ראיון
"ההשכלה הגבוהה צריכה להיות מוגדרת כמנוע מרכזי בשיקום המדינה"
היו"ר החדש של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המל"ג, פרופ' עמי מויאל, מגיע לגוף שסבל מקרבות פוליטיים ממושכים כמינוי שיש קונצנזוס לגבי מקצועיותו. עכשיו הוא מסמן מטרות: לשכנע את הממשלה שכל שקל להשכלה גבוהה חוזר בגדול למדינה, ולהתניע רביזיה של התואר האקדמי
היו"ר החדש של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) פרופ' עמי מויאל הגיע למל"ג, שהיא גם שדה קרב וגם שדה חורבות. מויאל, עם ניסיון בשורת תפקידי ניהול, משוכנע שבתוך כמה חודשים הוא והמנכ"לית החדשה מאיה לוגסי בן חמו יחזירו את המל"ג למעמד של גוף מקצועי ורתום למטרותיו. מויאל מגיע עם משנה סדורה: מטרה אחת שלו בתפקיד היא לשכנע את הממשלה שצריך להגדיל משמעותית את תקציב ההשכלה הגבוהה כיוון שזו השקעה בעתיד המשק. מטרה שנייה היא לשכנע את מערכת ההשכלה הגבוהה שהתואר האקדמי צריך להכשיר לא רק לידע אלא גם למיומנויות. כמי שכבר 30 שנה עוסק בלמידת מכונה, מהפכת ה־AI לא רק שלא מפחידה אותו – היא מסעירה אותו.
את המל"ג מנהלים שלושה אנשים: יו"ר ות"ת הוא האיש שמחלק את המשאבים, ולכן הוא האיש בעל הכוח הרב ביותר באקדמיה. עצמאות ות"ת היא ביטוי מרכזי לחופש האקדמי בישראל. את התפקיד מילאו בעבר דמויות בולטות כמו הפרופסורים מנואל טרכטנברג ואמנון פזי. התפקיד השני הוא סגן יו"ר המל"ג. יו"ר המל"ג הוא שר החינוך. כיוון שמדובר בתפקיד תובעני, הוא ממנה סגן יו"ר שהוא היו"ר בפועל. סגן היו"ר הוא בעל התפקיד האקדמי הבכיר במל"ג ומי שקובע את סדר היום של המועצה ומנהל את הישיבות שלה. למנגנון של מל"ג ושל ות"ת יש מנכ"ל משותף.
המאמצים של שר החינוך יואב קיש להשתלט על המל"ג גרמו לה נזקים קשים. מאז מונה המנכ"ל הקודם מתניהו אנגלמן למבקר המדינה ב־2019 ובמשך שש שנים, התנהלה המל"ג ללא מנכ"ל. לקיש לקח שלוש שנים לאייש את התפקיד במנכ"לית מאיה לוגסי בן חמו. תהליך הבחירה הפגום גרם לחשדנות רבה כלפי המנכ"לית, אף שלפי עדויות, היא מנהלת מקצועית וראויה. שלוש שנים לקח לקיש גם לגבש רוב במל"ג ולהצליח למנות לפני שבועיים את מקורבו, פרופ' דודי שוורץ מהקריה האקדמית אונו, לתפקיד סגן יו"ר, מינוי שלו התנגדו ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) ונשיא האקדמיה הלאומית למדעים פרופ' דוד הראל בחריפות כיוון שראו בו מינוי פוליטי.
התוצאה היתה שהמל"ג הפכה לשדה קרב בין הבכירים, ובייחוד בין קיש ושוורץ, ליועצת המשפטית של המועצה יעל טור כספא וגם בין הסמנכ"לים. לכן כל כך הפתיע שדווקא לתפקיד יו"ר ות"ת בחר קיש בנשיא המכללה האקדמית אפקה פרופ' עמי מויאל, שיש הסכמה כללית על מקצועיותו והתאמתו. תרמה לכך העובדה שזה אירע בתקופה שקיש וועד ראשי האוניברסיטאות ניסו לשתף פעולה. מויאל מצידו מקפיד להפגין בריאיון הזה, הראשון שלו בתפקיד, לויאליות לשר.
