דעה
אינפלציה גבוהה פוגעת פחות באי־שוויון
מחקר עדכני מראה כי בשנים האחרונות הפערים הכלכליים בין העשירונים מתמתנים, וההשפעה השלילית של האינפלציה על האוכלוסיות החלשות קטנה מהמצופה — בין היתר משום שמחירי השירותים, שקשה להוריד אותם במהירות, עולים יותר אצל העשירים
אינפלציה גבוהה מחריפה בהכרח אי שוויון כלכלי? בואו נראה...
כלכלנים מסכימים ביניהם כי אינפלציה פוגעת יותר באלו שהכנסותיהם נמוכות מאשר בעלי הכנסות גבוהות וכי ככל שהאינפלציה גבוהה יותר, הפער לרעת מעוטי היכולת גדל.
האמנם?
החודש התפרסם באתר הלשכה לאנליזה כלכלית (Bureau of Economic Analysis) מחקר המראה כי פער זה הולך ומתמתן.
לפי המחקר, המוסכמה הזו עולה משימוש בנתוני מדד המחירים לצרכן (consumer price index), אך נתונים אחרים, הנשענים דווקא על מחירי ההוצאות של משקי הבית (consumption expenditure price), מעלים כי אי השוויון שגורמת האינפלציה בקרב עשירוני ההכנסה השונים פוחת.
נציין, כי הבנק הפדרלי של ארצות הברית מעדיף להתייחס למחירי ההוצאות של משקי הבית מאשר למדד המחירים לצרכן, על אף שיעד יציבות המחירים נמדד לפי האחרון. גם התחזית הכלכלית שהוא מפרסם מדי רביע עושה שימוש בראשון.
החוקרים גילו, כי כשמדרגים את מדדי המחירים של הוצאות הצרכנים (PCE) לפי רמות הכנסה, ההבדלים בין האוכלוסיות השונות נמוכים משמעותית מההבדלים שמתגלים על בסיס מדד המחירים לצרכן.
מדוע הדבר קורה?
כידוע, אחת התופעות המקשות, זה זמן, על בנקים מרכזיים ברחבי העולם להוריד את האינפלציה הינה היותה "דביקה". קרי, דווקא מחירי המוצרים והשירותים שרגישים לגובה הריבית – לרבות שירותים ומוצרים לא סחירים – עולים מהר יותר ממחירי המוצרים הסחירים, או אלו שמחירם מושפע מחו"ל (כגון מזון ואנרגיה).
דביקות האינפלציה היא אחת התופעות המדוברות יותר מאז קפצה האינפלציה עם התפוגגות נגיף הקורונה והריביות עלו במהירות ובחדות כדי להתמודד עמה.
כך, בארצות הברית, ב-12 החודשים האחרונים, עלה מדד המחירים לצרכן 2.7%, אך סעיף השירותים ללא שירותי אנרגיה עלה 3.6%. בגוש האירו, עלה מדד המחירים לצרכן 2%, אך סעיף השירותים עלה 3.2%. תופעה דומה מוכרת גם בישראל.
תופעה זו של "דביקות" גורמת למדדי הליבה (מדד המחירים לצרכן, או מדד המחירים של הוצאות משקי הבית, ללא מזון ודיור) לעלות, לאורך זמן, מהר יותר מעליית מדדי המחירים לצרכן.
בין השאר, החוקרים מצאו כי עלייה מהירה של מחירי השירותים הפיננסיים משפיעה בראש ובראשונה על אוכלוסיות מבוססות יותר. להערכתי, יש כאן תופעה של סובב ומסובב, שכן עצם צמיחת העושר והרכבו מצריך שירותים מתוחכמים ומגוונים יותר. כשלוקחים זאת בחשבון ומחשבים מחדש את סדרות ההכנסה הפנויה הריאלית (במחירים קבועים) רואים כי קצב עלייתה של האחרונה נמוך בהרבה מכפי שנמצא בעבר.
לפי הממצאים, בשנים 2000–2012, היה העשירון התחתון נתון לאינפלציה שנתית ממוצעת גבוהה ב־0.3 נקודת אחוז מזו של העשירון העליון. בשנים 2012–2023 התהפך המצב והעשירון התחתון אף חווה אינפלציה נמוכה יותר מזו של העשירון העליון. הפער הממוצע בין השניים ירד עד כדי 0.13 נקודת אחוז. זאת, נוכח עלייה מהירה יותר של תעריפי תיווך ושירותים פיננסיים וביטוח (3.4% בשנה), שהשפיעה באופן לא פרופורציונלי על משקי בית שהכנסותיהם גבוהות, יחסית.
בשורה התחתונה, מעניין להיווכח כי אי שוויון כלכלי, שמקורו באינפלציה, אינו מתבדר, עם עלייתה, ובשנים האחרונות אף מתכנס הדרגתית. בנוסף, מדידת הפער באמצעות מדד ה-PCE החביב על הבנק הפדרלי שינתה משמעותית את התוצאות ולדעת החוקרים עדיפה – משום שהיא לוכדת הוצאות כלליות, כאלו שאינן מבוצעות במישרין על ידי משק הבית.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בנק מזרחי טפחות
