שותפים שהפכו ליריבים – בית המשפט הכריע בסכסוך מר בחברת הפינטק פנדה
שני מייסדים, חברה אחת, סכסוך מר – ובית המשפט שנדרש להכריע כיצד תתנהל החברה. הסיפור שהתחיל בשותפות עסקית מבטיחה הסתיים בפסק דין עם קביעות תקדימיות לא מעטות
בסוף חודש פברואר ניתן פסק דין חלקי בסכסוך בין מייסדי חברת פנדה יישומי מסחר בע"מ. חברה זו נוסדה על ידי שני שותפים – שמואל גוטמן ומאור להב. החברה פועלת בתחום הפינטק ומספקת פתרונות תוכנה למסחר בשוקי ההון. שני הצדדים מחזיקים במניות החברה בשיעור שווה (50%-50%) ושניהם מונו כדירקטורים, אך לא נחתם הסכם מייסדים.
למרות יחסים טובים בין השותפים בעבר, התגלע ביניהם סכסוך חריף ביניהם שהביא למבוי סתום בניהול החברה, והשאלה העיקרית שעמדה לדיון הייתה כיצד להפריד את כוחותיהם – האם על ידי מכירה לצד שלישי או על ידי כפיית רכישת מניותיו של להב על ידי גוטמן (להב טען שגוטמן קיפח אותו ולכן עליו לרכוש את מניותיו לפי שוויין ההיסטורי, כיוון שבינתיים, בזמן ניהול ההליכים, שווי החברה נשחק).
בית המשפט נדרש להכריע מה יהיה מנגנון ההיפרדות שייכפה על הצדדים, וביתר דיוק -האם ניתן להכריח את גוטמן לרכוש את מניות להב, כאשר גוטמן אינו רוצה בכך, אלא רוצה שכלל המניות – של שני הצדדים – יימכרו לצד ג' בשוק החופשי.
ההכרעה – לא כפייה על צד לרכוש את האחר, אלא מכירה לצד שלישי של כל החברה
נקודת המוצא שהנחתה את בית המשפט היא שאין לקיים התמחרות פנימית בין הצדדים, כיוון שלמעשה אף צד לא רצה לרכוש את מניות הצד האחר. בית המשפט בחן את המחלוקות וקבע כי הדרך הנכונה להפרדת הכוחות היא מכירת החברה לצד שלישי ולא כפייה על גוטמן לרכוש את מניות להב. הוא דחה את טענות להב כי גוטמן קיפח אותו וקבע כי נוצר מצב של מבוי סתום בשל "השקילות המשתקת". הוא אף דחה את טענת להב שהמנגנון הנכון הוא לכפות על גוטמן לרכוש את מניותיו בערכן ההיסטורי, הן משום שהוא דחה את עמדתו שיש לתלות בגוטמן את האשם לשחיקת ערך החברה, והן משום שלהב עצמו הסכים לאורך ההליך המשפטי למכירת החברה לצד שלישי, אך שינה את עמדתו בחוסר תום-לב ברגע האחרון.
לא ניתן להתנתק מהרושם הברור שהותירה התנהגות להב, כבעל מניות, על בית המשפט, במסגרת החלטתו זו. בית המשפט התרשם כי להב נקט בפעולות חד-צדדיות שפגעו בתפקוד החברה, כמו מניעת אישור דוחות כספיים, הערמת קשיים על התנהלות החברה, הפעלת לחצים על עובדי החברה, ביצוע פניות חד-צדדיות למוסדות בנקאיים באופן שפגע בטובת החברה, וניסיון להלך אימים על דירקטור מכריע שמונה כדי להתיר את המבוי הסתום שנוצר. ניכר שהעמדה שנקט בה בית המשפט בהכרעה נגד להב נשענה באופן מובהק על התנהגותו של להב, שהוגדרה כחסרת תום-לב, ושתרמה באופן ניכר למשבר שנוצר.
פסק הדין מדגים את הגמישות הרבה שמוקנית לבית המשפט במצבי קיפוח ומבוי סתום, כולל הסמכות למנות דירקטור מכריע, להרחיק צד מהדירקטוריון (תוך שמירה על זכויותיו, לדוגמה, תוך מינוי משקיף מטעמו), ולנווט את הליך המכירה כך שיבטיח את טובת החברה (במקרה זה, ביהמ"ש הסמיך את הדירקטור המכריע שמונה לנהל את הליך המכירה).
פסק הדין מדגיש כי כאשר בעלי מניות מצויים במבוי סתום, ההתנהלות השוטפת של החברה עדיין חייבת להימשך, וכי בעלי מניות שמונעים זאת עלולים להיפגע בסופו של יום בהכרעה השיפוטית. בכך, הוא מהווה תקדים רעיוני חשוב לקביעת מנגנונים לניהול חברות בסכסוך.
פסק הדין של גוטמן נגד להב עשוי להשפיע על מאות ואולי אלפי עסקים בישראל הנמצאים במבוי סתום בין בעלי מניות שווים. פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכל בעלי החברות: כאשר אין מנגנון מוסדר מראש להכרעת מחלוקות, בית המשפט עשוי להתערב – ולפעמים גם לקבוע כי החברה תימכר במלואה, אפילו בניגוד לרצון המייסדים, ותוך שליטה נמוכה מאד שלהם - עד כדי אפסית - על קביעת דרך הפרדת הכוחות ביניהם.
* עו"ד יגאל קולוף, שותף במחלקה המסחרית במשרד וקסלר ברגמן
d&b – לדעת להחליט
