ניתוח
עסקת יצוא הגז הגדולה בתולדות ישראל מאיימת על עתידה האנרגטי
לא רואים תגליות גז גדולות באופק: מאחורי הכותרות המפוארות על עסקת יצוא הגז למצרים, בהיקף של כ־35 מיליארד דולר, מסתתרות שאלות כבדות על תחרות, על מחיר החשמל לציבור ועל עיכוב בהכנסות לקרן העושר. הכנסות המדינה ממסים אולי יגדלו - אבל עתודות הגז צפויות להתרוקן עד 2045, והפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות רחוקה מהיעד
לפני שבוע וחצי זינקה מניית ניו־מד אנרג’י ב־4% בבורסה בתל אביב. הסיבה: עסקת ענק ליצוא גז טבעי ממאגר לווייתן למצרים - עסקה בהיקף של כ־35 מיליארד דולר, שתיחשב לגדולה ביותר שנחתמה אי פעם בישראל.
לווייתן, שבו מחזיקה ניו־מד אנרג’י שבשליטת יצחק תשובה, הוא מאגר הגז המרכזי במשק הישראלי, והעסקה תלויה עדיין באישור משרד האנרגיה.
שר האנרגיה אלי כהן לא חיכה והכריז כבר ביום החתימה כי מדובר ב"עסקת הגז הגדולה בהיסטוריה" - בשורה ביטחונית, מדינית וכלכלית, שתבסס את ישראל כמעצמת אנרגיה אזורית ותכניס מיליארדים למדינה. אלא שמעבר לברכות ולתמונות הנוצצות, לא ברור עד כמה העסקה מיטיבה עם הציבור הישראלי.
במרכז השאלה עומד פער המחירים: כבר היום מחירי היצוא גבוהים בכ־60% מהמחירים לשוק המקומי (לפי מרכז המחקר של הכנסת). חברות המחזיקות במאגרי הגז מעדיפות לייצא אותו, ואילו הציבור הישראלי עלול למצוא את עצמו עם פחות תחרות, פחות גז זמין, ובטווח הארוך - אולי גם בלי משאב אסטרטגי זה בכלל.
ועדת דיין, בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה יוסי דיין, מעריכה כי לישראל יש עתודות גז של 1,039-850 BCM (מיליארד מטר מעוקב), מתוכן לווייתן מחזיק בכ־600 BCM ותמר בכ־300 BCM. הצריכה המקומית כיום היא כ־14 BCM בשנה, אך הצפי ל־2032 עומד על 20.4 BCM - בעקבות גידול אוכלוסייה, חוות שרתים וכל רכב חשמליים. כלומר, גם אם היום יש די גז לצרכים המקומיים, העתיד לא מבטיח זאת.
לפי העסקה החדשה, שלוש השותפות בלווייתן - שברון (39.66%), ניו־מד אנרג'י (45.33%) ורציו (15%) - ימכרו למצרים 130 BCM גז על פני 15 שנה - 15%-12% מכלל עתודות הגז של ישראל. מדובר בהכפלת יצוא הגז לעומת 2024, אז הוא עמד על 13.11 BCM מתוך 27.38 BCM שהופקו.
כיום נקבע כי למשק המקומי יישמרו 440 BCM, ואת היתר ניתן לייצא. כריש, המאגר השלישי בגודלו, שנשלט על ידי ארנג'יאן היוונית, כלל אינו מחזיק בהיתר יצוא. אישור העסקה בלווייתן יינתן אם משרד האנרגיה יראה כי היא עומדת במסגרת המכסות, כפי שנקבע בוועדות ממשלתיות קודמות - ובראשן ועדות אדירי. אלא שוועדת דיין, שהתכנסה לאחרונה, לא הגדילה את העתודות המוקצות לשוק המקומי - צעד שעורר ביקורת מצד חלק מהחברים בה.
במקביל, סוגיית התחרות במשק הגז נותרה בעייתית במיוחד: שברון היא המפעילה הן של תמר והן של לווייתן, והיא מחזיקה בשל כך באופן אפקטיבי ב־90% מהעתודות. הממונה על התחרות, מיכל כהן, הגדירה זאת כמצב "בעייתי" והבהירה שהמדינה נדרשת לעודד שחקנים חדשים ולא רק להישען על המאגרים הקיימים.
עסקת הענק הזו מעלה כמה סוגיות משמעותיות לעתיד האנרגטי של ישראל.
1. בעשור הבא התחרות תפחת והביקוש יעלה
תוכנית הפיתוח של חברת נגה, חברת ניהול מערכת החשמל, מעריכה כי עד 2035 יידרשו בישראל עוד כשבע תחנות כוח חדשות, רובן מבוססות גז טבעי. הקמתן של חלקן כבר אושרה - דוגמת ריינדיר ו־OPC חדרה - והן צפויות להתחיל לפעול בסוף העשור. כלומר, הביקוש המקומי לגז צפוי לגדול משמעותית.
