מינויים, חקירות ושליטה: כך מנצל בן גביר את המשטרה לאינטרסים שלו
ב־15 באפריל יידונו בבג"ץ העתירות לפיטורי בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי. בינתיים השר נהנה מכך שבית המשפט לא הכריע בעניינו, והוא מקדם שורה של מינויים רגישים בצמרת הארגון. העותרים מזהירים מיצירת “מעשה מוגמר”, שיקשה את בלימת התהליך
1. הקרב על מעמדה של משטרת ישראל נדחה בגלל המלחמה. ב־15 באפריל יידונו בבג"ץ העתירות לפיטורי השר איתמר בן גביר מתפקידו כשר הממונה על המשטרה, או לפחות לנתקו ממעמד של מפכ"ל־על, שבוחש במינויים ובחקירות ומשעבד את המשטרה ובכיריה לאג'נדה הפוליטית והרעיונית שלו. אג'נדה שאליה הוסיף בשבוע שעבר את חוק עונש המוות.
העתירות מופנות לראש הממשלה, שיפעיל את סמכותו ויפטר את השר. נתניהו כמובן מסרב. פחדיו מבן גביר ונאמנותו לברית ביניהם ראויים לדיון. הלבנת הכהניסטים ומינוים לתפקידי מפתח בממשלתו מהווים את הפרת האמונים העמוקה ביותר – פלילית ובעיקר מוסרית – שהפר נתניהו כלפי החברה והמדינה. ההסבר המיידי הוא שנתניהו יעשה הכל, כולל הברית עם הכהניסטים, כדי להישאר בשלטון. אלא שההסבר אינו רק פוליטי, קואליציוני, הישרדותי. בן גביר הוא הנבוט הגדול שבאמצעותו מפורר נתניהו את הדמוקרטיה הישראלית, באמצעות פירוק המשטרה, אחד הגופים הרגישים והחשובים ביותר לקיומה.
אמון האזרחים בעצמאותה, ממלכתיותה, מקצועיותה ובמיוחד הניטרליות הפוליטית המוחלטת של המשטרה, הוא תנאי חיוני למשטר דמוקרטי שוחר זכויות אדם. המשטרה היא הכוח האלים שמפעיל השלטון כלפי האזרחים והפעלתה בידי אדם כבן גביר, עבריין מורשע, גזען ומלבה איבה ומדנים סדרתי, היא תמונת ראי לאישיות ולדמות שלא ראויות לכהן כשר הממונה עליה. ובאשר לנתניהו - בין שהוא מבין ומאפשר זאת ובין שהוא לא מבין - שתי האפשרויות הן גרועות ביותר. גרועות ואסוניות.
הטענות נגד בן גביר אינן "טענות אווירה" תקשורתיות, אלה הוכחות בטון יצוק לדרך שבה הוא מנצל את תפקידו כדי לשעבד את המשטרה נגד מתנגדי הממשלה הנוכחית וגם בקמפיין הבחירות שלו
2. העיניים נשואות כעת לבג"ץ. תשעה שופטים ידונו בעתירות וקשה מאוד לחזות כיצד ינהגו. תראו מה קרה עם העתירות נגד הקמת גוף הניטור החדש לחופש הביטוי – מדור ההסתות, שיפקיע מאגף חקירות ומודיעין בראשות ניצב בועז בלט, שנוא נפשו של בן גביר, את הטיפול בעבירות חופש ביטוי. תארו לכם שבתקופת בחירות חביבו של בן גביר, סנ"צ אודי רונן, יופקד על חופש הביטוי. והנה, עתירה שהגישה בנושא האגודה לזכויות האזרח נדחתה על ידי השופט אלכס שטיין לתגובה לסוף מאי ואילו עתירה נוספת של מכון זולת זכתה לצו ארעי של השופט יחיאל כשר, שמונע מהמשטרה מלבצע "ניטור יזום" אחר אנשים ספציפיים לצורך גילוי עבירות הסתה וחופש ביטוי בהיעדר אישור הפרקליטות. שני שופטים – שתי דרגות חרדה שונות מפני המהלך המשטרתי. השלווה של שטיין מול הבהילות של כשר. בהמשך, לאחר כניסה חזקה יותר של היועצת המשפטית לממשלה לתמונה, החליט המפכ"ל דני לוי להקפיא את פעולת המדור החדש.
וחוץ ממדור ההסתות החדש, בן גביר מתכנן ארבעה מינויים חדשים לצמרת: ראש האגף המשפטי, היועץ המשפטי למשטרה, ראש חטיבת החקירות וראש התביעה המשטרתית. ארבעה תפקידים רגישים ביותר בהפעלת סמכויות המשטרה. העותרים לפיטורי השר הגישו בשבוע שעבר צו לעצירת מחטף המינויים שנדחה בגלל שהשופטים לא מצאו קשר בין העתירה לפיטורי השר לבין בלימת המינויים. בעתירת הפיטורים הוצא צו על תנאי, כלומר הנטל עבר לידי נתניהו לשכנע באשר לטוהר מהלכיו של בן גביר בשני תחומי המפתח האלה – התערבות בחקירות ובמינויים. "השר עומד לבצע את המינויים הללו באופן מיידי, ליצור מעשה מוגמר שיהיה קשה לשנותו, וזאת בטרם קיומו של הדיון בבית המשפט", נכתב בבקשה לעצור את המינויים, "נציין כי השר תמך בבקשה ראש הממשלה לדחות את הדיון... כעת עולה חשש כבד כי הסיבה האמיתית לדחייה היא כדי לאפשר מינויים שונים במשטרה עוד טרם הדיון בעתירות ובטרם בית המשפט נותן את החלטותיו".
