשירה הידועים הם חלק מאוד קטן מהנשירה. זה היה נכון בקורונה וזה נכון במלחמה. אני חושבת שמשרד החינוך לא יודע כמה ילדים נושרים".
איזה לקחים צריך להפיק מהפינויים במלחמה?
"אנחנו כותבים בדו"ח שלנו שאחד הדברים הכי חשובים הוא שהפינוי ייעשה בקהילות ובקבוצות. ילדים מאוד זקוקים לחברים שלהם, לקהילה שלהם, למורים שהם מכירים, במיוחד בשעות חירום. לניתוק מהקהילה יש השפעות רגשיות כבדות משקל".
כמה נזק גרמו הסרטונים של זוועות ה־7.10?
"בסקר שערכנו שניים מכל חמישה הורים דיווחו שילדיהם נחשפו לתכני אלימות קשה או טרור ברשת וזה רק מה שההורים יודעים. בגילאי 17-14 63% נחשפו. רק שליש מההורים סבורים שהילדים קיבלו מענה כלשהו ממערכת החינוך. בהליכי שיתוף נוער שעשינו הם אמרו שהרבה פעמים נחשפו בעל כורחם, התוכן קפץ להם".
מה אפשר לעשות מול ווטסאפ ורשתות חברתיות?
"אני רוצה להגיד משהו שנראה מאוד צנוע אבל הוא מאוד משמעותי. מתן כלים לילדים להתמודדות עם העולם הדיגיטלי בנושאים כמו תכנים מזיקים, פרטיות ופגיעות ברשת, הוא הדבר החשוב ביותר. הם כמהים לכלים מותאמי גיל. הדבר השני זה רגולציה על החברות הבינלאומיות הגדולות שאין עליהן כמעט שום מגבלות ויש צורך שייקחו אחריות".
איזה מגבלות הייתי מטילה?
"ילדים הציעו שתהיה אזהרה על תוכן אלים. תהליך ההסרה של תכנים שאין מחלוקת שלא צריכים להיות מאוד איטי. צריך להסדיר משהו שיהיה נגיש ומהיר".
אז את בעד ההוראה של משרד החינוך למנוע שימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר היסודיים.
שמו פלסטר?
"זו כותרת שעולה כחוט השני לאורך שלל הנושאים שדיברנו עליהם. ופלסטרים, כדרכם של פלסטרים, הם במקרה הטוב מסייעים זמנית ובמקרה הרע מסתירים בעיה עמוקה יותר".
