מבחן רכב
ג'אקו 5: המראה מפתה, הנוחות מאכזבת
לג’אקו 5 חיצוניות נאה ומערכת היברידית עוצמתית וחסכונית מאוד בדלק. עם זאת, ההתמודדות שלו עם שיבושי דרך טעונה שיפור, והבעיה העיקרית היא שקשה למצוא בו תנוחה נוחה: מושב הנהג נוקשה, ובספסל האחורי המשענת נכנסת לתוך הגב התחתון
לפני שבוע התרחש בישראל מהלך חשוב: רשת אושר עד הודיעה לישראלים שהיא מוכרת קיה ספורטאז' ב־140 אלף שקל. הישראלים התנפלו, המלאי אזל. העובדה שמדובר בדגם לא היברידי שסר חינו לא עניינה אף אחד, בישראל של 2026 הקונים מסתכלים על הקנקן, לא על מה שבתוכו. תכלס, המיקוד של הצרכנים בישראל עבר מהמוצר עצמו, כלומר האם הוא טוב, האם הוא נוח, האם הוא יעיל ואמין, לנסיבות שבהן המוצר מונגש, כלומר האם הוא נראה טוב, האם המסך גדול, האם המחיר טוב.
ג'אקו 5 הוא אח קטן לג'אקו 7, רכב שהפך ללהיט מכירות בישראל. יש לו מסך גדול, יש לו פלסטיק זול, ובדומה ליתר דגמי ג'אקו וגם דגמי אומודה, הרכב מבוסס למעשה על רכיבים של קונצרן צ'רי, שזה אומר דמיון בכל הקשור במערכת ההנעה, ברכיבים בשלדה, גם בפנים הרכב, במיוחד במסך. הגרסה הרלבנטית ביותר עבור הישראלים היא בעלת ההנעה ההיברידית, כי החשמלית מוגבלת יחסית בטווח, וגם שוק הרכב החשמלי בישראל הולך ומתקרר: רבות מהמסירות בישראל כיום הן או של מכוניות היברידיות או של מכוניות פלאג־אין הייבריד.
בחזרה לג'אקו 5, שנראה כמו גרסה מוקטנת של ג'אקו 7, שנראה כמו גרסה מוקטנת של ריינג' רובר וולאר, שנראה כמו גרסה מוקטנת של ריינג' רובר ספורט. חיצונית מדובר ברכב נאה. ג'אקו 5 ממהר צפונה. מערכות ההנעה ההיברידיות הסיניות, במיוחד אלה של צ'רי, הן יותר יעילות, על הנייר, ממה שיש בקוריאה וגם ממה שיש ביפן. היפנים והקוריאנים משתמשים במנוע בנזין שמנוע החשמל מסייע לו. אצל צ'רי מנוע הבנזין הוא רק הגנרטור שמייצר חשמל. מותר לומר: המערכת ההיברידית של צ'רי היא מערכת מצוינת. ראשית, היא שופעת כוח. שנית, רוב הזמן היא לא רוצה לצרוך בנזין, וזה אומר שנהג רגוע יכול לקבל 18 ק”מ לכל ליטר דלק, לאילת וחזרה בכיף. המערכת עצמה רועשת לפעמים בזמן עומס, במיוחד כשמצבר הרכב מתרוקן. חשוב לציין, ברירת המחדל היא להיות כמו רכב חשמלי: חרישי, שקט, עובד על חשמל.
כאבי גב
לרכב חשמלי ראוי יש מערכת בלימה רגנטיבית, שמאפשרת לו לבלום בכוח המנוע. זו של ג'אקו 5 מסתתרת בתוך תפריטים, וחבל שכך. בכביש מהיר מדובר ברכב שקט אבל גם ברכב חופר: ההתרעות על מהירות, עייפות, סטייה מנתיב, חזרה לנתיב וכיוצא בזאת אינן נחוצות. הצג שלפני הנהג מציג את רובן בכיתוב ירקרק חיוור, זה לא ממש נוח לקרוא.
איכות החומרים בתא הנוסעים מקדימה מקבלת את הציון "סביר", לא יותר מכך. משום מה, בין החלק האחורי והחלק הקדמי אין אחידות באיכות, מאחור פחות טוב. מושב הנהג מציע שפע של אפשרויות כיוון, אבל באופן מוזר קשה למצוא בו תנוחה נוחה, כי ההגה לא יורד מספיק למטה וכי המושב מעט נוקשה. הכיוון חשמלי, אבל אין כיוון לקושי המסעד.