חוויית הלימודים של התואר צריכה להשתנות – לחווייתית ומותאמת אישית. הסטודנטים לא בנויים לשמוע הרצאה של 3 שעות ולשבת באולמות של 300 סטודנטים"
אתה והמנכ"לית החדשה הגעתם למה שאפשר לתאר כשדה קרב זרוע הריסות.
"הסיטואציה בעניין היועמ"שית לא טובה ומה שקורה בימים האחרונים בעיתונות מצער (הסיקור לקראת מינוי דודי שוורץ - ש"א). אבל נכנס יו"ר ות"ת מאוד אנרגטי ומאוד נוכח ונכנסה מנכ"לית חדשה ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מצוין. אם היו בעיות בין סמנכ"לים, זה נגמר. ות"ת ומל"ג הולכים להיות גוף יעיל ומקצועי. אנחנו הולכים לסדר את הארגון".
אתה לא ממעיט בהיקף הבעיה? שש שנים לא היה מנכ"ל.
"אתה צודק בדיאגנוזה והשתמשת במילים עדינות. היה ואקום אדיר. חלק מהזמן גם לא היה מ"מ מנכ"ל. אבל זה כבר ארגון חמישי שאני נכנס אליו. בכולם עשיתי שינויים אסטרטגיים. מדובר על מאה עובדים. אני יודע להפוך מאה עובדים לעובדים רתומים, מסורים, עם משימות. זה היתרון משמעותי שמכרתי לנשיאי האוניברסיטאות שאני חושב שיור ות"ת צריך להיות בעל יכולות ניהוליות וראייה אסטרטגית. כל התשעה תמכו בי".
נשיאי האוניברסיטאות לא תומכים במינוי של שוורץ לסגן יו"ר המל"ג.
"אני חושב שחייבים סגן יו"ר מל"ג. ור"ה היה צריך להגיע להסכם עם השר על מינוי סגן יו"ר. מקרב חברי המל"ג שוורץ הוא מועמד ראוי ומקצועי שעתיד מערכת ההשכלה הגבוהה והצלחתה לנגד עיניו. יש לו הרבה מאוד ניסיון באוניברסיטה ובמכללה. זו דעתי".
ממש לפני יום הכיפורים נודע שהממשלה מתכוונת "ללוות" 150 מיליון שקל מתקציב ההשכלה הגבוהה של השנה לטובת פעולות הסברה בתקווה שתחזיר אותם בשנה הבאה. עוד לפני כן מויאל אומר ש"יש קיצוצים רוחביים שקיזזו כמעט את כל התוספת בתוכנית הרב־שנתית ואנחנו צריכים להסתדר עם פחות כסף תוך ניסיון לעמוד ביעדים השנתיים. זה לא פשוט כי החלנו קיצוצים על כל הרכיבים של הפעילות. אני מאוד מקווה שזו תקופת מעבר, וכשתסתיים המלחמה, מערכת ההשכלה הגבוהה תוגדר כמנוע צמיחה מרכזי בשיקום המדינה".
אבל לא מדובר בבעיה נקודתית. "אני מודאג מהתקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה הרבה מעבר לקיצוצים במלחמה. בעשור האחרון החלק של תקציב ההשכלה הגבוהה מתקציב המדינה הלך וירד מ־2.5% ל־2%. יחסית לאירופה אנחנו לא במצב טוב". הוא מציג נתונים שהוא מגדיר כמטרידים מאוד על ההתפתחות המהירה של האקדמיה במדינות המזרח התיכון כדוגמת איראן, טורקיה וסעודיה. "הם מתקדמים מאוד יפה בכמות המחקרים ואיכותם. ישראל מכשירה 7,000 מהנדסים בשנה, שזה 740 מהנדסים למיליון בוגרים. איראן מכשירה 234 אלף מהנדסים בשנה, שזה 2,830 למיליון, פי 4 מאיתנו".
למה מדינה שחיה על השכלתה הגבוהה מייבשת אותה?
