פרשנות
כשהתקשורת מסומנת כאויב, האלימות הופכת לבלתי נמנעת
האבן שהושלכה לעבר בניין חדשות 12 נשאה איום מפורש על גיא פלג וחבריו: "בפעם הבאה הלבנה תהיה מכוונת לאחד הראשים". אחרי שנים של הסתה ודה־לגיטימציה מצד השלטון, המאבק בתקשורת העצמאית כבר גולש מסיסמאות לסכנת חיים
האיום על התקשורת החופשית במדינת ישראל מתקיים במספר חזיתות: בחקיקת הכנסת, בהכשרת וטיפוח ערוצי תעמולה - וגם באבנים. לאבן שניפצה הבקר את דלתות בניין חדשות 12 צורף פתק. הפעם הייתה זו אבן ״מדברת״ והיא כוונה לגיא פלג, חבריו ועורכיו: "עד שלא תבקשו סליחה בפרשת שדה תימן אני לא עוצר. בפעם הבאה הלבנה תהיה מכוונת לאחד הראשים. תתייחסו למכתב בכובד ראש ובמלוא הרצינות. חבל, כי בסוף מישהו ימות".
האיום הזה ברור ומפורש יותר אפילו מסמל מכוניתו של יצחק רבין שנתלש והוצג בידי איתמר בן גביר. שם האיום הוצא לפועל בידי אחר, יגאל עמיר.
העיתונות החופשית הופכת בהדרגה ל״אויב העם״ מספר אחת. ההסתה נגדה עולה אפילו על מפלס ההסתה המקובל בזירות מאבק פוליטיות ואידיאולוגיות. את הקו הזה מכתיב ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכריז מלחמת חורמה על התקשורת העצמאית והביקורתית. ניסיונותיו להשמידה לא פסחו על אף מאמץ, כולל כאלה שהביאו אותו לספסל הנאשמים. מקורביו המיליארדרים רוכשים ומקימים עבורו פלטפורמות תעמולה, הקואליציה שלו מחוקקת חוקים לטובתם, ממשלתו סוגרת את גלי צה״ל, מנסה לחנוק את "הארץ" ועושה הכל כדי למנוע את הצלת רשת 13. ולכל אלה נוספים עכשיו האבנים. בשלב זה אבנים מאיימות.
.אין ספק שהשטנה לתקשורת העצמאית תהיה אחת ממטרות קמפיין הבחירות של הליכוד. ובקצה של כל מסע הסתה יש את חמום המוח שימצא לאבן או לכדור מטרה שהיא לא רק דלת הכניסה, אלא אחד מהבאים בשעריה. אין יותר ״מילים הורגות״ מאלה שצורפו לאבן המנפצת מהבוקר.
וכאן מקובל להפנות את האזעקה למשטרה. למרבה הצער, אין לנו משטרה אחרת מלבד משטרת בן גביר. משטרה פוליטית שמגלה אוזלת יד בלתי מפתיעה בטיפול באלימות במגזר הערבי ובשטחי איו״ש, שתי זירות שלשר יש עניין רב בהן. ועכשיו תוסיפו את התקשורת לשתי החזיתות המדממות האלה ותבינו את החרדה והפסימיות מישועתה של המשטרה. אבל אין ברירה אלא לקרוא לה למלא את תפקידה. ואם צריך, בסיוע השב״כ שאמור להגן על המוסדות הדמוקרטיים. התקשורת העצמאית היא מוסד דמוקרטי ראשון במעלה, וגם כאן יש לנו ראש שב״כ כדוד זיני שלא באמת שותף להשקפה זו.
אז קודם כל חשוב להתריע ולזעוק – היזהרו שלא יישפך כאן דם. ואחר כך, היזהרו מהשמדת עוד מאחז שבלעדיו אין דמוקרטיה. התקשורת ניצבת כאן לצד היועצת המשפטית ובתי המשפט, שכולם תחת מתקפה לשלילת עצמאותם ולמיטוט הלגיטימציה שלהם. וכאשר לזירה הזו מושלכות אבנים, הסכנה הפיזית הופכת מוחשית ומרחפת מעל ראשם של שופטים, פרקליטים וגם עיתונאים.