על ההגה יש מספר בקרות, אלה של מערכת השמע מעט מעצבנות, לא כל לחיצה מניבה תוצאה, ויש גבול כמה ניתן לשמוע שירים בווליום גבוה מדי. כמו ביתר דגמי ג'אקו, עיקר הפונקציות נשלטות על ידי מסך ענק במרכז הרכב. כמה יפה, ככה מסוכן: כדי לשלוט בבקרת האקלים צריך לפתוח מסך מיוחד, ואז להוריד את העיניים מהכביש. כך גם כדי להפעיל או לנטרל מערכות בטיחות, ולהפעיל בלימה רגנטיבית. תעשיית הרכב הסינית הודיעה בשבוע שעבר כי היא אוסרת על "מושבי מיטה". על ידיות דלתות "קופצות" גם אסרו. הגיע הזמן שגם המסכים האלה ייכחדו.
הספסל האחורי מרווח במידה סבירה, אבל המשענת שלו נכנסת לתוך הגב התחתון, זה לא יהיה נוח בנסיעות ארוכות. על מקום לילד שלישי אין מה לדבר. תא המטען סביר, אבל כאילו להכעיס, במקום הענק שמתחת לרצפה, זה שמיועד לגלגל החלופי, יש ערכת ניפוח.
נופלת בבור
ג'אקו 5 הייבריד חוצה את חיפה, עיר שחלק מכבישיה עדיין תקועים בתקופת המנדט. חלקם טובים קצת יותר, רובם קצת פחות. ג'אקו 5 הוא רכב שלא יודע להתמודד עם בורות, גם לא עם מהמורות, גם לא עם סדקים. אומודה, יצרנית רכב אחרת מקבוצת צ'רי, יודעת לייצר רכב נוח אף שהוא מבוסס על רכיבי צ'רי. מדובר בליקוי משמעותי שלא ניתן להתעלם ממנו. זה מורגש במיוחד בחלק האחורי, שמתעקש להעניש את גבו של הנוהג ברכב. מי שיושב בספסל האחורי כנראה יסבול יותר. בנסיעה מחוץ לעיר אותו סיפור. ג'אקו 5 פחות מצטיין באחיזת כביש והיזון חוזר, אבל עם זה ניתן לחיות. אף אחד לא מחפש ביצועים של מכונית ספורט בג'אקו היברידי. אבל נוחות כולם מחפשים, במיוחד בעיר.
בסופו של יום, ג'אקו 5 הייבריד יתאים לעם ישראל כמו כפפה ליד. הוא זול בהשוואה להיצע הקוריאני, הוא נאה, יש לו מסך גדול ואבזור שופע. סביר להניח שהוא מככב ברשימות רכבי הליסינג שחברות מציעות לעובדים, ובסיבוב בצפון לא ניתן היה לא לשים לב שיש כבר רכבים כאלה במגרשי "יד ראשונה אפס קילומטר". למי שמסתכל בקנקן, מדובר ביופי של קנקן. אבל למי שנוהג גם להסתכל בתוכו, ג'אקו 5 נראה טוב ומאובזר לעייפה, אבל הוא רחוק מלהיות רכב איכותי. מסך גדול אינו מאפשר שליטה באיכות השיכוך, ועדכון תוכנה לא מתקן מושב נוקשה.
שוק הרכב הישראלי עובר כיום תהליך מאוד ברור של "סיניזציה", וחלק מהמהפכה הוא גם "חינוך מחדש" בסגנון המשטר הסיני — פחות איכות, יותר כמות. למי שעבר את החינוך הזה בהצלחה, ולא אכפת לו מזוטות כמו נוחות נסיעה — זה יופי של רכב. אבל בעתיד סביר להניח שתגיע לישראל גרסת אומודה של ג'אקו 5, ואומודה הוכיחה באופן משכנע שהיא יודעת לקחת רכיבים של צ'רי שמשמשים גם את ג'אקו — ולעשות איתם דברים טובים. כרגע למי שמחפש מסך גדול זו עסקה סבירה. מי שמחפש איכות, עדיף לו לחכות לאומודה.
