פודקאסט
אובדן האמפתיה בישראל: הפתרון המפתיע של הסופר אשכול נבו
בפרק חדש של הפודקאסט re:Israel מבית אוניברסיטת רייכמן וכלכליסט, משוחחים ד"ר יוסי מערבי ורוני גורן עם הסופר והיזם החברתי אשכול נבו על אובדן הדמיון, שחיקת האמפתיה והקיטוב בחברה הישראלית אחרי 7 באוקטובר. נבו מציע תשובה אנושית ופשוטה: כתיבה. על הכוח של סיפור לפתוח את הלב, על הצורך לדמיין עתיד אחר, ועל הדרך להפוך מחברת, עט וחדר שקט לכלי של חיבור וריפוי לאומי
בפרק החדש של הפודקאסט re:Israel, אירחו ד"ר יוסי מערבי, דיקן בי"ס אדלסון ליזמות באוניברסיטת רייכמן, והסטודנטית רוני גורן, את הסופר והיזם החברתי, אשכול נבו. השיחה, שנעה בין האישי ללאומי, חשפה כיצד הפך הסופר האהוב בעל כורחו ל "תראפיסט" ואיזה פתרון יצירתי הוא מציע לשיקום האמפתיה והקשר בין חלקי העם.
אשכול נבו, מי שחתום על רבי-מכר שתורגמו לעשרות שפות, מצא את עצמו בשנים האחרונות בתפקיד חדש. עם פרוץ הלחימה, הוא החל לקבל פניות יוצאות דופן: ממילואימניקים בגבול הצפון, דרך פצועים בבית לוינשטיין ועד למשפחות שכולות. כולם ביקשו את הנחמה של הספרים והסיפורים. "חזרתי להיות מעין סופר-תראפיסט", מספר נבו, שנזכר כיצד לימודי הפסיכולוגיה שלו מהעבר התעוררו לחיים בנסיבות טרגיות.
הוא מתאר את החוויה הישראלית הנוכחית דרך "פירמידת הצרכים של מאסלו": כשעם שלם עסוק בהישרדות פיזית וחרדה לגורל יקיריו, היכולת לדמיין עתיד אחר, או לגלות אמפתיה לאחר, נשחקת עד דק.
רוב המיזמים מתחילים מבעיה שהם מבקשים לפתור. לפי נבו, החברה הישראלית סובלת משלושה כשלים מרכזיים שהחריפו בשנים האחרונות:
1. אובדן הדמיון: חוסר יכולת לדמיין מציאות שאינה מלחמה.
2. שחיקת האמפתיה: קושי לראות את הכאב של מי ששונה מאיתנו.
3. קיטוב קיצוני: תפיסת האחר (גם בתוך העם) כאויב ולא כשותף.
הפתרון שנבו מציע אינו טכנולוגי, אלא אנושי ופשוט להפליא: שימוש בכתיבה ככלי לחיבור וריפוי ברמה הלאומית. הוא מתבסס על ההצלחה של "סדנאות הבית" - בית הספר לכתיבה שהקים, ביחד עם אורית גידלי, שהפך עם השנים לעמותה חברתית. "בכל חדר שאני נכנס אליו - עם מפונות, לוחמים בחופשה או אחים שכולים - כשיש מחברת ועט, הלב נפתח", הוא מסביר.
במקום לסמוך רק על סדנאות פרטיות, נבו מציע להכשיר מורים, מרצים ומנהלי קהילות בשיטת Train the Trainer, איך להשתמש בכלי הכתיבה בתוך מסגרות קיימות.
"כתיבה היא מיומנות שמחברת אותך לעצמך, ודרך עצמך לאחר. היא דורשת הקשבה ואמפתיה לדמויות, וזה מתרגם לאמפתיה בחיים האמיתיים".
ד"ר יוסי מערבי הגדיר את נבו כ"יזם סדרתי", שכן כל ספר הוא מיזם וכל מפגש עם סיטואציה או דמויות מהחיים הוא הזדמנות עבורו לסיפור חדש. נבו מצדו הדגיש שהמיזם שהוא מציע "רזה" ותקציביו סבירים: "אני לא צריך תקציבי עתק של סדרת טלוויזיה. אני צריך חדר שקט, מורה מוכשר, מחברות ועטים".
למרות המורכבות, נבו נותר אופטימי. הוא מספר על בתו שחזרה מהמזרח הרחוק רק כדי להיות "בבית", ועל התחושה שהעברית היא המקום היחיד שבו הוא יכול באמת ליצור. "אני רוצה לקחת חלק בעיצוב העתיד של הבית הזה", הוא מסכם, "ולא לעמוד מבחוץ".
