פרשנות
נתניהו וכ"ץ שועטים לחיסול גל"צ במתקפה על התקשורת החופשית
ההחלטה לסגור את גלי צה"ל היא איום שהתממש על חופש הביטוי בדמוקרטיה הישראלית, והיא חלק ממהלך נרחב להשתקת כל ביקורת על השלטון. במשטר שנתניהו בונה, המציאות היא רק זו שהמנהיג מכריז עליה, כך שאין צורך בערוצי שידור מגוונים. ואם בצעד האלים הזה, כמו גם בחיסול רשת ב', טמון פוטנציאל כלכלי למקורבים, מה טוב
החלטת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו גלי צה"ל היא מהמסוכנות והמאיימות ביותר על הדמוקרטיה הישראלית. היא צעד דרמטי בהפיכה המשטרית שמבצעת הממשלה, והנימוקים שפירט כ"ץ כאילו נלקחו מספרי הלימוד של תנועות נוער פשיסטיות באמצע המאה הקודמת: פגיעה במאמץ המלחמתי, ושיתוף פעולה עם האויב. לא פחות.
"לאורך המלחמה, חיילים ואזרחים רבים, ובכללם גם בני משפחות שכולות, התלוננו פעמים רבות שהם מרגישים כי התחנה לא מייצגת אותם ואף פוגעת במאמצי המלחמה והמורל", כתב כ"ץ, והוסיף: "חמור מכך, אויבינו מפרשים את המסרים האלה כמסרים שמועברים על ידי צה"ל". כן כן, מתחת לאפנו, בלי ששמנו לב, התחנה הרשמית של צבא ההגנה לישראל מעבירה מסרים לחמאס - ורק שר הביטחון היה מספיק ערני כדי לקלוט את זה.
"אי־הסכמה היא בגידה" כתב אומברטו אקו ב"הפשיזם הנצחי", כי פשיזם אינו מסוגל לסבול ביקורת. "העם" תחת משטר אוטוקרטי לאומני אינו מורכב עוד מאנשים שנבדלים בדעותיהם ובאמונותיהם ובטעמיהם התרבותיים ובכל זאת הם בעלי זכויות, אלא הוא ישות אחידה שיש לה רצון משותף אחד. והיחיד שיכול להביע ולייצג את רצון "העם" הוא המנהיג העליון.
כך, ביום שני השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו קבע כי "העם" לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית והשתיק באונס את רוב העם שכן רוצה. וכך כ"ץ - שאינו יותר משלוחה כנועה של ראש הממשלה - משתמש כעת בתלונות על תחנת שידור כעילה לסגירתה המוחלטת והשתקתה באונס, אף שמיליוני מאזינים סבורים שהיא דווקא תחנה חשובה ובעלת ערך.
המציאות, תחת השיח החדש שכופה המשטר הנוכחי, היא רק זו שהמנהיג מכריז עליה. במציאות כזו באמת לא דרושים ערוצי שידור מגוונים.
ברדוגו הוזז, ושערי גיהינום נפתחו
שאלת סגירת גלי צה"ל מלווה את התחנה כבר עשורים. עשויים להיות לה נימוקים אובייקטיביים תקפים, כמו בזבוז משאבים או התנגדות לכך שבמשטר דמוקרטי הצבא מפעיל תחנת שידור שפונה לכלל הציבור.
אבל את נתניהו וכ"ץ אלה לא מעניינים. הם רוצים להשתיק ביקורת (ככל שבכלל יש כזו בתחנת השידור הממלכתית), והם צריכים להאכיל את הבייס. אז הם משווקים את גלי צה"ל - כמו את היועמ"שית - כאויבת לא רק של הממשלה, אלא של הצבא והמדינה.
הרי הממשלה המסוימת הזאת כבר בחנה את סגירת גלי צה"ל בזמן כהונתו של שר הביטחון הקודם, יואב גלנט. הוא הקים ועדה שתבחן את סגירת התחנה, ובראש אותה ועדה עמד לא אחר מאשר הרמטכ"ל אייל זמיר, אז עדיין מנכ"ל משרד הביטחון. הוועדה המליצה, רק לפני שנתיים, להשאיר את התחנה במתכונתה הנוכחית כגוף תקשורת צבאי וציבורי, אך לבצע בה שינויים כמו צמצום ההשתתפות של חיילים בסיקור פוליטי והגדלת נפח העיסוק בעניינים צבאיים וחברתיים. השינויים האלה אכן בוצעו תחת מפקד התחנה הנוכחי טל לב־רם.