"לא לי השאלה. אני בא מעולם ההייטק וההשקעות. אני פועל לשנות את זה באופן מסודר באמצעות הנמקה מגובת נתונים ובשיח ישיר. אני מגבש מודל שמראה שהתשואה על השקעה בהשכלה גבוהה מאוד משתלמת למשק תוך שאיפה להגדלת תקציבים".
הרושם הוא שהממשלה נלחמת באקדמיה במקום להשקיע בה.
"מהניסיון שלי עם שר החינוך, שיוצא לי לעבוד איתו באופן שוטף, השיח שלי איתו מקצועי וענייני לחלוטין כשהקריטריון היחיד הוא טובת מערכת ההשכלה הגבוהה – וכך היה גם שר האוצר. פגשתי את השר זאב אלקין שאחראי על מינהלת תנופה לשיקום הצפון. הוא נכון לתת מאות מיליוני שקלים להקמת אוניברסיטת מחקר יישומית בתל חי. זה לא אומר שאין חילוקי דעות. אני בא מתרבות של הייטק – חילוקי דעות זה בסדר גמור כל עוד הם מקצועיים ומגובים".
הייתי מנכ"ל על סף אקזיט והיתה לי רמת שכר טובה, והלכתי להיות חבר סגל. עד היום הבן שלי שואל אותי אם הייתי שפוי. אבל ראיתי שמבחינתי הסיפור ב־NSC עומד להסתיים"
האקדמיה הישראלית נתפסת בחו"ל כאחת הטובות בעולם. "הייתי בסין, ביפן, אנשים מעריצים אותנו", אומר מויאל. "אבל אני מאוד מודאג מהמיצוב של ההשכלה הגבוהה בחברה הישראלית. עברנו מלחמה שבה הטכנולוגיה היתה קריטית. החץ, כיפת ברזל, הביפרים – את כל זה פיתחו מהנדסים עם השכלה גבוהה. אנשים לא רואים את החיבור. חלק מהתפקיד שלנו זה להסביר את התרומה של מערכת ההשכלה הגבוהה, גם לאוצר ולממשלה כדי שישקיעו, אבל גם ללקוח שלנו, שהוא החברה הישראלית".
שאלת תדמית האקדמיה מהווה לדעתו בעיה גם בהיבט אחר. "אני מאוד מוטרד מהירידה בתפיסת הערך של התואר האקדמי לשוק התעסוקה, כלומר ביכולת מציאת עבודה וכושר השתכרות, וגם מהירידה ברלבנטיות של התואר, כלומר גם משאלת התפיסה וגם מהשאלה המעשית. צעירים היום שואלים את עצמם האם ללמוד ארבע שנים לתואר בהנדסה או לעשות קורס של 4-3 חודשים ולהיכנס להייטק, ובוגרי 8200 בכלל לא שוקלים תואר אקדמי. חוויית הלימודים של התואר האקדמי צריכה להשתנות. הסטודנטים לא בנויים לשמוע הרצאה של 3 שעות ולשבת באולמות של 300 סטודנטים. דרושה למידה חווייתית ומותאמת אישית".
בישראל אחוז אקדמאים מאוד גבוה. אתה מסתכל על הקריסה של ישראל במבחני PIAAC הבינלאומיים למיומנויות מבוגרים, ושואל את עצמך האם אין חלק משמעותי מהתארים שלא שווים את הנייר של התעודה.
"אני מסכים להגדרת הבעיה. התוצאות שלנו ב־PIAAC נמוכות או לפחות לא מספקות. הפער בשליטה במיומנויות בין האקדמאים והלא אקדמאים לא כזה גדול. אי אפשר להגיד שהאקדמיה לא מקנה מיומנויות, אבל הטענה שלי היא שצריך להתייחס למיומנויות כתוצר למידה ולא רק כתוצר לוואי. היום תוצרי הלמידה הם ידע. למשל, הסטודנט יידע לפתור משוואה דיפרנציאלית מסדר שני. אני הכנסתי באפקה לכל הקורסים תוצרי מיומנויות. למשל, הסטודנט יידע להציג בעיה בצורה אפקטיבית בשלוש דקות בשפה האנגלית".
