מבחן רכב
הטנדר החשמלי של KGM: חזק ומהיר, אבל הסוללה עוצרת את יום העבודה באמצע
למוסו EV יש את כל מה שצריך כדי להצליח בישראל: עיצוב מרשים, ביצועים חזקים ותג מחיר תחרותי. אבל טווח נסיעה מוגבל עלול להפוך אותו לבחירה בעייתית כרכב עבודה
שוק הטנדרים הישראלי הוא שוק שקל להתעלם מקיומו. אחרי הכל, רוב הישראלים לא נוהגים בטנדר. אבל אלה שכן נוהגים יודעים שמדובר בשוק שכל הזמן עובר שינויים שמושפעים משלל גורמים. תקנות מס הכנסה, שגזלו בשעתו מהטנדרים העממיים את ההכרה במס, הפכו את הטנדרים ה"קלים" לפחות אטרקטיביים. היעדר פיקוח על מחירי הסולר הפך את הטנדרים הכבדים, שכן מוכרים במס, לבלתי חסכוניים במיוחד. וכמובן, ההנעה החשמלית החזירה לשוק את הטנדרים האמריקאיים החשמליים הגדולים והכבדים. לצידם פועלים גם סיניים עם דגמים חשמליים. עד כה לא היו קוריאניים, אבל עכשיו יש.
KGM, החברה שבעבר היתה ידועה כסאנגיונג, משווקת בישראל את מוסו EV, גרסת טנדר חשמלית של KGM מוסו, רכב השטח הגדול של היצרן הקוריאני. בפועל, מדובר בעיקר בשם: בין טנדר מוסו החשמלי ובין טנדר מוסו שנוסע על סולר אין שום קשר. טכנית, טנדר מוסו החשמלי הוא רכב שרעיונית הרבה יותר קרוב לטורס, רכב הכביש־שטח של היצרנית.
התרעות תכופות ועומס במתגים
המוסו החשמלי הוא אחד הרכבים הנאים ביותר בקטגוריה. להיילקס יש קהל מעריצים אדוק, לדימקס של איסוזו יש קהל נאמן משלו, אבל מוסו מביא גישה אחרת. הוא לא בדיוק טנדר. אומנם יש לו ארגז מטען מאחור, אך ניכר שהוא מיועד יותר לפנאי. חזית הרכב מזכירה מאוד את הטורס, והתוצאה מושכת תשומת לב — גם מצד בעלי טנדרים אחרים. תכל'ס, זהו טורס עם ארגז גדול מאחור. מדובר גם ברכב גדול מאוד, שאורכו עולה על חמישה מטרים.
הטנדר החשמלי מצויד בסוללה בקיבולת של 80.6 קילוואט/שעה. במכונית נוסעים חשמלית זה סביר, אבל לטנדר הזה יש שני מנועים חשמליים, כל אחד מהם מפיק 207 כוחות סוס. והוא שוקל 2.4 טונות. טווח הנסיעה הרשמי שלו הוא 379 ק"מ, לא בדיוק טווח מכובד בעולם של רכבים חשמליים. בנוסף, מותר להעמיס עליו 730 ק"ג. בעולם של טנדרים זה מספיק, אבל זה לא הרבה.
מוסו חשמלי יוצא ליום של כביש ושטח. בנסיעה בין־עירונית ניכר שמדובר בטנדר, כלומר זה רכב שמכויל נוקשה. לא נוקשה שובר עצמות, אלא נוקשה שמיועד לשאת משקל. כלומר זה נוח יותר מטנדרי דיזל מקבילים אבל קשה לומר שזו נוחות של מכונית משפחתית.
3 צפייה בגלריה
מראה מבפנים. על עיקר הפונקציות אחראי מסך במרכז לוח המחוונים, שלמרבה המזל אינו גדול מדי
(צילום: טל שחר)
מערכות הבטיחות של הדורות האחרונים של KGM פותחו בהתבסס על ידע סיני, ולמרבה הצער, בדומה לטורס שעליו המוסו מבוסס, גם כאן מערכות הבטיחות ויתר השמרטפים האלקטרוניים נוקטים מדיניות של "עדיף להתריע לפני שיהיה מסוכן". התוצאה היא התרעות תכופות על עייפות, תמרורים (מחויב בחוק), מהירות, סטייה מנתיב. עבור מי שמתכנן לעבוד עם הרכב, זה עשוי להיות מטרד, במיוחד בעיר.
