ישראל מטופלת בפלסטר: כשל התכנון בדיור חירום נחשף שוב
שורת הפגיעות בבנייני מגורים, הישראלים שלפתע מצאו את עצמם ללא קורת גג ובלי שום גורם שלוקח עליהם אחריות שברו שוב את אשליית ה"נסתדר". בעורף הישראלי, כמו בתחומים רבים אחרים, נחשפת שוב ושוב מדיניות ה"טיפול בפלסטר" שעיקרה פתרונות קצרי טווח, חלקיים, תגובתיים, שנועדו לגשר על משברים מידיים ומבלי להניח תשתית רחבה, מתוכננת, ארוכת טווח למצבי חירום.
כך קורה גם בתחום הקריטי של דיור החירום והעקירה הפנימית. מאז תחילת המלחמה, ראינו כיצד אוכלוסיות שלמות מפונות מגבולות הצפון והדרום, מדינת ישראל מוצאת את עצמה שוב מאלתרת פתרונות: מלונות, אכסניות, אירוח פרטי אצל משפחות, פה ושם מספר קראוונים וכל זה תחת עומסים בירוקרטיים, עיכובים תקציביים ובלבול מערכתי. אין גוף אחד שמרכז, מתכלל ומנהל את המשימה. התוצאה: אי־ודאות, שחיקה של המפונים, עלויות כבדות, ותלות הולכת וגוברת ברצונם הטוב של גורמים פרטיים ומוניציפליים. כך לא בונים חוסן לאומי.
מה חסר בישראל?
בישראל פועלים גופי חירום חשובים: פיקוד העורף (שאמון בעיקר על התגוננות בעת מתקפה), רשות החירום הלאומית (רח"ל), המשרד לביטחון לאומי, משרד הביטחון, משרד הרווחה, משרד השיכון ורשויות מקומיות אך איש מהם אינו נושא בסמכות ייעודית, תקציב מוגדר ותוכנית סדורה לניהול דיור החירום בעקירה פנימית נרחבת. האחריות מפוזרת, המענה מאולתר, ולא קיימת מדיניות לאומית ברורה לשאלה: מה עושים ביום שאחרי הפינוי?
לעומת זאת, אנחנו למדים כי מדינות רבות בעולם פעלו ובנו מערכי דיור חירום כחלק מתפיסת החוסן הלאומי:
בארה"ב, FEMA (רשות החירום הפדרלית) מחזיקה מלאי של מבנים יבילים, קרוואנים, ותכניות מיפוי מקיפות של מלאי דירות זמינות במדינות השונות לשעת חירום.
יפן מחזיקה תכניות מסודרות לאירוח עקורים בעת רעידות אדמה, כולל הקצאה מיידית של דירות ציבוריות ריקות, מבנים זמניים ועירוב של המגזר הפרטי.
באירופה, מדינות כדוגמת גרמניה, אוסטריה ושוודיה מפעילות תכניות לדיור זמני במבני ציבור, שטחים מוסבים ומלאי דיור ציבורי.
המשותף לכולן: היערכות מראש. מיפוי, תקצוב, הגדרת סמכויות, מערך לוגיסטי מוכן, ותכניות המשלבות את המגזר הפרטי והציבורי.
לכן, אחד הלקחים ממלחמה זו צריך להיות הקמת רשות לאומית לדיור חירום. גוף סטטוטורי עצמאי, בדומה לרשויות חירום אחרות, שיהיה אמון על תכנון, מיפוי, רכש, אחסנה, ניהול והפעלה של מערכי דיור חירום. אותה רשות תפעל למיפוי מלאי דירות ריקות בערים מרכזיות, נכסים לא מנוצלים ודירות הנמצאות בתהליכי בנייה. היערכות לוגיסטית שתכלול רכישה או השכרה של מלאי קבוע של מבנים יבילים, קרוואנים ופתרונות מודולריים שניתן להפעיל מיידית ושיתוף המגזר הפרטי על ידי תמריצים לבעלי דירות פרטיים, חברות נדל"ן וגופי השכרה לשתף פעולה בתרחישי חירום.
ולא פחות חשוב, חקיקה שתגדיר את אחריות המדינה, את זכויות המפונים, ואת המסגרת התקציבית לנושא.
רשות דיור חירום לא צריכה להתעורר רק בעת מלחמה. בימי שגרה היא תוכל לשמש גם כזרוע תכנונית בהתמודדות עם משבר הדיור הכללי, פתרונות דיור זמני לאוכלוסיות חלשות, ייעוץ מיידי במצבי אסון נקודתיים שלצערנו חווינו (שריפות, קריסות מבנים), קידום פרויקטים של דיור גמיש וחדשני במרחב האזרחי ועוד.
מדינה המתמודדת עם איום מתמשך על עורפה אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך באלתורים. המלחמה הנוכחית היא תמרור אזהרה נוסף. לצד ההיערכות הצבאית, לצד היערכות התקשורתית והכלכלית על ישראל להקים תשתית חירום אזרחית אמיתית גם בתחום הדיור.
נימרוד צביק הוא מנכ"ל מרום - פרויקט 360
