פרשנות
כך מחק סמוטריץ' בתוך 30 שעות בלבד 16 מיליארד שקל
בתוך יממה וחצי קפצה תקרת הגירעון ב־0.7% תוצר. זו סטייה חסרת תקדים המבטאת ואקום ניהולי באוצר והעדפת שיקולי בחירות על פני משמעת תקציבית. בזמן שהוצאות הביטחון נחתכות, הממשלה מוציאה עוד 63 מיליארד שקל על משרדי הממשלה ללא הסבר סביר. כל זאת כשמינוי הממונה על התקציבים תקוע בשל מאבקי אגו
תקציב 2026 יצא לדרך עם תקרת גירעון של 3.2%. במהלך ישיבת הממשלה הגירעון עלה עד ל־3.9%, ותיקי משרד האוצר לא זוכרים גידול בגירעון של 0.7% תוצר ב־30 שעות דיון. מדובר בסטייה של 16 מיליארד שקל, שהם כ־2.4% מסך תקציב המדינה לשנת 2026. לשם השוואה, אפילו בתקציב 2024, שהועבר גם הוא על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' באיחור אך בזמן של מלחמה פעילה, סמוטריץ' הכריז בספטמבר על תקרת גירעון של 4%.
עד לאישור התקציב בממשלה בסוף אוקטובר, תקרת הגירעון הועלתה ל־4.3%, וכשלושה שבועות לאחר מכן הועלתה ל־4.4%. כלומר, הגידול היה קטן יותר ואיטי יותר - ובזמן לחימה. ואם נחזור לתקציבים המקוריים של 2023 ו־2024, הרי שתקרת הגירעון שהוחלטה בממשלה היתה דומה למדי לזו שתוכננה בתחילת הדרך.
העובדה שהגירעון הממשלתי תפח כה מהר איננה רק סימן להיעדר "שמרנות פיסקאלית", אלא גם סימן לניהול לקוי ותכנון לא מיטבי. אלה דברים שלא אמורים לקרות. גורמים רבים העלו את הסברה כי ייתכן שאחד ההסברים לאותה "נזילת גירעון" קשור לעובדה שעדיין לא מונה ממונה על תקציבים במשרה מלאה. יתרה מזו, סמוטריץ' סירב ומסרב למנות את תמר לוי־בונה כממלאת מקום הממונה על אגף תקציבים, וכך נוצר מצב שאין לאגף מודל ברור של סמכות וקבלת החלטות, וההחלטות מתקבלות בדרך כלל בקונצנזוס.
לוי־בונה משמשת כיום כסגנית המאקרו באגף התקציבים והיא אחראית למעשה על המסגרות הפיסקאליות. לוי־בונה נהנית מהערכה רבה באגף ומחוצה לו, אבל בסופו של דבר "צוות המאקרו" של אגף התקציבים עובד בהרכב חסר, ללא "ממונה על תקציבים".
מבחינה מעשית, אף אחד כמובן לא יודע לומר באופן ברור שאילו היה ממונה על תקציבים במשרה מלאה - שיעור הגירעון היה נמוך יותר או שקצב הגידול שלו היה איטי יותר. אך זו הזדמנות טובה להעלות שוב על השולחן את העובדה שסמוטריץ' מתעכב זמן רב עם מינוי ממונה קבוע לאגף התקציבים. כזכור, סמוטריץ' החליט למנות את מהרן פרוזנפר לתפקיד הממונה על התקציבים, אלא שהמינוי נפסל בוועדת מינויים מכיוון שסמוטריץ' נמנע מלמנות נשים לתפקידים בכירים. סמוטריץ' החליט להילחם בפסילה בדרכים רבות; הדרך שנבחרה כעת היא לנסות למנות אשה לתפקיד החשב הכללי, ובכך להסיר את התנגדות הוועדה למינוי פרוזנפר. אך העובדה שמדובר באגף ביצועי מאוד הנתון כל העת ללחצים שונים מעלה את השאלה: האם לא היה נכון להרכין את הראש בפני הוועדה, ולטובת מדינת ישראל להמשיך הלאה ולמצוא מועמד אחר? ייתכן שהגירעון שגדל במהירות נותן את התשובה.
סמוטריץ' נזהר מאוד שהגירעון לא ייגע ב־4%. זה גם מספר סמלי מאוד, וגם ההערכות הן שסביב 3.9% יחס החוב־תוצר לא יירד במהלך 2026, ואם יחס החוב־תוצר יעלה ב־2026 - זה ייראה רע מאוד בעולם. הטיעון שיפנו נגד המדיניות הממשלתית יהיה כדלהלן: בשנות המלחמה העליתם חוב והעליתם גירעון; שנת היציאה מהמלחמה שלכם מאופיינת בצמיחה חזקה של 5.2%, בהכנסות חד־פעמיות גבוהות, ובירידה בהוצאות הביטחון - איך יכול להיות שהחוב עולה?
ובכלל, איך נאמין לכם שב־2027 והלאה החוב יתחיל לרדת, אם בשנה כל כך נוחה החוב עלה? מה יגידו השנים הבאות שצפויות להיות שגרתיות (פוטנציאל צמיחה של 3.5%)?. ולכן סמוטריץ' הלך אל עבר הגבול האחרון שבו יש סיכוי - בהתבסס על הנתונים הנוכחיים - שיחס החוב־תוצר יירד.
