סגור
יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד
יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. לא מוכן לדחיות בהסכם (צילום: דוברות ההסתדרות)

פרשנות
הסכמי שכר ארוכי טווח במגזר הציבורי יאיצו את האינפלציה

הממשלה החדשה תתמודד עם דרישות לתוספות שכר במגזר הציבורי ב־20 מיליארד שקל בשנה. כשהאינפלציה עדיין גבוהה והמאמצים לרסן אותה בעיצומם, חתימה על הסכמי שכר כפי שהיו נהוגים בעבר יכבידו על המדינה והציבור

במשרד האוצר נערכים לכך שמיד לאחר הקמת הממשלה החדשה יגיעו תביעות לתוספות שכר לאחר הקפאתם בתקופת הקורונה וממשלות המעבר. כדי להתמודד עם תביעות השכר תצטרך הממשלה לרבע את המעגל: גם להרגיע את ארגוני העובדים, גם להשאיר כסף למטרות ציבוריות נוספות, גם לא להשתולל עם הגירעון, וגם לא לחתום על הסכמים שיאיצו את האינפלציה.
את הסכמי השכר יש לנתח מארבע נקודות מבט: נקודת המבט הפיסקלית (אגף התקציבים באוצר), נקודת המבט של שכר העובדים (ההסתדרות), נקודת המבט של כוח האדם והשירות במגזר הציבורי (אגף השכר), ונקודת המבט של האינפלציה (בנק ישראל).
1. קשה מאוד להעריך את היקפם של כלל הסכמי השכר. שר האוצר אביגדור ליברמן אמר בשבוע שעבר בכנס של אגף השכר במשרד האוצר: "היקף תביעות השכר הוא מעל 40 מיליארד שקל, והכסף הזה לא קיים. צריך להגיד את זה ביושר". בתשובה לשאלת "כלכליסט" אמר השר כי הסכום הזה מבוסס על מסמך מפורט של הממונה על השכר קובי בר נתן, וכולל בתוכו את הסכם המסגרת, הסכם הרופאים, הדרישות של ארגון המורים, דרישות שכר של המשטרה ושל צה"ל, ועוד.
מנגד, גורמים מקצועיים באוצר מחדדים כי מדובר בהערכות המרחיבות ביותר. הסכום המדויק שהאוצר מקצה לכל הסכם הוא חסוי ולעיתים גם אין שקיפות מלאה בין אגף תקציבים לאגף השכר.
על אף הקשיים להעריך את עלותם של כלל הסכמי השכר, גורמים המעורים בנושא אמרו כי אם יתממשו הסכמי השכר העיקריים (מסגרת, רופאים, מערכת הביטחון) העלות עשויה להגיע לכ־20 מיליארד שקל.
ההסכם המרכזי שנמצא על הפרק הוא הסכם המסגרת שנוגע באופן ישיר לכ־300 אלף עובדים (עובדי מדינה, עובדי רשויות מקומיות, אחיות ואחים, ועוד), ובאופן עקיף נוגע גם לכלל עובדי מערכת הביטחון.
לפי חישוב של אגף השכר, שהופיע בדו"ח מבקר המדינה, כל תוספת של 1% לשכר עלתה בהסכם הקודם כ־870 מיליון שקל (600 מיליון שקל לעובדי המדינה, ו־270 בגלל ההצמדה הנהוגה במערכת הביטחון). בהסכם הקודם סוכם על עליית שכר של 7.5% עבור 5 שנים, אך האוצר ביקש לדחות את ההעלאות והעניק תוספת של 7.9%. עלות ההסכם ב־2020 הגיעה לכ־9 מיליארד שקל.
גם ההסכם הנוכחי אמור לכסות כחמש שנים. השנה האחרונה שעבורה התקבלו תוספות שכר היא 2017, ולכן הוא יכסה לפחות את 2018–2023. ההסתדרות תרצה לכסות גם את 2024-2025 (השנים 2019-2018 נסגרו בין האוצר וההסתדרות בהסכמים קטנים). עם זאת, ברור לכולם כי הפריסה של תוספות השכר תהיה איטית, והיא לא תתרחש ביום אחד. ניתן להעריך כי עלות הסכם המסגרת לבדו תהיה כ־2 מיליארד שקל לפחות רק בשנת 2023.
