מחזיקים בקושי
עם חוסן לא הולכים למכולת
החוסן של מדינה שיוצאת למלחמה נקבע בעורף שלה, על ידי אזרחים ועסקים שיודעים שהממשלה תיתן להם גב בשעתם הקשה ביותר. עם זאת, שנתיים וחצי מאז טבח 7 באוקטובר ושנה אחרי מלחמת איראן הראשונה, נפערים סדקים באמון הציבורי. מי שנפגע עלול לגלות שהחיים זה לא כספים קואליציוניים, והוא עצמו ייאלץ להסתפק בפיצוי קטן, איטי ומלא בירוקרטיה
הציפייה הטבעית מאיתנו היא שנהיה עמידים. עם חזק שעבר את השואה לא נשבר מעוד סבב לחימה. מצפים ממנו שיהיה קשוח. ההסכם הוא כזה: אתם תשדרו ששום דבר לא יכול לשבור אתכם ותלכו לשתות בירה דקה אחרי שרצתם למקלט, ואנחנו, המדינה, נדאג לסייע לכם לשמר את הפסאדה הזו. נשים בצד לרגע את המשקל הנפשי הכבד שכל אחד מהמבוגרים והילדים נושא עמו אחרי אירועי 7 באוקטובר ומלחמת איראן הראשונה והשנייה; נשים בצד לרגע את תושבי הצפון והדרום, שכל אחד מהם ספג טראומה שלטפל בה עוד ייקח שנים; ונשארנו עם הדבר הקטן הזה שקוראים לו החיים הכלכליים.
נניח שכולנו עמידים, כולנו חזקים, כולנו שרים בצוותא את "יחד ננצח" מתוך שינה ומחייכים, אף על פי שעגלת הסופר התייקרה בעשרות אחוזים ושהממשלה לא עושה כלום כדי לעצור את זה. בסוף, מישהו צריך לדאוג לנפגעים. למי שביתו נהרס, למי שהעסק שלו קרס, למי שלא מצליח להפוך את העמידות למציאות. וזה לא קורה. עסקים ששוחחנו עמם עדיין ממתינים לכספים שלא הגיעו אליהם ממלחמת איראן הראשונה. שנה חלפה והם עוד ממתינים לכסף.
במציאות הביטחונית המשוגעת צריך לדעת שהכלל הבסיסי של "נפגעת–קיבלת" מתקיים. 90% מהאנשים רוצים לעבוד ולהתפרנס. המדינה צריכה לקיים את חלקה בהסכם ולעזור להם לעשות זאת
במשך מלחמת איראן השנייה שנתם נדדה מהחשש הכלכלי של איך יוצאים מזה ומה הפיצוי (התיאורטי) שיקבלו מהמדינה, והם לא מבינים למה זה צריך להיות ככה. כאילו שזו הפעם הראשונה שנפתחת מלחמה, וכאילו שלא תהיה כאן עוד אחת בעוד שנה מהיום שתאלץ יישום של מתווה פיצויים. הנוסחה צריכה להיות ברורה: מי שנפגע כלכלית לא צריך להתחנן שיפצו אותו.
במציאות הביטחונית המשוגעת צריך לדעת שלפחות הכלל הבסיסי של "נפגעת–קיבלת" מתקיים. לא בקמצנות, לא מתוך איזו ראייה אנליטית קרה שהתקבלה באיזה משרד בירושלים ושנועדה להעניק בחסר במטרה לדרבן את בעלי העסקים לחזור מהר לשגרה. 90% מהאנשים רוצים לעבוד, להתפרנס בכבוד. כל מה שהמדינה צריכה לעשות זה לקיים את חלקה בהסכם ולעזור להם לעשות את זה. מאיפה יבוא הכסף? הנה כמה הצעות. למשל, מביטול ההצעה האווילית לממן את עלויות הריבית לכל מי שנטל משכנתאות משנת 2022. למשל, מביטול משרדי ממשלה הזויים. למשל, מהסטת כספים קואליציוניים לשיקום הצפון. ואם כל אלו לא יעזרו – אפשר גם להגדיל את החוב כדי להעמיד את העסקים הקטנים והבינוניים על הרגליים. גם זו אופציה.
בפרויקט שלפנינו מיפינו את הנפגעים העיקריים, הצגנו את הנתונים, ובחרנו כמה עסקים שנלחמים את מלחמת האזרחים שאחרי המלחמה. מלחמה על ההלוואות שצריך להחזיר, המלחמה לא להתייאש עם כל מכה שנוחתת על ראשם והציפייה שהסיוע בדרך. בשנה הקרובה נעקוב אחריהם ונוודא שאף אחד לא משאיר אותם מאחור.