סמוטריץ' גם לא מסתיר שהוא אופטימי מאוד בנוגע להכנסות המדינה - ואפשר להבין אותו. במהלך שנותיו באוצר, התחזיות של הכלכלן הראשי ד"ר שמואל אברמזון התבררו שוב ושוב כשמרניות מדי. סמוטריץ' מקפיד על כבודו של אברמזון ונזהר שלא להיתפס כמי שמבקש להתערב בתחזיות שלו. זאת כנראה אחרי שסמוטריץ' נכווה בביקורת תקשורתית קשה כשניסה לעשות זאת בספטמבר 2023. אך הוא מניח שהמסורת של "תחזיות שמרניות מדי" תימשך גם בעתיד. כזכור, הכלכלן הראשי עדכן את תחזית ההכנסות לשנת 2025 פעמיים - ההכנסות ל־2025 כעת גבוהות בכ־33 מיליארד שקל מהתחזית בתחילת השנה. עם זאת, התחזית של אברמזון לשנת 2026 כבר עודכנה ועומדת על כ־580 מיליארד שקל, וספק אם ניתן להמשיך ולבנות על המסורת החיובית הזו.
מכל מקום, גם אם יחס חוב־תוצר יירד בסוף 2026, עלינו לזכור שהיה אפשר הרבה יותר: היה אפשר לצמצם את החוב משמעותית, אם היו מוותרים על הטבות המס, מקצצים מעט בכספים נוגדי צמיחה, ובעיקר - אף שזה לא פופולרי - לא היו ממהרים להוריד מסים. אבל סמוטריץ' ונתניהו סבורים, וצודקים מבחינתם, כי אין סיכוי למשוך מצביעים עם נפנוף ב"ריסון פיסקאלי" - אבל יש סיכוי לא רע למשוך מצביעים באמצעות הגדלת פטור ממע"מ וריווח מדרגות מס.
כעיקרון, היינו מצפים שתקציב המדינה לשנת 2026 יהיה נמוך יותר מזה של 2025 - אחרי הכל, תקציב הביטחון של 2026 עומד על כ־112 מיליארד שקל, שהם 51 מיליארד שקל פחות מתקציב הביטחון של שנת 2025 שעמד על 163 מיליארד שקל. אבל לא: תקציב שנת 2026 גבוה ב־12 מיליארד שקל מתקציב 2025, ועומד על 662 מיליארד שקל.
במילים אחרות: הממשלה הוסיפה לתקציבי המשרדים (חוץ ממשרד הביטחון) 63 מיליארד שקל. 63 מיליארד שקל זה גידול עצום - 9.5% מסך כלל התקציב הנוכחי (שכולל גם את הביטחון). לשם השוואה, הגידול המותר בחוק לשלוש השנים 2028-2026 כולן עמד על 31 מיליארד שקל בלבד.
דרך אחרת להסתכל על כך שהיקף ההוצאה הממשלתית גדל במהירות רבה היא לבחון את התכנון המוקדם של הממשלה. כידוע, מאז 2015 הממשלה מחויבת לפרסם "נומרטור" החוזה את הוצאות הממשלה לשלוש השנים הבאות. ובכן, נראה מה צפו לגבי ההוצאות של 2026 ומה קרה בפועל. נתחיל מהנתון הלא רלבנטי שפורסם ערב המלחמה ביוני 2023 - אז העריכו שהמחויבות של הממשלה ב־2026 תעמוד על 569 מיליארד שקל. אחרי המלחמה, בפברואר 2024, זה כבר זינק בכ־19 מיליארד שקל ל־588 מיליארד שקל. ביוני 2024 - ההוצאה החזויה ל־2026 זינקה בכ־27 מיליארד שקל ל־615 מיליארד שקל. וביוני 2025 - הנומרטור האחרון שנגיש לציבור - מחויבות הממשלה עלתה שוב ב־7 מיליארד שקל ל־622 מיליארד שקל.
אך כשאנו מגיעים לאישור הממשלה בתקציב 2026, מטפס הסכום ל־650 מיליארד שקל - 27.7 מיליארד שקל יותר מהתכנון האחרון של הממשלה.
מעבר לכך שמדובר בקצב גידול מטריד של ההוצאה הממשלתית, מעניין כמובן לדעת לאן בדיוק זרם או יזרום הכסף. אנו יודעים שיש 4.5 מיליארד שקל למשרד לביטחון לאומי; אנו יודעים שיש 5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים; ואפשר להניח בנדיבות שבשל גידול טבעי, אינפלציה ואתגרים אחרים - התקציב היה צריך לגדול בכ־30-20 מיליארד שקל נוספים.
אבל גם כך זה משאיר 30-20 מיליארד שקל לא מוסברים. כדי לענות על השאלה כמו שצריך, יש צורך לקבל את תקציבי המשרדים המעודכנים ולהשוותם לשנים קודמות, אך נכון לעת כתיבת שורות אלו (שעות הצהריים של יום שלישי), הנתונים הללו עדיין לא הופצו בתוך משרדי הממשלה ולא הגיעו לידי העיתונאים.