הקניית מיומנויות כמו למידה עצמית, חשיבה ביקורתית, יכולת עבודה בצוות, אנגלית ברמה גבוהה, נמצאת בלב האג'נדה של מויאל. "עוד לפני מהפכת ה־AI חשבתי שצריך לשים פוקוס על הקניית מיומנויות. אם המיומנויות עצמן הן יעד, צריך לשנות את התהליך החינוכי כדי להקנות אותן. מיומנות לא מקנים על ידי הרצאה פרונטלית. מיומנות מקנים כשהסטודנט אקטיבי על ידי עבודה בפרויקטים ועבודה בתעשייה. זה שינוי עמוק".
מויאל משוכנע ש"נגיע לנקודה בזמן שבה מיומנויות יהיו תנאי כניסה לאקדמיה, כי סטודנט עם יכולת למידה עצמית בהכרח יצליח יותר בלימודים ממי שאין לו. ולכן האקדמיה צריכה לדבר עם מערכת החינוך על תנאי הקבלה ללימודים האקדמיים שיכללו גם הערכת מיומנויות. אני מתכוון להרחיב ולעודד את השיח בנושא זה".
ממנכ"ל בהייטק לחוקר במכללה
למויאל מסלול קריירה ייחודי שבמסגרתו הוא עבר מההייטק למגזר הציבורי. "כשסיימתי דוקטורט בהנדסת חשמל בבן־גוריון היה ברור באוניברסיטה שאני יוצא לפוסט־דוקטורט וחוזר. אבל ההייטק לקח אותי וברחתי לתעשייה", הוא מספר. במקרה שלו זו היתה חברת NSC לזיהוי קולי. "התחלתי כמהנדס מחקר. אחרי זה הייתי מנהל קבוצת אלגוריתמים. אחרי זה סמנכ"ל פיתוח. כשראו שאני יודע לדבר, הייתי סמנכ"ל פיתוח עסקי. אחרי זה הייתי שבע שנים מנכ"ל. אי אפשר להגיד שלא נהניתי. למדתי בצורה בלתי רגילה. הבנתי בקניין רוחני, חוזים, שיווק מכירות. פתחתי שלוחות בחו"ל. חוויה מטורפת". למרות זאת, מויאל עבר ב־2008 לתפקיד של חבר סגל במכללה האקדמית אפקה.
מה עבר לך בראש?
"שאלה מצוינת. החברים שלי חשבו שאני במשבר גיל ה־40. הייתי מנכ"ל על סף אקזיט, היתה לי רמת שכר טובה, והלכתי להיות חבר סגל. עד היום הבן שלי שואל אותי אם הייתי שפוי. אבל ראיתי שמבחינתי הסיפור ב־NSC עומד להסתיים כי בעל המניות העיקרי, חברת אודיוקודס, רוכש את החברה. היתה לי דילמה. מצד אחד, יכולתי להיות עוד פעם מנכ"ל. זה לא עשה לי את זה. אני אדם שעובד הרבה עם אנרגיות ותשוקה. מצד שני, היו לי שני חלומות שהתגבשו במהלך השנים. חלום אחד היה להקים מרכז מחקר לאומי לזיהוי דיבור ומימשתי את זה באפקה. הקמתי מרכז מחקר עם קרוב ל־15 חוקרים. גייסתי מלא גרנטים.
"חלום שני שלי היה להכשיר מהנדסים למיומנויות ולא רק לידע. התחלתי לממש אותו כחבר סגל. אחרי שנה ביקשו ממני להיות ראש המחלקה להנדסת חשמל – ואז התחלתי לממש זאת כראש מחלקה ואז אחרי כמה שנים ניתנה לי ההזדמנות להיות נשיא אפקה. כשעברתי לאקדמיה, לא תכננתי להיות נשיא של מוסד אקדמי, ולהיות יו"ר ות"ת בטח לא תכננתי. שכר זה חשוב אבל אנשים אינטליגנטים רוצים לממש תפיסות עולם. מיציתי את ההייטק. אז הייתי עושה עוד תפקיד מנכ"ל ועוד פעם מפתח מוצרים ועוד פעם מוכר ועוד דו"חות כספיים. עשיתי את זה. רציתי חדש. אני אוהב חדש".
