זכויות נשים בין פסיקה היסטורית לנסיגה מסוכנת
בימים אלה ניתן פסק דין היסטורי של בג"צ שמצמצם את סמכות בתי הדין הרבניים, לפיו רק בתי המשפט האזרחיים מוסמכים לדון בתביעות רכוש בין גרושים.
משמעות ההכרעה היא שהסוגיות הללו יועברו לטיפול בלעדי של בתי המשפט האזרחיים. הפסיקה נושאת בחובה חשיבות עצומה, שכן היא מבטיחה הליך שקוף, נגיש ושוויוני יותר לנשים, ומצמצמת את האפליה המובנית שהייתה רווחת במשך שנים רבות במערכת הדתית.
פסיקה זו היא הישג מרשים למאבק לשיוויון מגדרי. היא משדרת מסר ברור: החברה הישראלית אינה מוכנה עוד להשלים עם אפליה מגדרית המתחפשת ללגיטימיות דתית. היא גם מציבה רף חדש, המחייב את המדינה להגן על זכויות נשים באופן אפקטיבי, ולא להסתפק בהצהרות כלליות.
הייצוג הנשי: פער בין החוק למציאות
על אף הישג זה, התמונה הכללית רחוקה מלהיות מעודדת. אחד התחומים הבולטים שבהם הפער בין עקרונות החוק למציאות היומיומית בולט הוא הייצוג הנשי בעמדות מפתח. פסיקת בג"ץ כבר קבעה בעבר כי קיימת חובה למנות נשים למשרות מנכ"ליות בשירות הציבורי. אלא שבפועל, הנתונים עגומים: מאז שנת 2003, רק כ־16 אחוז מהמנכ"לים במשרדי הממשלה היו נשים. נכון להיום, לא מכהנת אף מנכ"לית במשרה מלאה, למעט ממלאת מקום זמנית.
גם בזירה העסקית, המצב אינו טוב יותר. בחברות הציבוריות המובילות במשק, אחוז המנכ"ליות נע בין 2 ל־3 אחוזים בלבד. מדובר בשיעור זעום, שאינו משקף את חלקן של נשים בכוח העבודה או את תרומתן לחברה ולכלכלה. התמונה הפוליטית אף עגומה יותר: ישראל מדורגת במקום ה־103 מתוך 185 מדינות במדד ייצוג נשים בפרלמנט. במפלגות מסוימות אף לא ניתן למצוא אישה אחת ברשימה, תופעה המעידה על הדרה עמוקה ושיטתית.
חקיקה שמסכנת את ההישגים
לצד ייצוג חסר, מקודמות כיום יוזמות חקיקה שעלולות לכרסם בזכויות שכבר הושגו. הצעת חוק המונחת על שולחן הכנסת מבקשת להרחיב את סמכויות בתי הדין הדתיים – הרבניים, השרעיים והדרוזיים – ולאפשר להם לנהל בוררות בענייני רכוש, גירושין ועניינים משפחתיים נוספים, במקרה ששני הצדדים "מסכימים" לכך מראש.
לכאורה, מדובר במנגנון וולונטרי. אלא שבפועל, החשש הוא שהסכמה זו תהיה פעמים רבות כפויה, בעיקר על נשים המצויות במצב פגיע בעת הליכי גירושין. יתרה מכך, בבתי הדין הדתיים כמעט ואין ייצוג נשי, ולכן אין לנשים קול שווה בשולחן ההכרעות. חקיקה שכזו מסכנת את שלטון החוק, מערערת את אחדות מערכת המשפט ופוגעת באופן ישיר בזכויות נשים.
זכויות נשים כדמוקרטיה חיה
בנקודה זו חשוב להבהיר: המאבק על זכויות נשים איננו "נושא מגזרי" או "מאבק של חצי מהחברה בלבד". זהו מבחן דמוקרטי מהותי. דמוקרטיה אמיתית אינה מסתכמת בבחירות חופשיות בלבד, אלא כוללת הגנה על זכויות יסוד, שוויון בפני החוק, והבטחת ייצוג לכלל האזרחים. כאשר נשים מודרות ממוקדי קבלת ההחלטות, הדמוקרטיה עצמה נחלשת.
במדינות שבהן נשמר ייצוג נשי רחב, מתועדים שיעורים גבוהים יותר של שקיפות, דאגה לרווחה החברתית, ומעורבות אזרחית. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור, לא מבחינה מוסרית, לא מבחינה כלכלית, ולא מבחינה דמוקרטית.
מאבק מתמשך על שוויון אמיתי
על רקע כל אלה, אנו ניצבות בצומת דרכים. מצד אחד, הישג משפטי היסטורי שמחזק את זכויות הנשים; מצד שני, מגמות נסיגה שמאיימות לערער אותן. המציאות הזו מחייבת אותנו להרים קול ברור: לא נסתפק בנוכחות סמלית או בייצוג מצומצם. עלינו לדרוש נוכחות מלאה ואמיתית בעמדות מפתח, בשירות הציבורי, בעולם העסקי ובמערכת הפוליטית.
שוויון מגדרי איננו מותרות. הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה בריאה ולחברה מתפקדת. הדחקת נשים לשוליים משמעה דלדול המשאבים האנושיים והחמצת פוטנציאל אדיר. לא פחות חשוב מכך, היא פוגעת באמון הציבור במוסדות המדינה. כאשר נשים מודרות מתהליכי קבלת החלטות, חצי מהחברה מושתק, וההכרעות המתקבלות אינן מייצגות נאמנה את כלל האזרחים.
לסיכום
פסק הדין של בג"ץ הוא הישג משמעותי שיש לשמור עליו מכל משמר. אולם לצד ההישג הזה, אנו רואות דפוסים עקביים של נסיגה: ייצוג חסר, אפליה מתמשכת, וניסיונות להרחיב את סמכויות בתי הדין הדתיים על חשבון מערכת המשפט האזרחית.
המאבק לשוויון מגדרי רחוק מלהסתיים. דווקא עכשיו, כשברור שנשים יכולות להיות כוח מוביל בכל תחום - המשפט, הבטחון, הרפואה, הכלכלה והפוליטיקה, יש להמשיך ולהיאבק בנחישות. עלינו לדרוש יישום מלא של החקיקה הקיימת, למנוע יוזמות מסוכנות שמחלישות את ההגנות המשפטיות, ולהבטיח כי זכויות נשים לא יהיו נושא למיקוח.
קרן לוי, נשיאת פיוניר לשעבר, מומחית בפינטק, עוה"ד אורלי הראל, יזמת בהייטק, זוכת פרס נשים מובילות טכנולוגיות של ארגון הסחר האירופאי DIT. שתיהן ממייסדות פורום ההייטק למען ישראל
