פרשנות
פתיחת מושב החורף: עמית הגיע לכנסת כשופט ויצא ממנה כנשיא
טקס פתיחת מושב החורף היום במליאה הציף בצורה המדויקת ביותר את הטרגדיה שפקדה את החברה והמדינה וחשף את הפער הבלתי ניתן לגישור בין שני המחנות, אך גם העניק לנשיא המדינה רגע של מנהיגות אמיתית. בזמן שלפיד ונתניהו התכתשו - הרצוג יצא המנצח
יצחק עמית נכנס היום (ב') לכנסת כשופט ויצא ממנה כנשיא בית המשפט העליון. יצחק הרצוג נכנס כנשיא מדינה פושר ויצא ממנה כהגדרתו בחוק היסוד – ראש המדינה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הפתיע כשהכיר ביצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון. אבל, טרח להדגיש, בדיוק כמו שאני ראש ממשלה, ואלה השרים וזה יו"ר הכנסת. גם אלה עובדות. זהו מהלך פולמוסי מוזר למדי. נדמה שכולם מאוחדים סביב ההכרה בנתניהו כראש ממשלה. לטוב ולרע. מחצית רואים בעובדה הזו סיבה למסיבה ומחצית רואה בה אסון. בין מופתעי ההכרה של נתניהו נמנים בוודאי יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ושר המשפטים יריב לוין. נתניהו הסביר להם את עובדת הנשיאות של עמית ועכשיו אולי נסללה הדרך לוועדת חקירה ממלכתית.
ללא ספק, הנשיא הרצוג היה הפתעת האירוע. הוא נטש את נאומו המתוכנן והחליט לדבר מהלב. ואז ניצתו בו תשוקה וזעם שרוממו אותו לגבהים רטוריים מרהיבים שלרוב נעדרים מנאומי הכתב המדוגמים והיבשושיים שלו. הרצוג אמר שמחלוקות הן לגיטימיות, אבל לא ביזוי כבוד האדם. והוא לא שכח להשיב עניינית ליו"ר הכנסת: אם אתם לא רוצים שבג"ץ יבטל חוק יסוד, תחוקקו את חוק יסוד: החקיקה.
יאיר לפיד, כמו הרצוג, הציג רוח לחימה שלאחרונה החל לסגל לעצמו. בהדרגה הוא משתחרר מהפובליציסט השנון כדי להמירו במנהיג חוצב להבות. חילופי המהלומות שלו עם נתניהו התקיימו בשני סיבובים והם היו עקובים מהאשמות הדדיות. שניהם היו כבר עמוק בקמפיין בחירות, בתחרות מי הנזק הגדול יותר לביטחון ישראל.
מלבד ההכרה בנשיאותו של עמית הטיל נתניהו עוד סקופ – עשרת אלפים חרדים יגויסו. אשרי המאמין, לא יקרה. נתניהו חזר כמה פעמים על הצורך באחדות. לא שהוא באמת רוצה בכך כי מהפלגנות והשסעים הוא ניזון ובזכותם הוא מנצח. מצד שני, הוא מזהה כמיהה ציבורית לאחדות ולכן הוא משווק אותה כאקט יחצ"ני. בטעות, ההכרה בעמית השתלבה במגמה הזו. למה טעות? כי אם הוא באמת היה מכיר בעובדה הזו אתמול, אז עמית היה מוזמן היום למשכן כנשיא ולא כשופט.
ועוד הערה לעניין האחדות האבודה. כנס פתיחת מושב החורף הציף בצורה המדויקת ביותר את הטרגדיה שפקדה את החברה והמדינה. הסיוטים של צד אחד הם החלום והחזון של הצד השני; עבור צד אחד נתניהו הוא הנוכל והסכנה האולטימטיביים, ואילו עבור הצד השני הוא מופת של מנהיגות אלוהית. אלה "המחלוקות" שמפצלות אותנו וקשה לראות איך ייבנה גשר האחדות מעל התהום הזו שפעורה בין שחור ללבן.
