תוחלת החיים עולה, אך החיסכון לא מתאים את עצמו: למה הגיל השלישי חייב לקחת יותר סיכון?
בעולם שבו הישראלים חיים כמעט עד גיל 84 בממוצע, החיסכון הפנסיוני של פעם כבר לא מספיק. העלייה בתוחלת החיים מחייבת שינוי תפיסה: גם בגיל השלישי צריך להמשיך להשקיע, לקחת סיכון מחושב ולתכנן את הפנסיה כאופק ארוך טווח, אחרת החיסכון פשוט לא ישרוד את תוחלת החיים החדשה
הנתונים שפרסם השבוע ה-OECD לשנת 2023 מציבים את ישראל במקום הרביעי בעולם בתוחלת החיים - 83.8 שנים בממוצע. מדובר בזינוק כמעט חסר תקדים של שנה אחת בתוך שנה בלבד, כאשר הגברים חיים כיום בממוצע 81.7 שנים והנשים 85.7. כל זה עוד התרחש בתקופה של מלחמה ב-6 חזיתות, מהקשות שידעה מדינת ישראל. למרות זאת, החיים שלנו הולכים ומתארכים בקצב מהיר, אך ברוב המקרים, החיסכון הפנסיוני לא מתארך יחד איתם.
במיוחד אחרי המשבר הפיננסי של 2008 שבמהלכו ירדו מדדי המניות בחדות, חשבו במשרד האוצר כי יש להקטין סיכון לקראת הפנסיה. הם בחרו להמליץ על המודל הצ'יליאני שמביא להפחתה מדורגת של הסיכון ככל שעולים בגיל. העלייה בתוחלת החיים שעוד תימשך על פי התחזיות, דורשת גישה מודולרית, חלק מהכספים יושקעו עם הפרישה במסלולים סולידיים יותר, אבל חלק גדול עדיין צריך להיות מופנה לשוק המניות.
גם יוקר המחיה משפיע, והחינוך הפיננסי העדכני שמתחשב בשינויים מביא את בני הגיל השלישי לדרוש כי חלק מהכספים גם באפיקים אחרים שאינם פנסיה, יושקעו במניות ולטווח ארוך. חלק מהכספים שצברנו בגיל 60, מיועדים כיום לגיל 80 ואפילו 90. כלומר, בתחילת הגיל השלישי עלינו לשנות את גישת הסיכון בהתאם לתוחלת החיים.
יותר שנות חיים, פחות ביטחון כלכלי
בעולם שבו תוחלת החיים דוהרת קדימה, הפנסיה הקלאסית כבר אינה מספיקה. אנשים רבים יוצאים לפנסיה בשנות ה-60 המוקדמות וצפויים לחיות עוד שניים או שלושה עשורים ללא הכנסה מעבודה. לפורשים רבים יש קרן פנסיה, אך במקרים רבים היא לא מספיקה ועוברת כברירת מחדל למצב של סיכוי וסיכון נמוך. המשמעות הפשוטה היא שהחיסכון צריך לממן תקופה ארוכה בהרבה, ובמקרים רבים גם עלויות בריאות וטיפול עולות עם הגיל.
למרות זאת, רוב הפורשים ממשיכים להשקיע את כספם במסלולים סולידיים מדי. הם חוששים מסיכון, אך מתעלמים מהסיכון האמיתי - שחיקה של החיסכון עקב אינפלציה ותשואות נמוכות לאורך שנים. כאשר אדם חי 25–30 שנה אחרי גיל הפרישה, גם תנודתיות קלה בשוק ההון יכולה להפוך ליתרון משמעותי אם משקיעים נכון לטווח ארוך.
תוחלת חיים גבוהה מאפשרת טווח השקעה חדש
העלייה בתוחלת החיים משנה את חוקי המשחק גם בגיל השלישי. אם בעבר ההמלצה הייתה להקטין את רמת הסיכון הפיננסי ככל שמתקרבים לגיל הפרישה, הרי שכיום הגישה צריכה להיות אחרת. הפנסיונרים של שנות ה-2020 חיים יותר, בריאים יותר ופעילים יותר, ולכן יש להם טווח זמן ארוך בהרבה להשקעה.
למשל, אדם בן 70 עם תוחלת חיים של 90 שנה מחזיק באופק השקעה של 20 שנה לפחות – פרק זמן ארוך דיו כדי ליהנות מפירות השקעות במניות, בקרנות נאמנות או בנכסים אלטרנטיביים, כל עוד נבנית אסטרטגיה מאוזנת.
שינוי תפיסתי נדרש: גם סיכון להיעדר מקורות מספקים בזקנה מפחיד לא פחות
כדי להתמודד עם המציאות החדשה, יש צורך בתכנון פנסיוני מחודש ובגישה אחרת לסיכון.
לקיחת סיכון מחושב בגיל השלישי אינה הימור, אלא ניהול נכון של הסיכוי להגדיל את החיסכון. השקעה מדורגת מכשירים פיננסים המציעים הטבות מס, בעלי תשואה גבוהה יותר, תוך שמירה על כרית ביטחון מספקת, יכולה להבטיח יציבות כלכלית גם בגיל 90.
כיום קיימות גם אפשרויות השקעה גם בגיל השלישי ולאחר הפרישה לפנסיה, למשל קופות גמל להשקעה לאחר גיל 60 מאפשרת למשוך את הכספים והרווחים כקצבה מבלי לשלם כלל מס, המשך השקעת הכספים בקרן הפנסיה, תוך בחירה לעשות שימוש כיום בסכום נמוך יותר כדי להצמיח את יתרת הפנסיה לגילים מאחורים.
לתכנן מחדש
הזינוק בתוחלת החיים הוא בשורה, אך גם קריאת השכמה כלכלית. כל אדם בגילאי 55 ומעלה צריך לבחון מחדש את מבנה החיסכון שלו, את רמת הסיכון בתיק ההשקעות ואת התכנון העתידי שלו מול הצפי הריאלי לאריכות ימים.
על בני הגיל השלישי ובני משפחותיהם לתכנן כבר היום כיצד יוכלו לשמור על רמת החיים כיום גם בעתיד ולהתכונן לגילים מבוגרים יותר, בהם ההוצאה החודשית תהיה גבוהה יותר.
ספיר קדוש היא מנכ"לית משותפת ובעלים ב-SFP (ספיר קודש סוכנות לביטוח פנסיוני)