מויאל גדל באשדוד, בן לשני יוצאי מרוקו. אולי בגלל שהוא השתלב באופן כל כך טבעי באליטה האקדמית, האירוע שבו בן העדה המרוקאית מונה לתפקיד הבכיר ביותר באקדמיה הישראלית התקבל בטבעיות כה גדולה. הוא בוגר קרן אייסף, המסייעת לסטודנטים משכבות סוציו־אקונומיות חלשות. "אני לא בא מסוציו־אקונומי נמוך", הוא אומר. "אני בא מרקע סוציו־אקונומי בסדר גמור עם תפיסת עולם בבית שחינוך והשכלה גבוהה זה ערך עליון ותמכו בי. נעזרתי באייסף לקראת הדוקטורט מסביב למצוינות אקדמית". אבל הקשר שנוצר הביא לכך שבין 2007 ל־2011 הוא היה יו"ר הוועד המנהל של אייסף.
יש אפליה של יוצאי עדות מזרח בחברה ובאקדמיה?
"אני מעולם לא נתקלתי באפליה, לא בבית ספר, לא בצבא, לא באקדמיה. תמיד התייחסו אליי על סמך מי שאני והידע והכישורים שלי. אבל הייתי בולט ברוב המערכות ואני אסרטיבי ודעתן. אני לא חשבתי שיש אפליה ואני ממקד את העשייה שלי במתן הזדמנות שווה לכולם ובטיפוח תחושת המסוגלות. התובנה המרכזית שלי מהכהונה שלי באייסף היתה שצריך לטעת בקרב כל בני הנוער מכל המגזרים את האמונה שהם יכולים, כי פגשתי חבר'ה צעירים מהפריפריה שאמרו שהייטק לא בשבילנו.
"אני לא הבנתי למה הם אומרים שזה לא בשבילם. אני תושב אשדוד. כל הסביבה שלי לא היתה בהייטק. החלטתי שאני רוצה, השקעתי, ניתנה לי ההזדמנות ועשיתי את זה. אתה רק צריך להשקיע. שאף אחד לא יגיד לך שאתה לא יכול. השפעתי על לא מעט צעירים וצעירות במהלך הקרירה בבניית האמונה האישית. אני לא מאמין בגאונים. יש מעט מאוד גאונים. זה אחוז או שניים מהחברה. צריך לחשוף הזדמנות ולהכין לכך שזה קשה וצריך להשקיע".
"מהפכת ה־AI מסעירה אותי"
לא רק שמהפכת ה־AI לא מפחידה את מויאל, "זה מסעיר אותי", הוא אומר. "כוח מחשוב אדיר, דאטה־בייסים ענקיים. זיכרון זול, כוח אדם אנושי שמבין איך להשתמש ב־AI, יביאו לביצועי עובדים הרבה יותר יעילים. לשם העולם מתכנס. אני מהאנשים היחידים שעובדים 30 שנה עם AI ואני מודע לחלוטין מה אומר הקוד שמאחוריה", הוא מסביר את היחס הכל כך חיובי שלו למהפכה. "אני רואה ב־AI העצמה של המוח האנושי".
הרבה מאוד אנשים מפחדים מהבינה המלאכותית.
