מבחן רכב
סיטרואן C5: ההנאה גדולה, ההנעה פחות
העיצוב שלה מרענן, תנוחת הישיבה מצוינת, ואיכות הנסיעה היא אצבע בעין לכל המתחרים הסינים. אלא שלסיטרואן C5 דרוש מנוע חזק יותר, שכן זה הנוכחי מתאמץ מדי. אם רק הייתה מצוידת במערכת פלאג־אין הייבריד ושומרת על מחירה, היא יכלה להיות מתמודדת מושלמת מול המתחרות
שוק הרכב 2026, תמונת מצב: אם ניקח את יבואני הרכב המייבאים מותגים של כמה יצרנים, חלקם מסין וחלקם לא, נגלה שיש חלוקה ברורה. אם מדובר ברכב כביש־שטח קטן, המחירים בשוק יורדים. אם מדובר בחשמליות, המחירים יורדים. אם מדובר בסופר־מיני, אותו סיפור. אבל אם מדובר ברכבי כביש־שטח שמגרדים 200 אלף שקל, התמונה שונה: כאן יש יונדאי, יש קיה, יש סינים - ויש את האירופים. החלוקה המסורתית מבחינת מחירים חקוקה בסלע: הסיני הוא הטכנולוגי, אבל מבחינת המחיר הוא ממוצב נמוך. לסיני יש מערכת הנעה מתוחכמת, כלומר פלאג־אין הייבריד, ואז אפשר לתמחר אותו בסמוך לקוריאני. הקוריאני הוא "רק" היברידי. ולכן אפשר לתמחר אותו קרוב ל־200 אלף שקל.
ובכל התסבוכת הזאת האירופים מתקשים למצוא את מקומם: הם ממותגים כ"איכותיים" יותר מבחינת הגימור, התנהגות הכביש ועוד מאפיינים שרוב הלקוחות בישראל לא מביעים כלפיהם אכפתיות והטכנולוגיה שבידיהם אינה בהכרח כזו שיכולה להתחרות ביצרני הרכב הקוריאנים או הסינים. וב"טכנולוגיה" הכוונה היא למערכת ההנעה ולכמה אפליקציות ניתן לדחוף לרכב לפני שהמסך יתפוצץ. ועם זאת, העסק ממשיך לעבוד, כנראה בגלל שהקטגוריה הזאת, של רכבי הכביש־שטח שמגרדים 200 אלף שקל, היא הקטגוריה הלוהטת ביותר בשוק הרכב הישראלי, קטגוריה של קונים חסיני מיתון.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסמטוחה שמתרחשת בשוק הרכב הישראלי היא סיטרואן C5 איירקרוס, רכב שאפשר כבר כעת לומר עליו שהוא משובח, אבל הוא גם יתקשה למצוא מקום בארץ.
המולטימדיה לא מרשימה
אז נתחיל בעיצוב: בעולם של רכבי כביש־שטח שנראים כאילו יצאו מאותה מכונה בסין, או לסירוגין אותה מכונה בקוריאה (שנמצאת במפעלי יונדאי קיה, זה אותו יצרן), סיטרואן C5 איירקרוס הוא באמת משב רוח רענן. ואיך לא בעצם? יש בו כל כך הרבה ירידה לפרטים: הפנסים האחוריים עם ה"קומות" בפנסים, הסמל הקדמי המגודל, בתי הגלגלים השחורים, אי אפשר לא להבחין ב־C5. זה ממשיך בתא הנוסעים, שמצוין בהרבה תחומים, אבל מפתיע פחות לטובה באחרים. ראשית, תנוחת הישיבה: מצוינת. רכב המבחן ברמת הגימור הגבוהה כולל גג זכוכית, עיסוי מושבים ועוד, אבל מה שחשוב הוא שסוף סוף ההגה יוצא כראוי, מתכוונן בגובה כראוי, מצוין. הדלתות עשויות מחומר ממוחזר, זה פחות טוב, החומר מרגיש זול. העיצוב של הדלתות מיוחד, לא כל אחד ימצא את ידית המשיכה. לוח המחוונים גבוה וזה דורש הסתגלות. כל הבקרות על ההגה מאוד נהירות ופשוטות ומושב הנהג מצוין, גם מושב הנוסע. בין הנהג והנוסע יש קונסולה גדולה עם לא מעט תאי אחסון, מצוין. אבל מערכת המולטימדיה פחות מצוינת.
לא ברור האם בסטלאנטיס, החברה־האם, ביקשו להתחכם או סתם להיות כמו הסינים, העיצוב מבלבל ומעצבן. קשה לעבור בין אנדרואיד אוטו לבין בקרת האקלים. יש כמובן גם בקרות ידניות, למשל לעוצמת השמע, אבל אין ספק שיש בשוק מערכות יותר טובות. מול הנהג יש צג מידע צבעוני מצוין ויש גם שיקוף של נתוני הנסיעה. הספסל האחורי מצוין, בסיטרואן זוכרים שהנוסעים מאחור חשובים לא פחות מהנהג. תא המטען אינו גדול, בטח שלא בהתחשב בממדים של ה־C5, לפחות יש גלגל חלופי.