לפי החוזים המסחריים הקיימים, מתוך 21 BCM גז שלווייתן יפיק לאחר ההרחבה, 16.4 BCM לפחות יופנו ליצוא. המשמעות: רק 3.6 BCM יתווספו לשוק המקומי - פער אדיר ביחס לצרכים הצפויים ב־2032 שעומדים על 20 BCM. כריש מוגבל בהיקפו ותמר יישאר ספק כמעט יחיד לשוק המקומי, ולכן מחירי הגז עלולים לטפס.
משרד האוצר מעריך כי חוסר התחרות עד 2040 יעלה למשק 45 מיליארד שקל - חצי מזה יחזור אומנם כמסים, אך הציבור ישלם את ההפרש בחשמל ובמוצרים. יש לציין שחלק מהכמויות בהסכם הנוכחי נמכר כבר היום לצרכנים בשוק המקומי במחירי SPOT (מכירה מיידית שלא בהסכם ארוך טווח). מדובר על בערך 1 BCM בשנה שייתכן שיעבור לצרכנים. כמו כן, ההסכם יחולק לפי עונות - כך שבעונות המעבר שבהן יש עודף גז בשוק המקומי, ימכרו יותר מלווייתן למצרים.
2. בלווייתן ידחו את תשלום מס ששינסקי
מאגרי הגז משלמים שלושה סוגי מס: מס חברות, תמלוגים (12.5%) ומס ששינסקי לקרן העושר - שמגיע רק לאחר החזרת ההשקעה ותוספת רווח מסוים.
כיום רק מאגר תמר משלם לקרן העושר. בלווייתן, ההרחבה שתאפשר יצוא של 21 BCM כרוכה בהשקעה של מיליארדי שקלים נוספים - מה שידחה את מועד התשלום לקרן העושר.
מדובר גם בדחייה של תשלום מס ששינסקי, אך קשה לדעת אם המדינה תרוויח מכך יותר במס או לא, שכן אם חברות הגז יגדילו את ההכנסות, כך גם יגדלו הכנסות המדינה מהמסים, אך מדובר בדחייה משמעותית של התשלום עבור המאגר.
3. מינהל תקין? לא ממש
החלטה על עסקה בעלת השלכות כל כך רחבות תתקבל במשרד האנרגיה בלבד - ללא חובת שיתוף הציבור, משרד האוצר או רשות התחרות. בעבר, היתרי יצוא נמסרו בציוץ בטוויטר של שר האנרגיה. מדובר ביצוא של
15%-12% מכלל עתודות הגז בישראל, ללא בחינה מספקת של ההשלכות על הביטחון האנרגטי, התחרותיות או מחירי החשמל.
אומנם החוק מתיר זאת למשרד האנרגיה, אך הממשלה יכולה להחליט לבחון את האירוע בפרספקטיבה רחבה יותר.
ארגונים אזרחיים כמו לובי 99 דורשים לדחות את ההחלטה בנושא לפחות עד סוף הדיונים בוועדת דיין, כדי לקבל החלטה מושכלת יותר על עתיד משק האנרגיה הישראלי, ולהטיל מגבלות על היקפי היצוא באופן שנתי ויומי כדי לאפשר גמישות רבה יותר במשק המקומי.
4. בטווח הארוך - עתודות הגז יאזלו
אם העסקה תאושר, וגם אם לא, עתודות הגז הקיימות לא יספיקו לנצח. ההערכות האופטימיות מדברות על אזילתן ב־2045; אחרות מזהירות מפני צורך ביבוא מוקדם יותר. סקרים סיסמיים שנערכו לא מצביעים על מאגרי גז חדשים בהיקף דומה ללווייתן ותמר.
המשמעות: ישראל חייבת לגוון את מקורות האנרגיה שלה. ב־2024 רק 14% מהחשמל הופקו מאנרגיות מתחדשות, רחוק מהיעד של 20% ב־2025, שנראה לא ריאלי. וכך, בשורה התחתונה, עסקת יצוא הגז למצרים מספקת קפיצה דרמטית בהכנסות למדינה, ואולי במעמדה הגיאו־פוליטי. אבל מאחורי הכותרות המפוארות מסתתרות שאלות כבדות על תחרות, על מחירי חשמל לציבור, על עיכוב בהכנסות לקרן העושר - ובעיקר על עתידו של משק האנרגיה הישראלי.
מניו־מד אנרג'י נמסר בתגובה כי "בניגוד לנטען בכתבה, הרחבת ההפקה מלווייתן היא רשת הביטחון האנרגטית של מדינת ישראל לעשרות השנים הבאות ומהווה נכס אסטרטגי לביטחון הלאומי של ישראל. מאגר לווייתן יפיק גז טבעי עד שנות השישים של המאה הנוכחית אשר יעמוד בראש ובראשונה לטובת צורכי המשק הישראלי".
ממשרד האנרגיה נמסר: "מתן אישור הייצוא נעשה לצורך יישום המדיניות הקיימת, בידי הגורמים המוסמכים לכך, ובכפוף להחלטות הממשלה התקפות בעניין מאגר לוויתן, בעוד ועדת דיין עוסקת בגיבוש מדיניות הייצוא ביחס לתגליות חדשות. חרף זאת, האפשרות לייצוא נוסף ממאגר לוויתן הובאה לידיעת הוועדה ונלקחה בחשבון במסגרת התחשיבים העומדים בבסיס עבודתה".