אז מה השתנה מהר כל כך? התשובה טמונה בגורלו של גלנט. אחריתו של שר הביטחון הקודם ידועה היטב לכ"ץ. גלנט הנאיבי השליך את עתידו הפוליטי בגלל שאלות הרות גורל כמו דרך ניהול המלחמה, הפקרת החטופים או הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אין שום סיכוי ששר הביטחון הנוכחי יסכן את עתידו ולא יישר קו עם נתניהו, ועוד בסוגיה זניחה כמו סגירת תחנת שידור ארצית במדינה דמוקרטית.
נתניהו, אגב, לא תמיד רצה לסגור את גלי צה"ל. הוא זיהה את הפופולריות של התחנה ואת האמינות הציבורית שממנה נהנתה, ולכן העדיף בעבר לנסות להפוך אותה לעוד ערוץ תעמולה בשירותו, שיוכפף לשוֹפרוּת הכוחנית במיוחד של אחד, יעקב ברדוגו. אבל ב־2022 הוזז העסקן הפוליטי ואיש דברו של ראש הממשלה ממשבצת יומן בתחנה, ושערי גיהינום נפתחו. נתניהו הבין שיתקשה לבצע הפיכה כדי שגלי צה"ל תשפרר אותו, והעדיף לסגור אותה. אסון 7 באוקטובר ומחדלי ממשלתו רק דרבנו אותו לזרז את ההחלטה, כדי לחסום עוד ערוץ של ביקורת אפשרית. ובין שמדובר בפטור מגיוס לחרדים או בסגירת תחנה צבאית, כ"ץ הוא קבלן ביצוע צייתן וכנוע הרבה יותר מגלנט.
מצג שווא של החלטה שקולה
כ"ץ לא לקח סיכון ונקב בתאריך יעד לסגירת תחנת השידור: 1 במרץ 2026. הוא יודע שברגע שהממשלה תאשר את ההחלטה יהיה קשה להפוך אותה. במקרה הזה אין צורך בחקיקה, וכ"ץ הקפיד ליצור מצגת של עבודת הכנה מוקפדת כדי לחסום בבוא העת ניסיונות לבלימת המהלך בבג"ץ. כך נולד מצג השווא של החלטה שקולה, שמבוססת על המלצותיה של "ועדה מייעצת לבחינת פעילות התחנה", ולא חלילה החלטה שנשענת על הגחמות של בני ביתו של ראש הממשלה.
מראית העין מתחילה להיחשף כאשר מתבוננים בהרכב הוועדה. בראשה הועמד יפתח רון־טל, פרשן ערוץ 14 ואלוף במיל', שמוכן להעמיד את שאריות הרזומה שלו לטובת כל תפקיד כמעט בשמו של ראש הממשלה. מזכיר הוועדה היה אלעד מלכא, פוליטיקאי מקורב לשר התקשורת שלמה קרעי (ריאקציונר תקשורת בפני עצמו), בוגר פורום קהלת ולשעבר מנכ"ל "האגודה לזכות הציבור לדעת", שכבר קרא לסגירת גל"צ לפני כמה שנים וכנראה מאמין פחות כיום בזכות הציבור לדעת. חברה נוספת היתה שרה העצני־כהן, גם היא יוצאת פורום קהלת וכיום יו"ר תנועת "ישראל שלי". עיתונאים לא היו בוועדה. רון־טל עצמו נאלץ לפרוש לבסוף ממנה, אחרי שכלכליסט חשף את ניגוד העניינים שלו, כעובד שכיר של יצחק מירילשוילי (בעלי ערוץ 14 ורדיו קול חי), שעשוי ליהנות מסגירת התחנה הצבאית ושחרור ערוצי שידור לשוק החופשי.
כדי להשלים את מראית העין, הוועדה זימנה מומחים וביקשה תגובות מהציבור. היא אפילו דאגה לציין נימוקים שתומכים בהשארת התחנה פעילה. אך אלה התגמדו מול הטיעונים שכבר נמנו לעיל, שתמכו בסגירת גלי צה"ל אשר "פוגעת ומחלישה את חיילי צה"ל" וש"האויב מפרש את שידוריה כעמדת צה"ל".
