המדינה מסירה אחריות, והקבלנים עומדים לבד
המשבר הכלכלי והחברתי הפוקד את ענף הבנייה בישראל החל כבר ב־2021, עם עליית הריביות, התייקרות עלויות הבנייה והאטה כללית בשוק. אך הוא החמיר משמעותית מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שהביאה לשיתוק כמעט מוחלט באתרי בנייה ולמחסור חריף בכוח אדם – כתוצאה מעזיבת פועלים זרים ואיסור העסקת פלסטינים. לכך התווספו עיכובים באספקת חומרי גלם בשל מתקפות החות'ים על נתיבי שיט, מה שהוביל לעלויות בנייה ומימון חסרות תקדים ולפגיעה קשה בקצב העבודה. הראיה היא שמרבית הפרויקטים כיום נמצאים באיחור ניכר לעומת התכנון.
השלכות העיכובים אינן מסתכמות בקצב העבודה בלבד. חוק המכר (דירות) מחייב את היזמים לפצות את הרוכשים בגין כל איחור במסירה העולה על חודש ימים, בפיצויים הגבוהים מדמי השכירות החודשיים. הפיצויים הללו, שיכולים להגיע למיליוני ש"ח בפרויקט, מצטרפים לעלויות המאמירות ולסיכון הכלכלי הגובר של יזמים, בעיקר כאלה שאינם מגובים כלכלית. לאור חומרת המצב, עתרה התאחדות הקבלנים לבג"ץ בבקשה לפתרון מערכתי: הכרה במלחמה כ"אירוע מסכל" לפי חוק המכר, הקמת צוות בין-משרדי לגיבוש מדיניות, הפעלת מנגנוני פיצוי לקבלנים ועוד.
ואולם, בג"ץ דחה את העתירה ב־27.7.25, תוך שהוא אמנם מכיר בכך שמלחמת "חרבות ברזל" גרמה למשבר עמוק בענף, אך מדגיש כי אין בסמכותו להורות לרשות המבצעת כיצד לנהוג. בהתאם, הסוגיה תתברר רק בערכאות הדיוניות. התוצאה היא חוסר ודאות קיצוני: המדינה בחרה שלא להתערב, והיזמים נותרים להתמודד לבדם, מול כל אחד ואלד מרוכשי הדירות. בשטח כבר מדברים על אלפי תביעות הצפויות להגיש רוכשים בגין איחורים – תביעות שעלולות למוטט יזמים רבים, בייחוד הקטנים והבינוניים.
המצב הזה מהדהד תקדים מהעבר הקרוב. בזמן מגפת הקורונה, הוקם צוות בין-משרדי לבחינת השלכות המשבר על התחייבויות חוזיות, אך גם אז לא הוגדרו פתרונות מחייבים. כיום, המדינה אפילו לא נקטה בצעד ראשוני כזה. לפי נתוני הלמ"ס, ברבעון הראשון של שנת 2025 חלה צניחה של כ-35% במתן היתרי בנייה לדירות חדשות, ירידה של כ-12% במספר הדירות שהחלה בנייתן וירידה של כ-21.5% במספר הדירות שבנייתן הסתיימה. מהעבר השני, ב-12 החודשים אפריל 2024-מרץ 2025 הסתיימה בנייתן של כ-52,570 דירות חדשות - ירידה של כ-14.4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
במקביל, מאז תחילת המלחמה לא אושרה כניסתם של עשרות אלפי פועלים פלסטינים, ואילו קליטת עובדים זרים נמשכת באיטיות – רק 16 אלף מתוך 60 אלף שהמדינה אישרה הגיעו בפועל.
הפגיעה היא רוחבית: מחברות המימון, דרך הקבלנים, הפועלים והמנהלים, ועד לרוכשים שנאלצים לשלם גם שכירות וגם משכנתה, ללא ודאות לגבי מועד האכלוס. אם לא יינקטו צעדים ממשיים מצד המדינה, אנו צפויים לא רק למשבר בענף – אלא לקריסות כלכליות נרחבות ואובדן אמון ציבורי.
מה נדרש? מנגנון חלופי שיבחן מקרים פרטניים של עיכובים עקב המלחמה, הקמת קרן פיצוי זמנית ליזמים שנפגעו ישירות מהשבתת העובדים והאתרים; האצה מיידית של קליטת עובדים זרים ללא בירוקרטיה עודפת; וקמפיין ממשלתי שיחזק את ביטחון הרוכשים ויעודד המשך פעילות בענף. מודלים כאלה כבר נוסו בתקופת הקורונה – כל שנדרש עכשיו הוא רצון פוליטי ואחריות לאומית אחרת בתי המשפט יוצפו בתביעות ובהליכי חדלות פירעון של יזמים .
אילון עישר הוא עו"ד ממשרד עו"ד סימון, עישר, דסקל ושות'
