פרשנות
פרופ' עמי מויאל נבחר ליו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המל"ג – ומצא עצמו בשדה קרב
יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב החדש יצטרך להתמודד עם איומי קיצוץ תקציבי של חצי מיליארד שקל, חרם אקדמי בינלאומי וניסיונות פוליטיזציה של האקדמיה. המל"ג ללא מנכ"ל כבר שש שנים והתפקידים הבכירים לא מאוישים בשל מלחמות פנימיות
קשה לקנא ביו"ר הנכנס של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) פרופ' עמי מויאל, שהחל החודש בתפקידו. יו"ר ות"ת הוא בעל התפקיד רב העוצמה ביותר באקדמיה. הוא מחלק את התקציב של 14.4 מיליארד שקלים. אבל לא למגדל שן הגיע מויאל. המל"ג בימי שר החינוך יואב קיש הפכה לשדה קרב זרוע מוקשים. יו"ר ות"ת הוא התפקיד היחיד משלושת התפקידי הבכירים במל"ג שמאויש. שני התפקידים האחרים, סגן יו"ר המל"ג – שהוא היו"ר בפועל – והמנכ"ל, לא אוישו בשל הניסיונות של קיש לבצע מינויים פוליטיים.
השאלה הגדולה שרבים שאלו את עצמם כשהתפרסמה ההודעה על מינוי מויאל היתה איך קרה שקיש מינה אדם כל כך ראוי לתפקיד. הגורם היחיד שיכל להרגיש פגוע מהמינוי היה ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) לאחר שמונה איש מכללות, וסביר להניח שזו בדיוק היתה הכוונה של קיש – להכניס ל-ור"ה שנואת נפשו. אלא שנשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' אריאל פורת אומר לאחר שאנשי ור"ה נפגשו עם מויאל ש"יש לנו הרבה תקוות ממויאל. יש סיכוי טוב שהוא יהיה יו"ר ות"ת מצוין".
קודמו של קיש, פרופ' יוסי מקורי, האמין בנוכחות ציבורית שואפת לאפס והתרחקות מכל מחלוקת. שני ההישגים הגדולים שלו הם העברת התר"ש (תוכנית תקציבית רב שנתית) שהבטיחה את מימון האקדמיה עד סוף 2026 והעובדה שנשמרה עצמאות ות"ת, שהיא הבסיס של החופש האקדמי. הוא לא הצטרף לראשי האוניברסיטאות במחאה נגד ההפיכה המשטרית ולא התבטא בנושא מלחמות השליטה במל"ג.
מויאל (63) הוא פרופסור להנדסת חשמל. עד 2008, היה פעיל בתעשיית ההייטק ובין היתר היה מנכ"ל חברת NSC, המפתחת מוצרים בתחום זיהוי דיבור. ב־2008, עבר לתחום ההוראה האקדמית והמחקר במכללה האקדמית אפקה בתל אביב ומ־2014 הוא הנשיא שלה ומוביל את הקמת הקמפוס החדש שלה בדרום תל אביב. הוא בוגר של קרן אייסף המסייעת לסטודנטים מהפריפריה והיה נשיא הקרן. כמו כן שימש כיו"ר דירקטוריון המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח).
התפקיד החדש שלו היה אמור להיות מאתגר במיוחד ממילא, לאור העובדה שהוא מגיע אליו בעידן הבינה המלאכותית, שבו לא ברור איך צריך ללמד, מה צריך ללמד, מה יהיה שוויים של התארים והאם לתשובות שיינתנו בתחום הבינה המלאכותית יהיה ערך כלשהו כשתגיע המהפיכה הקוונטית. נכון, חלק גדול מהתשובות צריכות להינתן על ידי המוסדות עצמם במסגרת החופש האקדמי, אבל למל"ג אמור להיות תפקיד של הנהגה ודחיפה לשינויים והתפתחות. מויאל נראה מאוד מתאים לאתגר, כבעל ניסיון רב במחקר והוראה בטכנולוגיה.