הוועדה גם "מצאה" ש"התחנה מוטה לטובת צד פוליטי מסוים". ה"מצאה" הזה לא מבוסס חלילה על ניתוח אמפירי של השידורים או אפילו על סקר מאזינים רחב, אלא מציאה שנשענת על טענות של "חלק מהמופיעים בפני הוועדה", ושל "גורם מתוך התחנה". הגורם הזה העריך שכ־65% מאנשי התחנה מזוהים עם עמדות שמאל. זהו. זה מספיק. תחת המשטר החדש, די בכך שעובד בתחנה חושב שהרוב בה "סמולנים" כדי לסגור אותה. מפתה לצחוק על זה, אבל אין סיבה שלא לחשוש שבשלב הבא "הערכות" כאלו ישמשו כהנמקות לפעולות דורסניות בהרבה נגד חופש הביטוי וזכויות הפרט בכלל.
ואז, לבסוף, הוועדה הוסיפה את הטיעון האמיתי היחיד: "חלק מהאמירות שמשודרות על ידי התחנה מפורסמות כעמדה רשמית של הצבא נגד הממשלה". הנה נחשפה סוף סוף הבעיה האמיתית של נתניהו ושלוחו במשרד הביטחון: עמדה כלשהי נגד הממשלה אסור שתישמע. גם אם המחיר הוא חסימת תחנת הרדיו השנייה בפופולריות שלה בישראל.
הכסף הגדול שמסתתר
ההחלטה על סגירת גלי צה"ל לא עומדת בריק. סתימת פיות והצרת צעדיה של התקשורת החופשית היא אג'נדה מוצהרת של הממשלה כפי שהיא סממן פשיסטי מוכר. היא כוללת ניסיונות לפגוע בתאגיד השידור כאן, שמוביל במרץ השר קרעי ושותפיו בליכוד; היא כוללת דחיפה בכל הכוח של חוק השידורים ההרסני שיקדם את שידורי התעמולה של ערוץ 14 ויחליש קולות מתנגדים בתחנות שידור אחרות; היא כוללת תקיפה ציבורית ארסית של ערוצי תקשורת חופשית על ידי נתניהו, בני ביתו ושרי ממשלתו; היא כוללת קריאה לחרם מודעות על עיתון "הארץ" או קריאה להימנע מצפייה בערוץ 12; והיא כבר הגיעה מזמן לרדיפה אלימה, פרסונלית, מסוכנת, של עיתונאים שמביעים עמדות נגד הממשלה. אי אפשר לא לחבר את כל הנקודות על מפת התקשורת המתהווה, ולהבין שפופוליזם ירוד קונה לו עוד ועוד מעריצים, עד שתישאר רק דעה אחת שתישמע.
וכפי שקורה בכל משטר מושחת, גם כאן יש עוד שיקול נסתר: כסף. הרבה כסף. סגירת רשת ב' של תאגיד השידור הישראלי, וכך גם שחרור התדר הפופולרי של גלי צה"ל, יאפשרו ליזמים פרטיים להשתלט עליו ולגרוף הרבה כסף. "התחנה מתחרה בשוק הפרטי באופן שאינו הוגן", נטען בדו"ח של הוועדה המייעצת, ובפרשנות למציאות: גלי צה"ל, כמו גם רשת ב', מתחרות על תקציבי פרסום מול תחנות הרדיו הפרטיות. חלקן, באורח פלא, שייכות לאנשי ליכוד או תומכיהם, כמו מירילשוילי, דוד בן בסט (בעלי רדיוס ורדיו לב המדינה ואיש ליכוד בעבר), או צביקה שלום (אחיו של השר לשעבר סילבן שלום ובעלי רדיו דרום וגלי ישראל).
בתחילת השנה חשף כלכליסט את ניגוד העניינים של קרעי ואת קשריו עם בעלי תחנות הרדיו הפרטיות בחצר של פטרונו הפוליטי הרב מאיר מאזוז (שנפטר באפריל). ניגוד עניינים דומה קיים גם אצל כ"ץ ואצל חברים נוספים בליכוד. הם מקדמים הפיכה תקשורתית בשם ההגנה על המולדת והגאווה הלאומית, אבל מי שירוויחו ממנה כסף עשויים להיות מקורביהם בעלי תחנות הרדיו האזוריות. כי אם כבר מחרבים את יסודות המדינה, אין סיבה לא להעמיק את הביזה של אוצרותיה.
