פרשנות
הנתונים כבר אומרים הפחתה של 0.5% בריבית. בנק ישראל יסתפק כנראה ב-0.25%
הירידה המפתיעה במדד המחירים לצרכן לחודש מאי - כמו גם הירידה במחיר ליצרן, בדיור ובנפט - מצדיקה לכאורה הורדה חדה יותר של הריבית על ידי הבנק; אבל הוועדה המוניטרית תנקוט כנראה בצעדים מדודים בשל האי ודאות בשורת סוגיות: אפשרות לחידוש המלחמה, מצב הגירעון וכיצד תיראה המערכת הפוליטית שעומדת בפני בחירות
מדד המחירים לצרכן לחודש מאי 2026 שפורסם הערב (ב') הוא הרבה יותר מעוד הפתעה סטטיסטית נעימה. התחזיות דיברו על ירידה של 0.1% שהיתה מקפיצה את האינפלציה השנתית ל-2.1% לעומת 1.9% בחודש הקודם. אלא שלמרות המלחמה המדד ירד ב־0.3% בחודש והאינפלציה השנתית נותרה על כ־1.9%. הנתון הזה מחזק את תמונת האינפלציה שמתגבשת זו תקופה: היא נמצאת בתוך יעד יציבות שקבעה הממשלה (עלייה שנתית של בין 1% ל-3%) כבר 10 חודשים רצופים, כאשר זהו החודש הרביעי ברציפות שבו היא מתייצבת סביב מרכז היעד. מדדי הליבה נותרו מתונים, והמחירים ליצרן יורדים. בנוסף, מחירי הדירות ממשיכים לרדת, השקל נותר חזק וכעת גם מחירי הנפט בעולם נסוגים בחדות לאחר ההסכם הזמני בין ארה"ב לאיראן.
לפי נתוני המגמה של הלמ"ס, קצב האינפלציה השנתי עומד כיום על 1.4% בלבד. כאשר מנכים את סעיף הדיור, הקצב יורד ל־0.9%. במילים אחרות, אם מסירים רעשים עונתיים ותנודתיות זמנית, האינפלציה הבסיסית שהמשק הישראלי מייצר הולכת ומתקרבת – אט אט - לגבול התחתון של יעד יציבות המחירים. נדמה כי זו כבר אינה רק אינפלציה שנמצאת בתוך היעד אלא אינפלציה שנמצאת בשליטה. יתרה מזו, התמונה שעולה מנתוני הציפיות לאינפלציה לפי החוזים העתידיים מראים תמונה דומה: הציפיות הרבה יותר קרובות ל-1.5% מאשר ל-2%. רוב הלחצים האינפלציוניים הרחבים נעלמו. מחירי המזון כמעט ואינם עולים. מחירי התחבורה ירדו. הטיסות לחו"ל הוזלו בחדות. אפילו מחירי הדירות עצמם ממשיכים לרדת. למעשה, חלק משמעותי מהלחץ האינפלציוני שנותר מרוכז כיום בסעיף הדיור ובשכר הדירה.
לכן השאלה המעניינת אינה מה קרה למדד במאי אלא מה יקרה לריבית באוגוסט: האם רמת הריבית הנוכחית – אחרי ההפחתה בחודש הקודם ב-0.25% ל-3.75% - עדיין מתאימה לסביבת המחירים שנוצרה? במצב רגיל, התשובה הייתה כנראה שלילית. אילו הוצגו לבנק מרכזי נתונים של אינפלציה שנתית בשיעור 1.9%, אינפלציית מגמה של 1.4%, אינפלציה של פחות מ־1% ללא דיור, ירידה במחירי היצרן והיחלשות מחודשת של מחירי האנרגיה בעולם – קשה היה לבסס טיעון משכנע נגד הפחתת ריבית משמעותית יותר. לא מעט כלכלנים היו טוענים כי מבחינת הנתונים בלבד, אפילו הפחתה של 0.5% הייתה סבירה לחלוטין. נתונים חוזי SHIR (תלבור לשעבר) מספקים תמונה נדירה: נכון לסוף נובמבר השוק חוזה ריבית של כ-3.12% עם הסתברות של הפחתה באותה ישיבה מוניטרית של כמעט 96%.
אלא שבנק ישראל אינו פועל בעולם של נתונים בלבד. הוא פועל בעולם של אי־ודאות וזו בדיוק הסיבה שבגללה, למרות שהנתונים כבר מתחילים לצעוק "חצי אחוז", הוועדה המוניטרית צפויה להמשיך ללכת בקצב של 0.25% בלבד. לא בגלל האינפלציה. לא בגלל קצב התפתחות הפעילות הכלכלית. הסיבה היא בגלל ניהול סיכונים. איש אינו יודע מה יקרה בעוד חודשיים להסכם בין ארה"ב לאיראן. האם התותחים ירעמו שוב? האם טראמפ יחזור למזרח התיכון עם כל הציוד הכבד? איש אינו יודע האם בעוד 60 יום הירידה הנוכחית במחירי הנפט תימשך או תתהפך. איש אינו יודע כיצד תיראה המערכת הפוליטית הישראלית לקראת מערכת הבחירות הבאה וגם לא אם הגירעון ימשיך לרדת או יחזור לעלות. ואיש אינו יודע כיצד יגיב השקל לזעזוע ביטחוני נוסף אם יתרחש.
ובכל זאת, בנק ישראל ימשיך - לפחות חייב להמשיך - לצעוד בזהירות. לא משום שהנתונים מחייבים זאת, אלא משום שהמציאות מחייבת זאת. השאלה כבר אינה אם תהיה הפחתה נוספת, אלא באיזה קצב. הנתונים של מאי מספקים הצדקה להפחתות מהירות יותר. הוועדה המוניטרית, לעומת זאת, תעדיף כנראה להמשיך לנוע בצעדים קטנים ומדודים. בנק ישראל – הגוף הכלכלי האחרון שמתנהג כמבוגר אחראי - חייב להמשיך להחזיק מרווח ביטחון מול עולם שהפך בלתי צפוי ומול דרג פוליטי שנראה כי איבד את העשתונות לגמרי. גם אם הנתונים כבר אומרים 0.5%, בנק ישראל כנראה יסתפק ב-0.25%.
