מבחן רכב
מקסוס מיפה 7: רק אל תקראו לו מיניוואן
מקסוס מיפה 7 נועד להסיע שבע נפשות, קניות וכלב, אבל היבואנים מעדיפים לשווקו כ"לייף סטייל", כדי להימנע מקונוטציה של משפחות מרובות ילדים. הרכב מרווח, הנדסת האנוש סבירה והתאוצה טובה יותר משל רוב הסיניות. אך המשקל הרב עושה את שלו, והסוללה מתרוקנת אחרי 350 ק"מ. ב־213 אלף שקל זו תמורה הולמת למי שצריך מיניוואן
יצרני הרכב הסינים לא משחקים משחקים: בניגוד ליצרני הרכב האירופים, האמריקאים או הקוריאנים, כאשר יצרן רכב סיני מזהה שבשוק הרכב הישראלי יש פוטנציאל משמעותי, או שיבואן רכב אחד כבר אינו מספיק, אז בניגוד גמור ליצרני הרכב הוותיקים, הסינים עושים הפרד ומשול, כלומר הם נותנים את זיכיון היבוא ליותר מיבואן אחד. המקרה של מקסוס מיפה 7 הוא דוגמה מצוינת לכך.
כיום מקסוס מיפה 7 משווק על ידי שני יבואני רכב, אחד גדול וחולש על מותגים רבים והשני יחסית קטן. כך זיכיון היבוא של מיפה 7 נמצא כיום גם בידיים של UMI, שמייבאת את קאדילק ושברולט, וגם בידיים של אוטו חן, שייבאה בעבר את AIWAYS, וכיום מקסוס היא גולת הכותרת שלה.
בכל מקרה, מיפה 7 של אוטו חן עולה 213 אלף שקל. קצת פחות מהרכב של UMI. באוטו חן מדגישים שיש להם גם חלונות כהים, יחי ההבדל הקטן בין הרכבים הזהים. מכיוון ש־UMI סירבה לתת לנו את הרכב למבחן, המקסוס שאיתו נסענו הוא זה של אוטו חן.
רושם ראשוני: מקסוס מיפה 7 הוא ענק עם שבעה מושבים. נפיל על הכביש. ליבואני הרכב יש שפה משלהם כשמדובר במיניוואן. הם קוראים לו "רכב לייף סטייל", אולי "מוביל אנשים", הכל רק לא "מיניוואן", שמעורר קונוטציה של משפחות מרובות ילדים. אבל מה לעשות, מיפה 7 הוא אכן מיניוואן, לטוב ולרע. לטוב, כי מדובר ברכב מרווח להפליא, שנראה טוב כי מקסוס בהחלט יודעת מה לעשות עם כל המשטחים החשופים האלה, ויש לו גם שטח חלונות מרשים, מה שלפתע מסביר מדוע החלונות הכהים נדרשים; לרע, מכיוון שאין מה לעשות, זה מיניוואן, כזה שלוקח שישה ילדים, כלב, קניות, כל מה שהישראלים לא רוצים כי הם מעדיפים רכבי כביש־שטח, כלומר מיניוואנים אבל לפחות כאלה שנראים כמו רכב שטח.
1 צפייה בגלריה
תא הנוסעים. הפעלת מגבים, נעילת דלתות וכיוון המראות נעשים בצורה נוחה באמצעות כפתורים
(צילום: ירון שרון)
מיפה 7 נוסע לירושלים, מזג האוויר הולך ומתקרר ככל שעולים. הגרסה שלנו היא גרסת בסיס, יש לה סוללה בקיבולת של 77 קילו־ואט, המנוע מפיק 245 כוחות סוס. יש גם גרסה עם סוללה יותר גדולה, אבל היא יקרה בעשרות אלפי שקלים.
עם תחילת הנסיעה יש הפתעה לטובה, מקסוס מאיץ היטב. בישראל יש הרבה חשמליות סיניות שעולות בערך 210 אלף שקל, מדובר במכוניות מנהלים, רכבי כביש־שטח, רכבי "יוקרה" וכל כינוי אחר שיבואני הרכב המציאו לסחורה מסין. חלקן לא יודעות להאיץ כמו מקסוס.
בהמשך הנסיעה מתברר שהסוללה מתרוקנת מהר. השילוב של משקל משמעותי עם מנוע חזק עושה לסוללה בדיוק את מה שעושה משקל משמעותי לרכב עם מנוע בנזין. טווח הנסיעה הרשמי של מיפה 7 הוא 415 ק"מ צנועים. בפועל הוא מגיע ל־20%-15% פחות מהצהרת היצרן, כלומר אפשר לנסוע בו 300 ק"מ בכיף, אולי אפילו 350 ק"מ, אבל על 400 ק"מ אין מה לבנות.
בטעינה איטית הטעינה היא תלת־פאזית, כלומר מקסוס ייטען בקלות בפחות מלילה בבית. בטעינה מהירה היצרן מצהיר על 120 קילו־ואט של קיבולת. בפועל אם מקבלים 80 קילו־ואט בטעינה מהירה זה הישג רציני. זה לא נורא כל עוד מבינים שצריך לבלות בתחנת טעינה מהירה במשך כחצי שעה פה ושם.