אלא שמויאל מגיע למועצה להשכלה גבוהה, שהיא מוסד מוכה, כשהאקדמיה עומדת תחת מתקפה פוליטית ונתפסת על ידי הממשלה כחלק מכנופיית שלטון החוק. אם ראש הרשות המבצעת של האקדמיה הוא יו"ר ות"ת, מי שעומד בראש הרשות המחוקקת שלה הוא סגן יו"ר המל"ג. התפקיד הזה לא מאויש מאז נכשל השר קיש (שהוא היו"ר) בניסיון המינוי של פרופ' דודי שוורץ מהקריה האקדמית הפרטית אונו. לקיש עצמו אין כמובן זמן להשקיע בפעילות השוטפת של המל"ג מעבר לנושאים שנויים במחלוקת.
חמורה לא פחות היא העובדה שכבר שש שנים מאז עבר מתניהו אנגלמן מתפקיד מנכ"ל מל"ג לתפקיד מבקר המדינה, אין למל"ג מנכ"ל בשל התעקשות השרים למינוי פוליטי. הסיכויים של המינוי הנוכחי של קיש לתפקיד, ד"ר מאיה לוגסי בן חמו מהתעשייה האווירית, לצלוח את ועדת דותן לאישור מינויים, מוטלים בספק לאור פערים ברקורד הניהולי שלה. אולי מויאל יצליח לגשר ולחלץ את מל"ג מהבור הזה. בינתיים מלאה המל"ג במלחמות בין קיש ושוורץ לבין היועצת המשפטית יעל טור כספא, והאווירה קשה מאוד.
וכמובן, האקדמיה מותקפת כל הזמן, בין היתר בהצעות חקיקה שיאפשרו לקנוס את המוסדות על הבעת עמדות שמאלנית של מרצים. לשיא הגיעו הדברים עם הצעת חוק שהגיש לפני כשבועיים ח"כ אביחי בוארון מהליכוד, שהופכת את המל"ג לגוף פוליטי לחלוטין ומבטלת את העצמאות התקציבית של ות"ת. כידוע, בממשלת ההפיכה והחורבן, ההצעה ההזויה של היום היא המדיניות של מחר.
"מויאל נכנס בתקופה המאתגרת ביותר כשיש ממשלה עוינת שרואה באקדמיה אויב", אומר פורת. "אני מקווה שהוא יעזור לור"ה במלחמה הבלתי פוסקת על החופש האקדמי שמתנהלת מהרגע שהשר קיש נכנס לתפקיד. חיוני יו"ר אקטיביסט שמביע דעה בנושאים שנויים במחלוקת", אומר פורת. אבל גם הוא מודה שמויאל יצטרך "למצוא את שביל הזהב של יכולת לעבוד עם הממשלה בלי למכור ערכים חשובים". כך שסביר להניח שמויאל יבחר את המלחמות שלו בקפידה.
אחד האיומים שמולם מויאל מאוד יזדקק לממשלה הוא האיום בקיצוץ תקציבי. תקציב המל"ג עמד ב־2025 על 14.4 מיליארד לאחר קיצוצים תקציביים רוחביים של כחצי מיליארד שקלים. מויאל יצטרך לנסות לדאוג שמחיר המלחמה האינסופית לא יבוא על חשבון עתיד האקדמיה בוודאי לא בתקופה שהיא זקוקה להשקעות כמה שיותר גדולות.
איום נוסף הוא חיצוני: בחודשיים האחרונים האיום בחרם אקדמי עלה מדרגה – מחרמות של מרצים ואוניברסיטאות לאיום בסילוק ישראל מתוכנית מענקי המחקר החשובה ביותר בעולם, תוכנית הורייזון של האיחוד האירופי. הכוונה להשלים את כיבוש הרצועה מאוד מחזקת את האיום הזה. עד עכשיו הממשלה השאירה לוועד ראשי האוניברסיטאות את המאבק, בין היתר בטענה שהאקדמיה אשמה בהחרמה בשל הבעת התנגדות למלחמה. מויאל יצטרך להחליט אם הוא לוקח את ההובלה במאבק הזה, שהוא אחד האיומים הקשים על עתיד המחקר והפיתוח בישראל.