"אני מבין שה־AI זה שינוי דרמטי. אני לא רואה בה איום. בכל התפתחות טכנולוגית היה חשש שלא יצטרכו את המשאב האנושי. אבל ייווצרו מקצועות ותפקידים חדשים שיהיו להם הרבה יותר כלים. היום הרבה יותר קל לפתוח סטארט־אפים כי ה־AI כותבת קוד. הדבר היחיד שמטריד הוא הפיגור של הרגולציה וכללי האתיקה אחרי קצב ההתפתחות". הוא משוכנע ש"ההוראה במוסדות האקדמיים מאוד תשתנה. לתת תרגילים של כתיבת קוד זה לא רלבנטי. אפשר לפתח פלטפורמות של למידה מותאמת אישית. גם המחקר ישתנה, לא רק במדעי המחשב, כי הטכנולוגיה של למידת מכונה שלוקחת בסיסי נתונים גדולים ומוציאה מהם מידע תהיה שימושית בכל תחומי המחקר".
אתה בעד מבוא חובה בלמידת מכונה בכל תואר?
"זו החלטה של המוסדות. אבל לדעתי קורס בסיסי במדעי הנתונים עם יכולת בסיסיות של למידת מכונה כולם צריכים לעשות. כל מי שיעסוק במחקר ופיתוח טכנולוגי וכל מי שיעסוק במחקר כמותי גם בנושאים אחרים יצטרכו לעשות שימוש בלמידת מכונה".
לדבריו, גם כל יתר העובדים "יצטרכו לדעת להשתמש ב־AI, וזה מעצים את הצורך של מערכות החינוך וההשכלה הגבוהה להנחיל מיומנויות. אדם צריך חשיבה ביקורתית לתשובות שהוא מקבל מה־AI וחשיבה יצירתית לתת את ה־2 סנט שלו לתשובה. התואר צריך לשים דגש על הקניית מיומנויות וכישורים עם אוריינטציית AI. המטבע העובר לסוחר יהיו מיומנויות חיוניות".
בינתיים כבר יש משבר ביכולת של ג'וניורים למצוא עבודה.
"אני 25 שנה בשוק ההייטק ואנחנו ועולים ויורדים. משברי ג'וניורים היה כמה פעמים. לפני שנתיים וחצי סטודנטים בשנה ב' קיבלו הצעות עבודה. בתקופת המלחמה רואים קיפאון וג'וניורים מכל המוסדות מתקשים למצוא עבודה ראשונה. אני מקווה מאוד שכשהמלחמה תסתיים נראה בום בתעשיית ההייטק, ויחזרו לגייס".
האקדמיה ממצה את יכולתה להרוויח מתוצרי מחקר ומקניין רוחני?
"אנחנו לא בנקודת מיצוי של הפוטנציאל. העניין הזה חשוב לי בצורה בלתי רגילה. התנעתי תהליך עם אגף התקציבים, רשות החדשנות וגם ארגון פילנתרופי. אנחנו יוצאים לאפיון כל הדרך ממחקר בסיסי עד שהטכנולוגיה משווקת, כדי לאפיין איפה יש תקלות ונקודות כשל, לראות מודלים בינלאומיים ולנסות מודל חדש".
פתרון שהוא כבר מקדם היא קרן למו"פ יישומי. לדבריו, למל"ג יש מענקים למו"פ בסיסי ובמשק הישראלי יש הרבה מחקר מסחרי מיידי. מה שחסר, הוא אומר, זו קרן שתממן את שלב הביניים של בדיקת ההיתכנות של מחקר, שנראה שיש לו פוטנציאל לפיתוח מוצר. "אנחנו עושים פיילוט עם 20 מיליון שקל שמממן בדיקות היתכנות. מספר מגישי הבקשות היה גבוה מאוד. אם זה ילך טוב, נגדיל את הסכומים".
אתה מוטרד ממצב האקדמיה הישראלית בעולם?
"בטח, איך לא? זה גורם סיכון משמעותי. אני רואה מאמץ של ור"ה ומשרדי החוץ והמדע שמתמקד בבלימה. אני לא רואה מאמץ לאומי משולב שכולל יוזמה ואני חותר לגבש אותו. מרכיב מרכזי ביוזמה צריך להיות בהסברה ישראלית שהמדע הישראלי תרם רבות לאירופה, העולם והאנושות והחרמתו תפגע במחקר העולמי. אני מעריך שסיום המלחמה מקטין את הסיכוי שנסולק ממפעל מענקי המחקר הורייזון. אני מקווה שאחרי שהמלחמה תסתיים, היחסים שלנו עם הורייזון יחזרו להיות מה שהיו ולא יזכרו לנו. אם כי יכולה להיות השפעה גם אחרי המלחמה".