איכות הנסיעה של מיפה 7 מזכירה שזהו רכב גדול וכבד שבלבו יש סוללה. איכות השיכוך דורשת שיפור, במיוחד בנסיעה עירונית שבה מתמודדים עם מכסי ביוב ובורות. רמת השקט בתא הנוסעים סבירה כל עוד נוסעים בעיר. מחוץ לעיר הצמיגים הסיניים הזולים עושים לא מעט רעש. אבל מעבר לכך, ניכר שמיפה 7 נמצא בליגה שונה מלא מעט סיניות שבהן נהגנו, כולל אי־אלו "פרימיום טק" עם ניחוח של יוקרה: מערכות הבטיחות של מיפה עובדות היטב ואינן תזזיתיות, איכות השיכוך בכביש בין־עירוני טובה, ובסך הכל מדובר ברכב הרבה יותר בוגר מלא מעט סיניות שמתיימרות להיות מערביות או ספורטיביות.
תא הנוסעים של מיפה 7 יהיה עבור רבים החלק הכי חשוב של הרכב. נתחיל דווקא מאחור, כי זה מיניוואן: כששורת המושבים השלישית זקופה, תא המטען קטן מאוד. קשה להכניס בו קניות של אותן שש נפשות שיושבות ברכב. רק אם משכיבים את שורת המושבים השלישית המצב משתפר. שורת המושבים השלישית עצמה היא ספסל נוח. בניגוד ללא מעט רכבי כביש־שטח, כאן יש מקום והרבה. יש שקעי USB, יש פתחי מיזוג. הדלת האחורית ענקית, קשה לפתוח אותה כשרכב אחר חונה מאחורי המקסוס.
השורה השנייה מורכבת משתי כורסאות. למי שיושב מאחור יש שפע של מקום, כולל כיוון קדימה ולאחור. יש גם פתחי מיזוג ובקרה עצמאית לחימום ולקירור. רק הריפוד דמוי העור מעט מאכזב עם תפירה רשלנית.
מקדימה מיפה 7 הוא רכב שלא רוצה לעשות תכסיסים. אולי מפני שזו גרסת הכניסה, אבל אין אורות מרקדים מטופשים, אין אפליקציות צעקניות. דלת הנוסע הימנית, זו שקרובה לכביש כשמורידים ילדים, נפתחת חשמלית. לשם שינוי, הנהג באמת יכול לראות את לוח המחוונים, ואין כמעט התחכמויות. גם המסך המרכזי של מיפה 7 יחסית ברור, ולמרבה המזל אינו ענק.
כמובן שאת מערכות הבטיחות שלו מפעילים דרך תפריטים ותתי־תפריטים, אבל מה שחשוב באמת – הפעלת מגבים, נעילת דלתות וכיוון המראות נעשים בצורה ברורה ונוחה באמצעות כפתורים. מרוב מכוניות סיניות עם הנדסת אנוש איומה, מכונית סינית עם הנדסת אנוש סבירה היא בגדר חידוש נעים.
מיפה 7 מסיים יום של נסיעות. קצת קשה להאמין, אבל מכל הקטגוריות שבהן ניתן למצוא כיום רכבים חשמליים סיניים, עמוסים בגימיקים איומים, לא נוחים ולא נעימים, דווקא בקטגוריה של המיניוואנים נמצא רכב חשמלי סיני שהוא פשוט קנייה משתלמת – בזכות המחיר.
למי שינסה להשוות את מיפה 7 לרכבים כמו קרניבל של קיה צפויה אכזבה. רכבים שאינם סיניים הם איכותיים יותר, אין בכך ספק. הם גם נוחים יותר. אבל הם עולים כמעט 300 אלף שקל, והם לוגמים ליטרים של בנזין.
למי שינסה להשוות את מיפה 7 לרכבי כביש־שטח כמו סקודה קודיאק גם צפויה אכזבה. נכון שמקסוס הוא מיניוואן, ולרכבי כביש־שטח יש תדמית גברית יותר (אפילו שהם רק ג'יפונים עם פוזה), אבל מבחינת המרווח הפנימי מקסוס מנצח בגדול.
האם זה רכב מושלם? כלל לא. הטווח הוא חיסרון וגם נוחות הנסיעה. אבל למי שבאמת צריך להסיע שש נפשות, קשה לחשוב כרגע על תמורה יותר טובה.
כנראה שהתחרות העזה בין יבואני הרכב גרמה להם לזנוח את תוכניותיהם להצמיד למיפה 7 מחיר הרבה יותר גבוה, ובסופו של דבר הם תמחרו את הרכב בדומה למחירה של טסלה 3 בסיסית. הלוואי וזה היה קורה יותר בישראל.
אהבנו
מרווח, שימושי, זול
אהבנו פחות
טווח מוגבל, נוחות נסיעה
מתחרים
קיה קרניבל, סקודה קודיאק
לסיכום
מיניוואן מומלץ הודות למחיר הנמוך
מקסוס MIFA 7
מנוע: חשמלי. הספק מרבי 245 כ"ס. מומנט מרבי 35.7 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית 180 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש 8.7 שניות
טווח נסיעה רשמי: 415 ק"מ לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי
קבוצת זיהום: 1
מחיר: 213 אלף שקל