מנגד, הביצועים מרשימים: עם מעל 400 כוחות סוס, מדובר בטנדר חזק ומהיר מאוד. נכון שהתאוצות אינן ברמת טסלה, אך עדיין מספקות. אין ספק שמדובר בטנדר חזק מאוד ומהיר מאוד. רמות הרעש בתא הנוסעים סבירות, בעיקר בזכות העובדה שאין מנוע בעירה, אם כי צמיגי השטח הגדולים עדיין נשמעים.
תא הנוסעים מצוין, אבל מעט מבלבל. תנוחת הישיבה טובה מאוד. למושב הנהג יש כיוונון חשמלי, גם למסעד. גם מושב הנוסע מתכוונן באופן דומה. המושבים כוללים גם חימום וקירור, נעים במיוחד בימי חילופי עונות של 38 מעלות בחוץ באפריל. ההגה, כמו אצל יתר דגמי היצרנית, עמוס במתגים. חשוב לציין שההגה לא ממש עגול, הוא קצת שטוח בחלקו התחתון. הבקרות מסודרות היטב, כולל שליטה במערכות הבטיחות האקטיביות ובבקרת השיוט האקטיבית המצוינת. טווח הכיוון של ההגה מעט קצר, אבל זה לא משהו שאי אפשר לחיות איתו בשלום.
על עיקר הפונקציות אחראי מסך במרכז לוח המחוונים, מסך שאינו גדול מדי למרבה המזל. המסך מציג מידע חיוני, מטווח נסיעה ועד תחנות רדיו. לפני הנהג יש צג מידע נוסף. הוא דווקא כולל מידע שאינו נחוץ, גרפים ואיורים. עדיף לעבור למצב "הצגת מפה" שלצידיה נתוני המהירות והאנרגיה. דווקא KGM, יצרנית שמאמינה במתגים פיזיים, העבירה את השליטה בבקרת האקלים למסך העיקרי. זה פחות נוח ולעתים המסך מגיב לאט.
הספסל האחורי סביר, המשענת שלו בזווית מעט קיצונית. והארגז, מה שהכי חשוב, מעט קטן. אם זה טנדר שמיועד לפנאי, היה נחמד אם היו מוסיפים בארגז שקע חשמל שיאפשר להפעיל, למשל, מכונת קפה.
הסוללה שהתרוקנה מהר מדי
ביער להב באופן ספציפי ובאזור הדרום באופן כללי יש נחילים מבהילים של דבורים. אומרים שהן יצאו לפתע בגלל החמסין. אנחנו עולים עם המוסו על הר טרשי כדי להימלט, מרחיקים עמוק לתוך השדות של אזור פורה ואחר כך לעומק השדות של יער להב. הדבורים לא מרפות אז צריך לטפס יותר גבוה, וזה כבר דורש שבילים שמכונית משפחתית לא יכולה לעבור בהם. המוסו מטפס עד גבול מסוים, כלומר הוא בהחלט יכול להתרחק למקומות שרוב האנשים לא יגיעו אליהם. כוח לא חסר לו, הוא משייט היטב בדרכי עפר במהירות גבוהה.
אבל גם יש לו חסרונות: המרכב שלו נמוך. סלעים בולטים, כאלה שטויוטה היילקס ילגלג על עצם קיומם, מהווים איום לפגושים שלו. גלגל חלופי אין, רק ערכת תיקון. השטח אינו סלחן, הוא אוהב להרוס צמיגים, וזו בעיה.
מוסו טס בחזרה בכיוון מרכז, וכאן נחשפת החולשה: ביום אחד של נסיעה משולבת של כביש ושטח המוסו החשמלי מראה שנותרו לו 40% סוללה, והוא נסע 160 ק"מ בלבד. חשבון פשוט יגלה שטווח הנסיעה הוא 300-250 ק"מ. וזו בהחלט בעיה עבור רכב עבודה.
בסופו של דבר, מוסו EV הוא טנדר שטח חשמלי טוב מאוד ולא יקר ביחס לקטגוריה שלו. מדובר ברכב שעולה כ־260 אלף שקל, זול משמעותית מטנדר דיזל יפני עם הנעה כפולה. אבל מעל הכל מרחפת בעיה אחת: הטווח. בקטגוריה שבה זמן הוא כסף, מדובר בחיסרון משמעותי. מדובר ברכב עבודה, וככזה טווח נסיעה מוגבל הוא חיסרון. ייתכן שהפתרון נמצא דווקא בגרסה הבסיסית, ללא הנעה כפולה — שמציעה טווח רשמי של מעל 400 ק"מ ומחיר נמוך בכ־20 אלף שקל. עבור חלק מהמשתמשים, זו עשויה להיות הבחירה הנכונה יותר.