C5 איירקרוס מתחיל בשדרות, נוסע מסביב לכיוון אשלים, דרך כבישי העוטף. בקונצרן סטלאנטיס החליטו שכמה וכמה דגמים ישתמשו באותו מנוע: טורבו בנפח 1.2 ליטרים, עם מערכת מיילד הייבריד ותיבה אוטומטית כפולת מצמדים. החדשות הטובות: מנוע חסכוני, שאוהב לנסוע על חשמל אף שהוא מוגדר כ"מיילד הייבריד". החדשות הרעות: לא ברכב הזה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שה־C5 דורש מנוע יותר חזק, ועד שזה יקרה, המנוע מתאמץ, דורש מעבר תכוף בין הילוכים בעיר, מרעיש מחוץ לעיר בעליות. לסיטרואן יש גרסה עם מערכת פלאג־אין הייבריד, היא חזקה יותר וחבל שהיא לא מוצעת כאן. איכות הנסיעה של C5 היא סוג של אצבע בעין לכל מה שמגיע מסין. יש טובים יותר ויש פחות, אבל איפה הם ואיפה האיירקרוס. למי שסובל מבעיות גב, קשה לחשוב על רכב יותר מתאים. איכות השיכוך בעיר טובה מאוד, הרכב מכויל יחסית רך וזה מורגש. מחוץ לעיר המערכת של סיטרואן, שמשלבת בין כריות הידראוליות ובולמי זעזועים "מסורתיים", עושה עבודה מרשימה. עד כדי כך שלפעמים קל להתלהב מאוד ולהיכנס לסיבוב במהירות קמיקאזה צרפתי.
הישבן של הרכב מתחיל לפסוע החוצה ונורות האזהרה של מערכות הבטיחות מתחילות להתריע מפני חריגה מנורמות התנהגות סבירות. אגב, גם בנסיעה רגילה ונינוחה נורות האזהרה מתריעות, זה מעט מעצבן, אפשר גם בלעדיהן, וכאמור - הנטרול מבוצע בחלקו דרך המסך, אז עדיף לוותר מראש במקום לחפש את התפריטים. זה יותר נוח מהסינים, אבל זה עדיין מעצבן.
מחיר שקשה לבלוע
סיטרואן C5 איירקרוס הוא רכב מעורר מחשבה. בשוק הרכב הישראלי, אין ספק שהראשונים להיפגע מהמהפכה הסינית הם האירופים. לקוריאנים וליפנים עדיין יש נתח שוק מכובד, אבל אי אפשר שלא לשים לב למצב. ו־C5 החדש הוא דוגמה מצוינת: מדובר ברכב כביש־שטח שמבחינה הנדסית, עיצובית, שימושית, הוא מצוין. אבל מה שפוגע בו הוא מערכת ההנעה, שאינה בדיוק היברידית ולא בדיוק מתאימה לו. מה שמעניין את הישראלים כיום הוא לחסוך בדלק ולא האיכויות הקטנות.
המחיר של C5 איירקרוס בגרסה המאובזרת הוא 196 אלף שקל וזה מחיר שקשה לבלוע בהתחשב בעובדה שאין מערכת היברידית מלאה ומוצלחת, במיוחד לאור העובדה שהמתחרים של קיה ויונדאי נעים בסביבת המחיר הזאת - ואצל הסינים מקבלים במחירים האלה גם מערכות פלאג־אין הייבריד. אגב, אם נסתכל למשל על היבואנית של סיטרואן – אפשר גם לרכוש אצלה את EHS של MG בגרסת פלאג־אין הייבריד מוצלחת למדי תמורת 189 אלף שקל. מחירו של 9 MG הענק שמצויד במערכת פלאג־אין הייבריד עומד על 199 אלף שקל בגרסה הבכירה. האם הם איכותיים כמו הסיטרואן? ייתכן שלא, אבל הם מתקרבים אליו מהר מאוד ויש להם מערכות הנעה שלא זו בלבד שהן עדיפות, העובדה שה־C5 מצויד במערכת ההנעה הקיימת רק ממחישה כמה מדובר ברכב שהוא מרשים ברמת הביצוע אבל לא מספיק מרשים ברמת המחיר. כי לפעמים נדרשת התאמה לצרכנים ומה לעשות שמבחינת רובם – "איכות" היא באמת מילה גסה.
אם C5 איירקרוס היה מצויד במערכת הפלאג־אין הייבריד ושומר על מחירו, הוא היה מתמודד מושלם. אבל כל עוד מדובר ב"אליטיזם אירופי" שמכתיב מחיר גבוה לרכב במקום לקבוע שהמלחמה האמיתית של האירופים היא נגד הסינים, למרבה הצער האיירקרוס יפסיד.
