התרגיל של האוצר בחוק ההסדרים: רפורמה מדומיינת שמוזילה את מוצרי העישון לבני נוער
חוק ההסדרים לשנת 2026 מציג את עצמו כרפורמה כוללת בשוק הסיגריות האלקטרוניות: אכיפה, רישוי, גבייה וצמצום השוק השחור. בפועל, מדובר במסך עשן ומאחורי כל המילים המרגיעות מסתתר מהלך פשוט ומסוכן - הורדת מס דרמטית על מוצר ממכר שנועד להכניס את בני הנוער לעולם העישון, ללא מנגנוני אכיפה אמיתיים. לא תיקון שוק, לא אסדרה, לא גבייה - רק מתנה ענקית לתעשיית הטבק.
בהצעת החוק החדשה מוצע מס קצוב של 1 שקל למיליליטר נוזל אידוי ושל 30 שקל לכל מכשיר אידוי, ריק או מלא. האוצר מציג זאת כהתאמה לסטנדרטים בינלאומיים, אך בפועל מדובר בהפחתת מס דרמטית ביחס למצב הקיים: כיום נטל המס על סיגריות אלקטרוניות זהה למס על סיגריות רגילות, טבק לגלגול וטבק לחימום. היא מבטאת מדיניות עקבית שהתוותה מערכת הבריאות, שמזהירה כי כל מוצרי הטבק והניקוטין ממכרים ומסוכנים לבריאות ודורשים מס דומה.
אם ההצעה תאושר, סיגריות אלקטרוניות יזכו להטבה מיסויית, ייעשו זולות משמעותית וימשיכו להיות נגישות בדמי כיס לילדים ובני נוער. כל זאת תוך שימוש בשפה מקצועית שמסתירה מהציבור את העובדה הפשוטה: מדינת ישראל עומדת להוזיל באופן יזום את שער הכניסה לעולם העישון.
האוצר מציג את המהלך כחלק מאסדרה של רישוי ואכיפה, אך כל ההסדרה הזו קיימת רק על הנייר – אמורה להיבנות "בהמשך". אין רישוי ליבואנים וליצרנים, אין מערכת דיווח בזמן אמת, אין פיקוח בשטח ואין מנגנון גבייה מתפקד. במקום לתקן את הכשלים הקיימים, המדינה בוחרת להוריד מס – ואז מבטיחה להקים מנגנוני אכיפה בעתיד.
כך הופכת ההבטחה לאסדרה לסעיף ריק בחוק. הציבור מקבל הצגה של אחריות כלכלית, שמאחוריה מסתתרת החלטה אחת בלבד: להיטיב עם תעשיית הטבק והניקוטין. כאשר המדינה מורידה מס על מוצר ממכר ומסוכן, המסר לציבור ברור: אם הממשלה הוזילה – כנראה שזה כבר לא כל כך נורא. מחיר נמוך משדר לגיטימציה, ונגישות יוצרת הרגל.
קיימים לא מעט לקחים מהעבר: דוגמה חיה לכך קיימת בבריטניה, שנחשבה במשך שנים למובילה בעידוד מעבר לסיגריות אלקטרוניות. מדיניות המיסוי הנמוך והנגשת המוצרים לציבור הובילה לעלייה חדה בשימוש בקרב בני נוער. כיום הממשלה הבריטית משנה כיוון: מחמירה את האכיפה, מגבילה טעמים ואריזות ומעלה מס – מתוך הבנה שמוצר ממכר במחיר נמוך מוביל לזינוק בצריכה, לא לירידה בעישון.
גם בישראל כבר ראינו את התוצאה: הפער במס על טבק לגלגול מול סיגריות רגילות יצר מעבר המוני למוצר הזול יותר, בלי להפחית עישון. רק לאחר חמש שנים ועתירה לבג״ץ הושווה המס. הלקח ברור: פערי מס יוצרים עיוות צרכני ונזק בריאותי – בדיוק מה שהצעת האוצר תיצור כעת מחדש.
לפני שמדינת ישראל משנה את שיעור המס, עליה להבטיח תנאי יסוד: ראשית, הקמת מנגנון גבייה ואכיפה מתפקד שיכלול רישוי ליבואנים וליצרנים, סימון מוצר, כוח אדם ותקציב ייעודי; שנית, שמירה על אחידות המס בין כלל מוצרי הטבק והניקוטין כדי למנוע עיוותים כלכליים שמספקים שער כניסה זול לנוער; כמו כן, יש לעגן בחוק סמכויות אכיפה ברורות בידי רשות המסים, ולאמץ את ההגבלה בדירקטיבה האירופית לנפח של 2 מ"ל לסיגריות אלקטרוניות חד פעמיות והמחסניות ו-10 מ"ל לבקבוקי נוזל, כלי פשוט ומוכח שמגביל את השוק ומונע הפצה לא חוקית. רק אם כל אלה יתקיימו, ניתן יהיה לדבר על שינוי מס באופן אחראי.
האוצר ורשות המסים מציגים "רפורמה", אולם בפועל מדובר בתרגיל פיסקלי שמעניק הטבה כלכלית לתעשיית הטבק והניקוטין על חשבון הציבור והדור הצעיר. הורדת המס על מוצר ממכר שמוביל בני נוער לעישון אינה מדיניות. זהו פשע כלכלי וחברתי. לפני שמדינת ישראל משנה את שיעור המס, עליה להוכיח דבר אחד בלבד: שהיא יודעת לגבות אותו ולאכוף את חוקי העישון בשם האינטרס הציבורי.
שירה כסלו היא מנכ"לית המיזם למיגור העישון בישראל
