גם למעסיקים מותר לשבות
בימים האחרונים, העיניים של אנשים רבות שוב מופנות ליו"ר ההסתדרות, שממאן להכריז על סכסוך עבודה בטענה שבפעם שעברה ניתן צו מניעה נגד שביתה שההסתדרות הכריזה לעומת זאת, משפחות החטופים יצאו אתמול בפניה דרמטית לראשי המשק, בבקשה להכרזה על שביתה בשל החלטת הקבינט בעניין המשך המלחמה.
המצב הנוכחי מעמיד בפני החברה הישראלית דילמה משפטית-חברתית מורכבת. מצד אחד, ההסתדרות מהססת לנקוט בפעולות שביתה בשל חששות משפטיים ופוליטיים. מצד שני, הציבור קורא לנקיטה בצעדים דרסטיים כדי לעצור את המדיניות הנוכחית. במציאות זו, חיוני לבחון חלופות משפטיות שלא היו בשימוש נרחב עד כה.
האמת היא, כפי שמשפחות החטופים כבר ציינו, שאין סיבה מיוחדת להמתין ליו"ר ההסתדרות, גם מעסיקים יכולים להכריז עליה.
לפי סעיפים 5-3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, הכרזה על סכסוך עבודה יכולה להיעשות על ידי ארגון עובדים או על ידי מעסיק או על ידי ארגון מעסיקים. החוק קובע שוויון בהקשר זה בין צד העובדים לבין צד המעסיקים, במובן זה שגם מעסיק או ארגון מעסיקים יכול להודיע על סכסוך עבודה ועל שביתה. גם הכללים לדרך ההודעה הם שווים.
האפשרות הזו הוכרה בפועל בישראל בעיקר במקרים של "השבתת מגן" – כאשר המעסיק משבית את מפעלו בתגובה לשביתה של העובדים כדי למנוע נזקים נוספים מכך שהמכונות פועלות, למשל, כאשר העובדים אינם מגיעים לעבודה. מנגנון זה מוכר היטב בדיני העבודה הישראליים והוא מבטא את העיקרון שהמעסיק רשאי לנקוט בצעדים הגנתיים כאשר המצב מצדיק זאת.
בהיסטוריה של מדינת ישראל לא מוכרים מקרים מהעבר שבהם ננקטה שביתה כיוזמה של המעסיק. זה מתקבל על הדעת, כי בדרך כלל אין למעסיק אינטרס להשבית את העסק שלו באופן יזום ושלא כתגובת-נגד לפעולתם של העובדים. ההיגיון הכלכלי הבסיסי הוא שמעסיק לא יוותר מרצונו על הכנסות. אבל חשוב להדגיש כי האפשרות לשביתה ביוזמת המעסיק מוכרת ואפשרית בדין, ויש להניח שבנסיבות החריגות השוררות כיום בישראל (התפרקות של הדמוקרטיה המצדיקה נקיטה בפעולות של מרי אזרחי; פגיעה קשה בכלכלה הישראלית בשל מדיניות מכוונת של הממשלה), אין מניעה להפעיל גם כלי זה.
הרקע המשפטי-חוקתי לטענה זו נעוץ בעקרונות הדמוקרטיה, המכירים בזכותם של אזרחים לנקוט בפעולות מחאה כאשר המוסדות הדמוקרטיים בסכנה. שביתת מעסיקים, בהקשר זה, אינה רק כלי כלכלי אלא גם ביטוי של אחריות אזרחית. המעסיקים, כגורמים מרכזיים במשק, נושאים באחריות כלפי החברה הרחבה, ובמצבים חריגים הם רשאים - ואולי אף חייבים - להביע את עמדתם באופן פעיל. שביתה כזו, ביוזמת המעסיקים, היא גם צורך חיוני בהיבט של שיקולים כלכליים, המתיישבים במקרה זה עם שיקולים של דמוקרטיה מתגוננת.
מבחינת עילות השביתה שתוכרז על ידי המעסיקים – אפשר וחשוב לציין את ההשלכות הקשות של מדיניות הממשלה על המצב הכלכלי בישראל, ובהן ירידת דירוג האשראי, בריחת מוחות והחרם הכלכלי בפועל הננקט כנגד ישראל ופוגע בצורה קשה בעסקים. לא פחות חשוב מכך: הפגיעה הקשה בכלכלה בשל המלחמה הממושכת.
החלטת הממשלה מיום חמישי האחרון, 7.8.2025, עלולה לפגוע באופן אנוש בחיי החטופים, בחיי חיילים וכן בכלכלת ישראל. לא מדובר בעניינים שונים, אלא באותו עניין ממש. הקשר בין המחיר האנושי למחיר הכלכלי אינו מקרי. המלחמה הממושכת דורשת משאבים כלכליים עצומים, פוגעת ביכולת הייצור, ויוצרת אי-ודאות שמרתיעה השקעות. במקביל, המשך המצב הבטחוני פוגע בתדמיתה של ישראל בעולם ומחזק את הנטייה לחרמות ולסנקציות כלכליות. המעסיקים, שחשים במו עורם את ההשלכות הללו, רשאים לראות בשביתה כלי לעצירת המדיניות הפוגענית.
במילים אחרות, הדאגה לכלכלת ישראל והדאגה למצב המשק, שהן בראש סדר העדיפויות של כל מעסיק, מתחברת בענייננו לבקשתן של משפחות החטופים, והיא כי תוכרז שביתה. מה שיו"ר ההסתדרות ממאן לעשות, יכולים ראשי המשק, המעסיקים הגדולים, לעשות – וזאת בהתאם לדין ובהתאם לאינטרסים הציבוריים והכלכליים הרלוונטיים.
עו"ד ד"ר מורן סבוראי היא מומחית בדיני עבודה ובמשפט מינהלי-ציבורי וממובילות מיזם "ישראל עוצרת"