3. ניצב בועז בלט הוא כרגע הסמן הערכי שמחזיק עדיין על כתפיו את שארית יושרתה ומקצועיותה של המשטרה. בלט הוא מינוי של בן גביר, שבחר בו בגלל העמדות העצמאיות שגילה מול הפרקליטות. הבעיה היא שהשר לא הביא בחשבון שהעצמאות הזו תופנה גם נגדו. וכך עושה בן גביר כל מאמץ להחליש ולבודד את בלט. באמצעות המינויים סביבו, בהחנקת תקנים, בהוצאת סמכויות, כמו הניסיון להפקיע ממנו את הטיפול בעבירות הסתה וחופש ביטוי.
בעניין זה, לעת הזו, העדיף המפכ"ל דני לוי את עמדת היועצת המשפטית על פני עמדת השר שלו והקפיא את מדור ההסתות החדש. ועדיין, לוי נתפס כאסקופה נדרסת של השר, שמעביר על גבו ובאמצעותו את מינויי השליטה שלו בארגון. דמות מפתח בעניין זה הוא מקורבו של השר, נציב שב"ס רב גונדר קובי יעקובי, שהשפעתו על המינויים של בן גביר גדולה. יעקובי ניצב בפני שימוע לפני אישום בהפרת אמונים - העברת מידע רגיש לנצ"מ אבישי מועלם על חקירה סמויה בעניינו, שנוגעת למניעת מעצר של פעילי ימין קיצוני בשטחים.
מועלם, שחשוד גם הוא, קודם במהירות שיא, שתי דרגות בתוך שנה, מה שמלמד על קרבתם הרבה של השניים, יעקובי ומועלם, לבן גביר – שכמובן גיבה אותם וכינה את החשדות נגדם כ"תפירת תיק".
המפכ"ל לוי, מן הסתם, לא רואה בעין יפה את הבחישה של יעקובי, יקירו של השר, במינויים במשטרה ובהתנהלותה. האם דווקא התסכול הזה יצמיח לו את עמוד השדרה המצופה ממפכ"ל מול שר? האם ההיענות לגלי בהרב־מיארה (לאחר "שיחה קשה" כפי שדווח ברשת 13) היא תחילתה של תקומה כזו? קשה להניח. החרדים לעצמאות המשטרה לא תולים תקוות גדולות מדי בלוי.
4. את העתירה לפיטורי השר הגישו עוה"ד גלעד הכהן, מירי גרוס, גלעד ברנע ודניאל חקלאי, שמייצגים כ־90 אזרחים מודאגים מנפילת המבצר המשטרתי. הראיות נגד בן גביר מובהקות. למשל, ההצהרות שלו עצמו שמתגאות במינויים שמחויבים למדיניות שלו ולא לשלטון החוק; למשל, פסק דינו של השופט דוד גדעוני שתיאר את התנכלות השר לקצינה רינת סבן ומחזקות את המסקנה על שיקולי הקידום והעיכוב של השר לגבי קצינים; למשל, ההוראה של יו"ר ועדת הבחירות השופט נעם סולברג לבן גביר להסיר סרטון שצילם בחצר ההנצחה לעולי הגרדום.
1 צפייה בגלריה
ראש אגף החקירות ניצב בועז בלט (משמאל) בטקס הענקת דרגת סגן ניצב לרינת סבן, שבן גביר סירב לקדמה
אלה לא "טענות אווירה" תקשורתיות, אלה הוכחות בטון יצוק לדרך שבה מנצל השר את תפקידו כדי לשעבד את המשטרה לצרכיו. ולשעבד אותה פעמיים – גם כדי להכניע את מתנגדי הממשלה הנוכחית וגם להשתמש בה בקמפיין הבחירות הבא שלו. מה שלא הצליח יריב לוין מול היועמ"שית בהרב־מיארה, מה שמתקשה ישראל כ"ץ מול הרמטכ"ל אייל זמיר, מה שמנסה נתניהו מול ראש השב"כ דוד זיני – בן גביר מצליח מול המפכ"ל והמשטרה.
העתירה תידון בפני תשעה שופטים שיקוטלגו מן הסתם כליברלים מול שמרנים בניסיון להעריך כיצד יפסקו והאם ירחיבו את עילת פיטורי שר מעבר להגשת כתב אישום נגדו. מה שעושה בן גביר במשטרה לא שייך כלל לדיון הזה. העילות המחייבות את הדחתו נוגעות לשני בסיסים, משפטיים ומשטריים, שהיו לנגד עיניהם של כל שופטי העליון לדורותיו – שלטון החוק וזכויות אדם. מה שבן גביר עושה במשטרה זהו פיגוע רב־נפגעים בליבת שתי הקטגוריות האלה. הפיגוע הזה גלוי לעין כל, וזה אמור לכלול גם שופטים שנוטים להמעיט בחומרת ההתרחשויות שמרכיבות את התמונה הגדולה במציאות המבהילה של נסיגתה וקריסתה של הדמוקרטיה הישראלית.
