תקציב המלחמה חושף את הסתירה: אילוצים לכולם, חוץ מהקואליציה
הדיון סביב הכספים הקואליציוניים לשנת 2026 אינו טכני – הוא מבחן אמת לשאלה אם הממשלה מוכנה לבחון מחדש את התחייבויותיה הפוליטיות בעת חירום לאומי
בעיצומה של המלחמה, כאשר כבר ברור שהממשלה תידרש לקבל החלטות פיסקליות קשות, אחת השאלות המרכזיות היא כיצד מחלקים את הכסף שישנו. הדיון שהתעורר סביב כ-5 מיליארד שקלים של הכספים הקואליציוניים לשנת 2026 ממחיש היטב את הבעיה.
צריך לדייק: הכסף הזה אינו קיים כרגע. ישראל פועלת תחת תקציב המשכי (1 חלקי 12) קשוח מאוד ולכן כל תוספת חדשה שאינה מופיעה בבסיס התקציב הקודם פשוט אינה קיימת. אותם חמישה מיליארד שקלים הם למעשה התחייבות פוליטית שנקבעה כבר בשנה שעברה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. הם ייכנסו לתוקף רק אם תקציב 2026 יאושר (והוא יאושר). כלומר, טכנית, אין כאן כסף שיוצא עכשיו.
אבל הדיון הוא מהותי. דווקא בזמן מלחמה, כאשר הממשלה ניצבת מול הוצאות ביטחון גדלות, פגיעה אפשרית בהכנסות ממסים ולחץ תקציבי כבד, זהו בדיוק הרגע שבו נדרש לבחון מחדש את סדרי העדיפויות התקציביים. כמעט כל מדינה שנקלעת למצב כזה מבצעת התאמות: דוחה תוכניות, מקצצת סעיפים או לפחות בוחנת מחדש התחייבויות פוליטיות.
הדחיפות לדון ולאשר את הכספים האלו מגיעה מהמפלגות החרדיות, שמצביעיהן אינם משרתים בצבא. הן דורשות שהכספים הללו יהיו זמינים מיד עם אישור התקציב – כבר ב-1 באפריל. דווקא בזמן שבו אלפי חיילים נמצאים במילואים והמשק מתמודד עם ההשלכות הכלכליות של המלחמה, מופעל לחץ פוליטי לוודא שהכסף הקואליציוני יתחיל לזרום ללא דיחוי.
כאן מתגלה גם הסתירה העמוקה יותר במדיניות הממשלה. מצד אחד, לציבור נאמר שוב ושוב כי יש אילוצים תקציביים: אי אפשר לפצות עובדים שנפגעו מהמלחמה "שקל על שקל", עובדים מתבקשים להשתמש בימי חופשה ולשאת חלק מהעלות בעצמם. מצד שני, כשמדובר בכספים קואליציוניים, מוצגת לפתע הפרדה מלאכותית: כביכול יש אילוצים פוליטיים שאי אפשר לגעת בהם. במציאות כלכלית אין הפרדה כזו. פוליטיקה ותקציב אינם שני עולמות נפרדים. כל החלטה פוליטית היא גם החלטה תקציבית, וכל שקל שמוקצה למטרה אחת הוא שקל שלא יופנה למטרה אחרת.
לכן השאלה האמיתית איננה רק אם בסופו של דבר יוחלט לקצץ בכספים הקואליציוניים כחלק מחבילת התאמות פיסקליות (הדרג המקצועי באוצר יגיש בקרוב חבילה פיסקלית שתכלול הצעה בכיוון של קיצוץ הכספים האלו). השאלה היא איזה מסר מועבר לציבור בזמן שהתהליך הזה מתנהל. כי בסופו של דבר, תקציב איננו רק מסמך חשבונאי. הוא הצהרה על סדרי עדיפויות. ובעת מלחמה, סדרי העדיפויות הללו נבחנים לא רק במספרים – אלא גם בחוסר ההוגנות שחשים האזרחים כלפי הממשלה.
