על רקע מאבקי האוצר והביטחון: סמוטריץ' מקדם לראשונה מועמד חיצוני לראש אגף תקציבים
אם יתבצע המינוי החריג של מהרן פרוזנפר, הדבר יסמן את סיום עידן השמרנות הפיסקלית באוצר. עם זאת, היועץ הכספי לשעבר לרמטכ"ל, הוא חסר ניסיון ברפורמות ממשלתיות ובהעברת חוק הסדרים
האם מהרן פרוזנפר בדרך לתפקיד ראש אגף תקציבים במשרד האוצר? היועץ הכספי לשעבר של הרמטכ"ל התבקש לערוך הסדר ניגוד עניינים למקרה שימונה לתפקיד, זאת בשעה שניגודי העניינים שלו עדיין נבדקים במשרד המשפטים. העובדה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' מקדם את ההיבטים המשפטיים של מועמדותו של פרוזנפר הביאה להערכה שסמוטריץ' החליט באופן סופי למנותו. מנגד, המועמדים המובילים האחרים לתפקיד – נח הקר, ואורי שיינין – הינם אנשי עסקים שייעצו למגזר הפרטי במשך עשורים.
פרוזנפר (55) ידוע בשל כהונתו כיועכ"ל (יועץ כספי לרמטכ"ל) בשנים 2007-2011, ויש היכרות עמוקה עם תקציב מערכת הביטחון. עם זאת, ההיכרות שלו עם משרד האוצר היא בעיקר מצדו השני של המתרס, כאיש מערכת הביטחון המתווכח עם משרד האוצר הנוטה לשמרנות פיסקלית, ולאיזון בין צרכי ההוצאה השונים. אם סמוטריץ' יבחר בפרוזנפר זו תהיה בחירה חריגה במיוחד, שכן בדרך כלל נהוג למנות לתפקיד ראש אגף תקציבים כאלו שעבדו מספר שנים בתוך האגף באוצר, ואילו הפעם, לא רק שסמוטריץ' בוחר אדם מחוץ לאגף, אלא אדם עם אוריינטציה כלכלית שונה מהותית מזו של כלל אגפי משרד האוצר, ושל בנק ישראל. להבנת האוריינטציה של פרונזפר ניתן לקרוא את הראיון שהוא העניק לכלכליסט בינואר 2025 שם הביע התנגדות לתקציב המרסן של 2025 ואמר "שהוא היה מוריד מסים".
ניתן להעריך שהבחירה של סמוטריץ' בפרוזנפר קשורה לכך ששר האוצר מעוניין להוביל שינוי בתוך אגף התקציבים. הדרישות לשינוי בתוך האגף אינן בלעדיות לסמוטריץ', והן הושמעו לאורך השנים מכלכלנים שונים שהצרו על הכח הגדול שיש לאגף, ועל דרכי פעולה שלו. אבל הבחירה בדמות שאינה אמונה על שמרנות פיסקלית קיצונית כמו זו הרווחת במשרד האוצר מפתיעה וגם עשויה להביא לחיכוכים ומתיחות במקום להביא לשינויים בהתנהלות האגף.
המינוי מפתיע גם מבחינת שיקוליו הפוליטיים של סמוטריץ'. הנכס המקצועי העיקרי שנותר לו היה השמירה על המסגרות הפסיקליות והתעקשות שלא לקבל את ההמלצות שהגיעו מסביבת ראש הממשלה להעמיק את הגירעון ב-2024 ו-2025, סמוטריץ' נוהג להשתמש בביטוי "נהגנו באחריות תקציבי"', ומינויו של פרוזנפר מעביר מסר הפוך. היו שאמרו כי סמוטריץ' מעוניין בו כי הוא סבור שהוא יסייע לו לקדם העברות תקציביות לסקטורים ומטרות שבהם סמוטריץ' מאמין, אלא שספק רב אם אדם כמו פרוזנפר שלא מכיר את שורות התקציב הקטנות בכל משרד, יוכל לסייע לשר בדרישותיו הסקטוריאליות. יתרה מזו, לא סביר שפרוזנפר יסכן את שמו בשביל סמוטריץ'.
הבחירה בפרוזנפר היא שגיאה חריפה דווקא בנקודת הזמן הזו, שכן אנו נמצאים בתקופה שבה יש מאבקי תקציב חריפים בין משרד האוצר לבין מערכת הביטחון. יחסי הכוחות בין המערכות השתנו, משרד הביטחון התחזק אל מול משרד האוצר כי הציבור הישראלי כעת קשוב יותר לנושאים ביטחוניים מאשר לנושאים כלכליים. דרך המלך היא שהאוצר ומערכת הביטחון יתכתשו ביניהם ויגיעו לעמק השווה, להכרעות תקציביות שמשמרות גם את הכלכלה וגם את הביטחון, ומינויו של איש מערכת הביטחון יחליש מאוד את משרד האוצר.
לשם הדוגמה, פרוזנפר היה חבר ועדת נגל, שבה היו שתי סוגיות שבהם הוועדה נחלקה ל"כלכלנים" ו"ביטחוניסטיים". הסוגיה הראשונה היתה קשורה לבקרה על תקציב הביטחון: הכלכלנים (בפרט מיכל עבאדי החשכלי"ת לשעבר, וקובי הבר הממונה על התקציבים לשעבר) תמכו בהגדלת הבקרה התקציבית של האוצר על צה"ל. פרוזנפר היה שייך לרוב הביטחוניסטי שהתנגד להגדלת הבקרה. הסוגיה השנייה נגעה למודל פנסיות הגישור, כשרוב הכלכלנים בוועדה (למעט הבר) סברו כי יש לצמצם את פנסיות הגישור התקציביות ולשנות את מודל הקבע. פרוזנפר לא הצטרף לדעת המיעוט.
מעבר לכך, על אף שאין ספק בכישוריו של פרוזנפר כאיש תקציבים וכיועץ כלכלי, הוא חסר את הניסיון הפורמלי בכל הקשור לקידום רפורמות בתוך הממשלה. נזכיר, כי אחד מתפקידיו המרכזיים של אגף תקציבים הוא להעביר חוק הסדרים מדי שנה. הוא כולל בתחילת הדרך עשרות הצעות חקיקה שדורשות שיתוף פעולה עם כלל משרדי הממשלה והשרים. מדובר בתהליך פנימי שמתרחש באגף תקציבים, תהליכים שפרוזנפר לא מכיר. היכולת לקדם תהליכי חקיקה בינמשרדיים נרכשת בעבודה בשנים הראשונות במשרד האוצר, וגם אדם מוכשר ככל שיהיה לא יכול לדלג על השלבים האלו.
מלשכת שר האוצר ומטעם פרוזנפר לא נמסרה תגובה.
