ניתוח
הקשיים במו"מ בין תמר לחברת החשמל מוכיחים: משק הגז בדרך להתייקרות
בשותפות תמר לא ממהרים לחתום על הסכם הגז עם חברת החשמל מתוך הבנה שהתחרות בתחום תקטן בעתיד לנוכח הייצוא מלווייתן, כך שהם יוותרו שחקן יחיד בשוק
ייתכן שהראייה הטובה ביותר למצבו של משק הגז בישראל היא המשא ומתן בין מאגר תמר לבין חברת החשמל על מחיר הגז בעשור הקרוב. לפני כחודש חתמו חלק מהשותפות בתמר על מזכר הבנות לא מחייב למכירת גז במשך עשור ולהגדיל את היקף המכירות לחברה. תמר כיום הוא ספק הגז הטבעי המרכזי לחברת החשמל, כשהחוזה בין הצדדים אמור להסתיים ב־2030. על פי מזכר ההבנות אספקת הגז תוארך ל־2035, ואולי עד ל־2036. בישראמקו, שמחזיקה ב־28.75% ממאגר תמר, מעריכים שהיקף ההכנסות מחברת החשמל בשנים 2025-2035 צפוי לגדול ב־2.5 מיליארד דולר לעומת ההסכם הנוכחי ולהגיע ל־8.2 מיליארד דולר.
אלא שלכלכליסט נודע כי המשא ומתן נקלע לקשיים וכלל לא בטוח שבמצב הנוכחי הוא יצליח להבשיל. ייתכן שאחת הסיבות לכך היא שבתמר מבינים שרמת התחרות במשק הגז הטבעי בישראל צפויה לרדת – והם יוכלו לקבל מחיר גבוה יותר בעתיד, אם המשא ומתן יידחה.
להערכות שמחיר הגז בשוק המקומי יעלה יש שלוש סיבות מרכזיות: הראשונה היא שמאגר כריש, הקטן מבין שלושת המאגרים, מכר את מרבית הגז הטבעי שלו לשנים קדימה. המשמעות היא שבמידה ומוקמת תחנת כוח חדשה בישראל – היא תיאלץ לקנות גז מאחד משני המאגרים האחרים, תמר ולווייתן. לאחרונה הצדדים גם האריכו את המשא ומתן עד יום שלישי בשבוע הבא.
מלבד הגודל של מאגר כריש, בימים אלה מחכה לאישור משרד האנרגיה עסקת ייצוא הגז הגדולה בתולדות ישראל. לפי העסקה, השותפות במאגר לווייתן ימכרו למצרים 130 BCM בתמורה ל־35 מיליארד דולר. על פניו נראה שמדובר בעסקה מצוינת לשוק המקומי. ישראל מייצאת למצרים, מקבלת מטבע חוץ ומחזקת את הקשרים עם מצרים. אלא שהעסקה היא גם סכנה לביטחון האנרגטי של ישראל. בפועל, כפי שפורסם בכלכליסט, רוב מכריע של הגז הטבעי שיימכר מלווייתן יהיה מיועד לייצוא, מה שיהפוך בפועל את תמר לשחקן המרכזי בשוק הגז המקומי. וכשיש שחקן אחד, סביר מאוד שתהיה גם עליית מחירים. הסיבה השלישית היא השליטה המשמעותית של שברון בשוק האנרגיה הישראלי.
לווייתן יהפוך לדג קטן בשוק המקומי
עסקת ייצוא הגז באה יחד עם תוכנית הפיתוח להגדלת ההפקה ממאגר לווייתן ל־21 BCM, לעומת 12 כיום (הגדלה ל־14 BCM בשנה כבר אושרה). זאת כשהצריכה השנתית בישראל היא כ־14 BCM וצפויה לעלות עם הכניסה של רכבים חשמליים וחוות שרתים. כפי שפורסם בכלכליסט, לפי חוזי המכירה הקיימים ממאגר לווייתן, מתוך 21 BCM גז טבעי שלווייתן יפיק לאחר ההרחבה, 16.4 BCM לפחות יופנו ליצוא. המשמעות היא ש־3.6 BCM בלבד יופנו למשק המקומי מהמאגר.
מחיר הגז הוא אחד הרכיבים המרכזיים בקביעת תעריף החשמל – ולכן אם במאגר גז אחד צופים עלייה במחירי הגז בישראל, המשמעות הישירה היא שאחד ממאגרי הגז הטבעי בישראל מעריך שהציבור הישראלי ישלם יותר בחשבון החשמל שלו בשנים הקרובות.
לכן, בזמן ששר האנרגיה אלי כהן ממשיך להצהיר, גם על אסדת לווייתן, על חוזק משק האנרגיה הישראלי והגז הטבעי – בשוק עולה תמונה אחרת. מה שנראה היום כמו עודף משמעותי של גז טבעי שמאפשר לחברות הגז למכור גז טבעי למצרים, עלול בשנים הקרובות להתברר כמכשול משמעותי לשוק המקומי.