לעובדה זו יש גם משמעות מבחינת הממשלה הנכנסת. סביר כי הפעם (בשונה ממה שהאגף נהג בהסכם המורים, וזכה לביקורת מאת מבקר המדינה בשבוע שעבר) אגף תקציבים באוצר יכניס לתוך הנומרטור את ההסכם הצפוי, כך שלממשלה יישאר פחות כסף למטרות ציבוריות אחרות.
2. נקודת המבט של אגף השכר היא בעיקרה מבנית. הממונה על השכר קובי בר נתן, שמסיים בקרוב את תפקידו, אמר בכנס השכר: "אנחנו לא בהכרח שואפים להגיע להסכם החסכוני ביותר, אלא שואפים ליצור את ההסכם החכם והנכון ביותר. הסכם שיביא לשירות ציבורי איכותי, נגיש וטוב יותר. התפיסה הזו ממשיכה להוביל אותנו".
המשמעות היא שבאגף השכר רוצים לקבל מארגוני העובדים תמורה להסכמי השכר הצפויים. התמורה הזו יכולה להיות שינוי של מבנה השכר כך שיתמרץ כישורים על פני ותק, שיאפשר גמישות ניהולית, שיפשט את רכיבי השכר, ועוד שינויים רבים כאלו.
3. בבנק ישראל חוששים שהסכמי השכר ייחתמו באופן שיאיץ את האינפלציה. בכנס השכר אמר הנגיד כי עליות שכר חדות ומהירות יניעו את הספירלה של "שכר־מחירים". לכן המליץ שפריסת הפיצוי עבור השנים הקודמות תהיה באופן הדרגתי.
כמו כן, הנגיד הביע חשש שצוותי המשא ומתן באוצר ובהסתדרות יושפעו מנתון האינפלציה הנוכחי הגבוה (5.1%) במקום להסתכל על האינפלציה ארוכת הטווח שעומדת על 2% בממוצע. הפתרון שהציע הנגיד הוא לחתום על הסכם קצר שיעסוק רק בשנים 2020–2023 ולדון על הסכם חדש במהלך שנת 2024, כשתתבהר תמונת האינפלציה.
4. הפעם ארגוני העובדים נמצאים בנקודת מוצא טובה מאוד משתי סיבות. הסיבה הראשונה קשורה לכך שהתביעה שלהם לתוספת שכר נתפסת כמוצדקת. אפילו הנגיד אמר כי "בשנים האחרונות נוצר פער גדול בין עליית השכר במגזר העסקי, גם ללא ההייטק, לבין עלייה מתונה יותר במגזר הציבורי. אנחנו לא מתעלמים מהצורך לייצר פיצוי עבור עובדי המגזר הציבורי ששכרם נשחק".
הסיבה השנייה היא שההסתדרות חשה, בצדק מסוים, כי נרתמה לטובת המשק במשבר הקורונה והסכימה להקפאת שכר וכעת הגיע הזמן לתבוע את שלה. בנושא הזה הנגיד חלק שבחים ליו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד: "האחריות שגילה בתקופת הקורונה היתה מרכיב חיוני ביכולת של המשק להתמודד בהצלחה עם המשבר".
בר דוד אמר בכנס כי בהסכם הבא הוא מבקש להתקדם רק בתוספות שכר ולא בשינויים מבניים. "יש רצון וכוונה, אבל לא יהיה זמן לזה. אני עסוק כעת בשכר העובדים שנשחק", הסביר. בר דוד לא הגיב באופן ישיר להצעת הנגיד להסכם קצר, אך הבהיר כי הוא לא מוכן לדחיות בהסכם.
בנוסף, בר דוד הביע חשש מכך שהשר הבא, אם יהיה זה בצלאל סמוטריץ', לא יעבוד בצורה טובה עם ההסתדרות. "עם הממשלה המסתמנת והשר המיועד, לא בטוח שנוכל ללכת קדימה", אמר. כשנשאל מה הוא מתכוון לעשות השיב: "אני אירה בכל הכוח. אני מוכן לכל סיטואציה, אבל אל תמשכו אותי במילים".
כדאי איפוא לאמץ את המלצתו של ליברמן למי שיחליף אותו בתפקיד. ליברמן אמר: "אחד הדברים שאעביר לשר הבא זה לנסות לשמור על ההידברות בין כל השחקנים הגדולים. אחד הדברים שעשינו נכון מהרגע הראשון זה שהכנסנו את ההסתדרות, בנק ישראל והמעסיקים לאותו מגרש. הייתה הרבה תקשורת והיו שיחות עם הגופים האלה, וזה איפשר לנו לשמור על השקט במערכת הכלכלית ובמשק הישראלי".