הצוואה, האחיין והפרויקט במאות מיליונים: בית המשפט ביטל צוואה וחייב בהוצאות חריגות של חצי מיליון שקל
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי צוואה שהעניקה לאחיין זכויות בפרויקט נדל"ן רחב היקף נכתבה בעקבות השפעה בלתי הוגנת והטעיה. בפסק הדין נדחו טענות קשות שהופנו כלפי בנותיה של המנוחה, ונפסקו לטובתן הוצאות משפט חריגות במיוחד
פסק דין חריג שניתן בבית המשפט לענייני משפחה חושף סכסוך ירושה טעון במיוחד סביב צוואתה של אישה מבוגרת, שבמרכזו עמד פרויקט נדל"ן רחב היקף. בית המשפט דחה את בקשתו של אחיינה של המנוחה לקיים צוואה מאוחרת שערכה, וקבע כי הצוואה נכתבה בעקבות השפעה בלתי הוגנת והטעיה. לצד ביטול הצוואה, חויב האחיין לשלם לבנותיה של המנוחה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של חצי מיליון שקל - סכום חריג בהיקפו בהליכים מסוג זה.
במוקד הפרשה עמדה מנוחה בת 86, אישה חולה וקטועת רגל, אשר בצוואתה המקורית הורישה את רכושה לבנותיה ולששת נכדיה. שנים לאחר מכן נערכה צוואה חדשה, בכתב יד, שבה הוענק לאחיינה פרויקט נדל"ן משמעותי. לפי פסק הדין, שוויו של הנכס שעמד בלב המחלוקת נאמד, על פי גרסת האחיין עצמו, במחזור של כ-380 מיליון שקל.
האחיין, שיוצג על ידי עו"ד בועז קראוס, טען כי המנוחה שינתה את צוואתה משום שבנותיה התנכרו אליה, שנאו אותה ואף ייחלו למותה. מנגד, בנותיה של המנוחה, שיוצגו על ידי עו"ד זאב ולנר, טענו כי האחיין פעל באופן שיטתי כדי לבודד את המנוחה ממשפחתה, להשפיע עליה וליצור אצלה תמונת מציאות שגויה ביחס לבנותיה ולנכדיה.
בפסק הדין דחה כב' השופט ליאור ברינגר את טענות האחיין וקבע כי עדויות הבנות והנכדים היו כנות ומהימנות. בית המשפט התרשם כי מדובר בבנות ובנכדים שאהבו את המנוחה ורצו בטובתה, ולא באנשים שפעלו נגדה או ביקשו ברעתה, כפי שטען האחיין.
אחד העדים המרכזיים מטעם האחיין היה רופא שטיפל במנוחה וקיבל, לפי פסק הדין, שכר חודשי בסך 10,000 שקל. הרופא העיד כי המנוחה סיפרה לו שבנותיה ניסו להרוג אותה וכי היא חוששת שינסו לעשות זאת שוב. ואולם בית המשפט דחה את עדותו באופן חד וברור. השופט קבע כי אינו מאמין לעדותו של הרופא, וכי התמונה שהציג - של בנות רודפות בצע המתאכזרות לאמן - אינה מתיישבת עם התרשמותו מן הראיות ומעדויות בני המשפחה.
פסק הדין מתאר שורה של פעולות שלפי קביעת בית המשפט נועדו להרחיק את המנוחה מבנותיה ומנכדיה. בין היתר נטען כי האחיין הסתייע בעורכי דין וברופאים שפעלו בסביבתה של המנוחה, תוך מידור בני משפחתה הקרובים. האפוטרופסיות שמונו למנוחה העידו כי לא הכירו את הרופאים שטיפלו בה וכי עורכי הדין שמונו עבורה לא שיתפו עמן פעולה באופן מספק.
עדות משמעותית נוספת הייתה של המטפלת האישית של המנוחה. בית המשפט מצא את עדותה נקייה מאינטרסים זרים וקיבל אותה כמהימנה. המטפלת סיפרה כי האחיין אסר עליה להכניס לדירת המנוחה מבקרים, ובפרט את בנותיה ונכדיה. לדבריה, הבנות ניסו להגיע לבקר וליצור קשר, אך היא נמנעה מלפתוח להן את הדלת או לענות לטלפונים - משום שפחדה מהאחיין ומגורמים נוספים בסביבת המנוחה.
עוד עלה בפסק הדין כי האחיין החליף את כרטיס הסים במכשיר הטלפון הנייד של המנוחה, שנרכש עבורה על ידי אחת מנכדותיה, מבלי ליידע את הבנות והנכדים. כתוצאה מכך, כך נקבע, בני המשפחה לא הצליחו ליצור עמה קשר. בהמשך, כאשר המנוחה סברה כי בנותיה ונכדיה אינם מתקשרים אליה, הדבר שימש אחד הנימוקים לשינוי הצוואה.
בית המשפט עמד גם על התמיהה כיצד אישה בעלת רכוש רב, שמוקפת באנשי מקצוע ועורכי דין, בוחרת לערוך צוואה משמעותית כל כך בכתב יד, מבלי להסתייע בעורך דין מקצועי. על רקע כלל העדויות, קבע השופט כי הצוואה המאוחרת אינה משקפת רצון חופשי ואמיתי של המנוחה, אלא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת ושל טעות שהושתלה בתודעתה.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הצוואה המאוחרת בטלה מכוח סעיף 30 לחוק הירושה, בשל השפעה בלתי הוגנת והטעיה. המשמעות היא כי האחיין לא יקבל את הזכויות בפרויקט הנדל"ן מכוח אותה צוואה. לצד זאת, כאמור, חויב האחיין בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך חצי מיליון שקל לטובת בנות המנוחה - חיוב חריג המעיד על חומרת הממצאים שקבע בית המשפט.
את בנות המנוחה, שהתנגדו לקיום הצוואה, ייצג עו"ד זאב ולנר. את האחיין, שביקש לקיים את הצוואה, ייצג עו"ד בועז קראוס.
מאת עו"ד זאב ולנר, זאב ולנר משרד עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