משק האנרגיה הישראלי נשען בעיקר על משאב אחד – הגז הטבעי. הגז הטבעי משמש לייצור של 70% מהחשמל בישראל, נתון שצפוי לגדול בשנים הקרובות עוד יותר. בגלל החשיבות של הגז הטבעי במשק, אחת לחמש שנים אמורה להתכנס ועדה בין משרדית בראשות מנכ”ל משרד האנרגיה שבוחנת את מצב משק הגז המקומי ואת עתודות הגז הטבעי בשוק המקומי. המטרה היא לבחון את רמת התחרות במשק המקומי ואת מדיניות ייצוא הגז הטבעי, שכן למרות הרושם המדומה שנוצר בשנים האחרונות על הכסף והמשאבים שהגז הטבעי מספק לישראל – המצב במציאות רחוק מכך, ותוך 20-25 שנה תחת המדיניות הנוכחית ישראל תיאלץ לייבא גז טבעי.
הכוח של שברון
בימים אלה מתכנסת הוועדה בראשותו של יוסי דיין (ועדת דיין). באפריל פרסמה הוועדה את מסקנות הביניים שלה, שהיו שנויות במחלוקת, בעיקר לאור המסקנות החלשות של הוועדה שלא יובילו לתחרות בשוק שנשלט ברובו המכריע על ידי חברה אחת.
כיום פועלים בישראל שלושה מאגרי גז: לווייתן שהוא הגדול ביותר, תמר וכריש. החברות שמחזיקות במאגרים מדווחות לבורסה ולמשקיעים על גודל המאגרים, בהתאם להערכה חיצונית שנעשית ולמתודולוגיה ספציפית – שעל בסיסה מתקבלות ההחלטות של חברות אנרגיה ברחבי העולם.
מלבד ההערכה החיצונית, במשרד האנרגיה מבצעים הערכות עצמיות גם לגודל המאגרים, שהיא שמרנית יותר ובהתאם מראה הערכות שונות לגודל המאגרים. בעוד שבחברות מעריכים שגודל מאגרי גז בישראל הוא 1027 BCM, במשרד מעריכים שמדובר ב־850 BCM.
הביקורת המרכזית על העבודה של ועדת דיין היא חוסר הטיפול בסוגיית התחרות בשוק הגז הטבעי בישראל. מתוך שלושת מאגרי הגז הטבעי בישראל, ענקית האנרגיה האמריקאית שברון מחזיקה ב־40% ממאגר לווייתן וב־25% ממאגר תמר. כמו כן היא גם המפעילה של שני המאגרים. המשמעות היא (בהסתמך על הערכת החברות) ששברון מפעילה 90% מעתודות הגז בישראל, ובמידה שמסתמכים על נתוני משרד האנרגיה כוחה אף עולה.
למרות שבמשרד האנרגיה מכירים את הנתון הזה, הם בחרו בוועדה שלא להתייחס לקושי התחרותי שבשוק הגז הישראלי. במשרד האוצר דחפו להוסיף למסקנות הביניים של הוועדה המלצה להוצאת שברון מאחד המאגרים, או ממאגר תמר, לפחות כחברה המפעילה. חברים נוספים בוועדה תמכו בהצעה – אך במשרד האנרגיה ניצלו את רוב הקולות שלהם בוועדה והותירו את ההמלצה בחוץ.
כריש הוא מאגר הגז האחרון שהחל לפעול מבין שלושת המאגרים והיחיד שבו לשברון אין אינטרס כלכלי מובהק. אלא שכריש הוא מאגר הגז הטבעי הקטן ביותר מבין שלושת המאגרים ועתודות הגז שבו ברובן המלא כבר מכורות. המשמעות היא שכשתחנת כוח חדשה (ובשנים הקרובות צפויות לקום לא מעט כאלו) רוצה לקנות גז טבעי היא נדרשת לדון מול מאגר תמר שכולל את שברון ומאגר לווייתן שכולל אף הוא את שברון.
לאחרונה ברשות החשמל הודיעו על התנגדותם למזכר ההבנות בין שותפות תמר לבין חברת החשמל מתוך חשש שמשמעות ההסכם היא התייקרות הגז הטבעי עבור חברת החשמל. אלא שכעת הקשיים במשא ומתן משקפים כי העלייה הצפויה במחיר הגז תהיה גבוהה עוד יותר, אם במשרד האנרגיה לא יפעלו לשנות את התמונה. בכך, ולמרות ההצהרות של המשרד ושל השר על כך שלא יאפשר את עליית מחירי הגז בשוק המקומי – נראה שאין ממש אלטרנטיבה בשוק המקומי.
