עסקים קטנים בישראל קורסים, ולא בהכרח בגלל ניהול גרוע
עסקים קטנים בישראל קורסים בקצב מדאיג, ולעיתים המגמה הזו מוצגת ככשל ניהולי, אבל המציאות מורכבת בהרבה. האירועים הביטחוניים שהפכו לשגרה, חושפים קשיים ואתגרים קיצוניים עמם מתמודדים בעלי העסקים.
רצף האתגרים הרודף עסקים זה שנים – הקורונה, החקיקה המשפטית והשבעה באוקטובר, מוכיח כי הקריסה נובעת לא מבעלי עסקים שאינם יודעים לנהל, אלא משילוב בין התנהלות תזרימית דחוקה, תנאי אשראי קשיחים, לצד זעזועים חיצוניים חריגים, שמייצרים ירידות חדות ומהירות בהכנסות. המלחמה חשפה פער עמוק בין היקף הנזק שנגרם לעסקים הקטנים לבין המענה שמספקת המדינה. בניגוד לחברות גדולות, לעסק הקטן אין "זמן הסתגלות", מרווח נשימה או כריות ביטחון, וכשההכנסות נחתכות, הוא נחנק מתזרים.
הקריסה מתרחשת במהירות, כאשר ירידה במחזור גוררת שרשרת תגובות כמעט מידית: מסגרות אשראי מתקצרות, ריביות מתייקרות, ספקים מקשיחים תנאים, ותביעה אחת או עיקול אחד יכולים למחוק סיכוי לשיקום. במציאות כזו, "להחזיק עוד חודש" הוא לא סיסמה – זו אסטרטגיית הישרדות.
צוואר הבקבוק האמיתי הוא האשראי. דוח הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מראה שבשנת 2024 הביקוש למימון ירד ל-42%, לעומת למעלה מ-50% בתקופה הקורונה ולאחריה. אך הירידה אינה משקפת התאוששות, אלא ייאוש. עסקים הפסיקו לבקש כסף לצמיחה והתחדשות, והחלו לבקש מימון לפעילות שוטפת ודחיית הקריסה. האשראי חדל להיות דלק להתפתחות, והפך לחמצן.
מתוך העסקים שנזקקו לאשראי בשנים 2023–2024, 39% סבלו ממחנק אשראי – פער בין הצורך האמיתי של העסק, לבין מה שהוא מקבל בפועל. אצל עסקים צעירים (עד שלוש שנים מהקמתם), השיעור קופץ ל־50%. זו אינה סטטיסטיקה כלכלית מופשטת; אלא מנגנון קריסה מובנה שאינו יכול להיפתר באמצעות "עוד הלוואה". כאשר עסק כבר נתפס כמסוכן, ההלוואות המוצעות יהיו יקרות יותר, קצרות יותר ולעיתים לא יגיעו כלל. שיקום אמיתי מחייב יציבות, ודאות ומרחב תמרון – לא רק הזרמה של כסף יקר.
מגמה זו מתחזקת לא רק בישראל. מהדו"ח הגלובלי של Aon, העוסק בתובנות השוק למחצית השנייה של 2025 עולה כי העולם העסקי נכנס ל-2026 עם רמת הסיכון הגבוהה ביותר זה עשור. מדדי אי-הוודאות נמצאים בעלייה חדה ומתמשכת, וחוסר הוודאות שבעבר נתפס כמצב זמני, הפך למצב קבוע. במקביל, ב-2025 נרשמה עלייה של 6% בחדלות פירעון, וב-2026 צפויה עלייה נוספת של כ-4%.
בישראל, המציאות הביטחונית מאיצה את התהליך ודוחפת עסקים רבים לנקודת אל-חזור. לפי דו"ח מבקר המדינה, כבר באוקטובר 2023 כ-57% מהעסקים שהעסיקו חמישה עד עשרה עובדים העריכו פגיעה צפויה של למעלה מ-50% בהכנסות. המשמעות ברורה – אין מודל עסקי שמסוגל לספוג זעזוע חיצוני נרחב בפרק זמן קצר, בלי מנגנון בלימה חיצוני. גם עסק מתפקד עלול להיקלע במהירות למצב של חדלות פירעון תזרימית.
כאן נכנס תיקון מס’ 9 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שהונח בחודש נובמבר 2025 לקריאה שנייה ושלישית על שולחן הכנסת. התיקון מציע מסלול קבוע של צו עיכוב הליכים זמני לצורך גיבוש ואישור הסדר חוב. מדובר בחלון זמן קצר ומוגדר שבו מרוץ התביעות, העיקולים והגבייה נעצר כדי שהחברה תוכל לנהל משא ומתן אמיתי עם נושיה לטובת גיבוש ההסדר. לא מדובר במקלט לחייבים – התיקון דורש מתווה להסדר, תוכנית הפעלה ותוכנית מימון כתנאי סף לקבלת צו העיכוב. זהו ניסיון למנוע את הקריסה בזמן – המחוקק מעודד פנייה לקבלת עזרה באמצעות כלים משפטיים, כמה שיותר מהר כשיש עוד תכלית שיקומית לעסק.
בהשוואה לתיקון מס' 4, שחוקק בדרך של הוראת שעה זמנית, תיקון מס' 9 משקף שינוי תפיסתי: הפיכת "מרחב הנשימה להסדר" ממענה תקופתי – לכלי קבע. התיקון מבקש להחזיר לעסק את הדבר ששוק האשראי מתקשה לספק בשעת חירום, זמן מוגן לבניית פתרון. זו תזכורת קריטית הן עבור עסקים קטנים והן עבור עסקים גדולים, כשהמחנק מתחיל, הזמן פועל נגדכם, והוא ההבדל בין הסדר לקריסה.
אם המדינה רוצה לצמצם קריסות, לשמר פעילות כלכלית מקומית ולמנוע גל חדלות פירעון – תיקון מס' 9 אינו פריבילגיה, אלא תשתית חירום כלכלית.
מזל מרו וגיא אזולאי הם עורכי הדין שותפים במחלקת חדלות פרעון במשרד אגמון עם טולצ'ינסקי