יכול להיות שלא יזכרו לנו?
"אני לא יודע להעריך. פגשתי את הרכזת של הקהילה האירופית לאנטישמיות קתרינה פון שנורביין, ערב כניסתי לתפקיד. היא טוענת שייקח הרבה מאוד שנים לאחות את הקרע בין החברות באירופה וישראל. זה נשאר לי חקוק בראש. זה אומר שכשתסתיים המלחמה נצטרך להיכנס לדיאלוג ולעבוד על שיקום היחסים. אני מתחיל לבנות קרנות בילטרליות מול מדינות באירופה כי זו הדרך הטובה ביותר לקרב בין חוקרים".
ההישג הראשון של מויאל בתפקיד הוא גיבוש מתווה סיוע אחיד לאנשי מילואים, שאליו הצטרפו כל מוסדות ההשכלה הגבוהה, כולל האוניברסיטאות, המכללות הציבוריות, המכללות להוראה ומוסדות פרטיים. "מאוד הפריע לי שסטודנטים ממוסדות שונים יושבים באותו טנק ומקבלים סל תמיכה שונה".
מרוב הקלות אתם לא יוצרים תארים סוג ב'?
"במשבר הקורונה, שגם בו היה מתווה מיוחד, אמרתי לסטודנטים שלי באפקה שאני לא רוצה שהם יהיו מהנדסי קורונה. אנחנו בנקודת איזון שלטעמי אי אפשר לתת יותר הקלות ממנה. בעוד שנה־שנתיים הם יתראיינו בהייטק. ואם יהיו להם יותר מדי פטורים, אנחנו פוגעים בסיכויים שלהם וגורמים להם נזק. לכן אמרתי בדיונים אל תבקשו יותר פטורים. ההתמקדות היתה בסיוע, בליווי ובתומכים. אני לא יכול להתכחש שיש נזק ופגיעה מסוימת באיכות התואר. אבל הם שירתו מאות ימים במילואים".
האם מכללות צריכות להפוך לאוניברסיטאות?
"לא. למכללות יש תפקיד אחר מאשר לאוניברסיטאות. מכללות הוקמו בעיקר בשביל לעסוק בהוראה ובהכשרה לשוק התעסוקה ובהנגשת הלימודים האקדמיים. כנשיא אפקה אמרתי שאני לא רוצה להיות אוניברסיטה אבל אני רוצה להיות המכללה הכי טובה ולהיות מצוין במנדט שלי. אוניברסיטאות מחקר צריכות לעסוק קודם כל במחקר מדעי ובייצור הידע. יש לנו מספיק אוניברסיטאות מחקר, התקציבים מוגבלים ותחרות של מוסדות נוספים על עוגת המחקר בעייתית".
אז למה הפכו את אריאל לאוניברסיטה ותל־חי בדרך?
"אלה החלטות שהתקבלו טרם זמני. אני יותר קרוב להחלטה על הפיכת מכללת תל־חי לאוניברסיטת קריית שמונה שהתקבלה לא מזמן וצפויה לקרות בעוד שנה. מוסד אקדמי הוא מנוע צמיחה. אוניברסיטת קריית שמונה, בניהול נכון, יכולה לשנות את פני קריית שמונה והצפון".
ספיר אומרים שהם גם רוצים להיות אוניברסיטת מחקר.
"זה סביר שיגידו שהם רוצים, אבל זה בעייתי. אני לא מאמין שהמל"ג תחליט מיוזמתה על הקמת אוניברסיטה נוספת. גם שתי ההחלטות הקודמות הונעו על ידי הממשלה. אוניברסיטת בן־גוריון ומכללת ספיר צריכות לעבוד כאקוסיסטם. ספיר, כמכללה הכי גדולה בישראל, היא מנוע צמיחה מדהים בדרום ויש לה תפקיד מרכזי בתקומה".
