מבחן רכב
ג'ילי סטאריי: לא מהפכני, אך הרכב הזה מספיק טוב
הסטאריי מצטרפת להצפה של שוק הרכב בדגמים סיניים דומים להפליא עד שקשה להבחין ביניהם. אלא שהטווח החשמלי המכובד וכמה שיפורים קטנים (יש אפילו תא כפפות!) עושים את ההבדל בינה לבין המתחרות. למי שמחפש פלאג־אין הייבריד – זה בהחלט מספיק
עם יד על הלב: מי שנכנס ל־BYD סיל U, צ'רי טיגו 7 או ליפמוטור C10 ומסוגל להבחין בהבדלים בין המכוניות — אבל באמת להבחין — צריך לקבל מדליה מיוחדת מטעם הממשל הסיני. זה בערך כמו וויסקי: מי שבאמת מבין וקולט את הדקויות יבדיל בין סוג אחד למשנהו; מי שנכנס לרכב עם כיסוי עיניים, או לפחות עם כיסוי עיניים חלקי שמאפשר הצצה במסך הענק של הרכב הסיני, לא באמת יבדיל בין מכונית אחת לשנייה.
אולי מבחוץ הן נראות שונות זו מזו — עובדה שהישראלים רוצים מכונית ש"נראית כמו ריינג' רובר" — אבל בתכל'ס כולן בערך אותה הגברת: מושבים מעור טבעוני (כינוי מטופש לעור סינתטי פרי המצאתם של יבואני הרכב בישראל), מסך ענק, הגה שלא יוצא מספיק למרחק, נוחות נסיעה בינונית.
כל היתר נתון בידיהם של אנשי הפרסום, אלה שעליהם הוטלה המשימה למכור לישראלים חלומות ולספר להם שהמותג הזה יותר "יוקרתי" מהמותג האחר.
4 צפייה בגלריה
מבט מבפנים. מסך גדול שולט בפונקציות העיקריות, ומול הנהג יש מסך נוסף
(צילום: דניאל קמפוס)
אולי זו הסיבה שהגעתם של דגמים חדשים מלווה לעתים בפיהוק מצד הצרכנים. אולי זה בלבול, יש שיאמרו חוסר התמצאות. ובתוך חוסר ההתמצאות הזה יש פה ושם רכבים שהם אומנם כמו כולם, אבל מציעים כמה תכונות שהופכות אותם לקצת יותר טובים מהשאר. למשל, ג'ילי סטאריי (STARRAY).
לפני הכל חשוב לציין: בישראל מתבצעת בדיקה של שוק הרכב על ידי הממונה על התחרות, שהמליצה למשרד התחבורה שלא לחדש את זיכיון היבוא של כמה מותגים. הזיכיון של ג'ילי חודש לפרק זמן קצר. כלומר, מתנהלת חקירה. מה יהיה? קשה לדעת. אבל חשוב לדעת שהחקירה קיימת.
רכב גדול ואפילו נאה
נשוב אל המכונית: ג'ילי סטאריי היא הפלאג־אין הייבריד הראשונה של ג'ילי שמשווקת בישראל. עד כה שווקו כאן שני דגמים חשמליים: ג'יאומטרי C, שהפכה ללהיט מכירות, ו־EX5, שהיתה הרבה פחות להיט. שוב, מדובר בעייפות צרכנים: אחרי שהחידוש פג, לצרכנים פשוט משעמם.
בדומה לג'יאומטרי, גם כאן יש להטוטנות מותגית. בסין, סטאריי הוא מותג בפני עצמו ואילו כאן מדובר בדגם של ג'ילי. מבחינת המראה, סטאריי מזכירה את EX5 של ג'ילי, והדבר הגיוני שכן הן חולקות את אותה פלטפורמה. מדובר ברכב גדול למדי ואפילו נאה. אבל העיקר הוא שמדובר בפלאג־אין הייבריד, וזה מה שהשוק רוצה כרגע.
מתחת למכסה המנוע נמצא מנוע בנזין בנפח 1.5 ליטרים המשמש כגנרטור לייצור חשמל, לצד מנוע חשמלי שמניע את הרכב. אין כאן תיבת הילוכים קונבנציונלית, שכן מנוע הבנזין משמש לייצור חשמל. ואגב חשמל, סטאריי היא גם סוג של גנרטור וניתן להפיק ממנה חשמל באמצעות מתאם. במקרה של הפסקת חשמל אם האיראנים יתקפו, המיקרוגל יוכל להמשיך לפעול – בתנאי שימוקם בחניה ליד הרכב.
טווח הנסיעה הרשמי בכוח חשמל עומד על כ־80 ק"מ מכובדים. היצרן לא מפרט את נתון המומנט, כלומר את מידת הגמישות, אך עבור לא מעט לקוחות הנתונים האלה הם סינית, תרתי משמע. מה שחשוב הוא הטווח החשמלי. במבחן נהיגה חשמלית הסטאריי משיגה כ־60 ק"מ בקלות, עם רזרבה מסוימת להמשך, תלוי בתנאים.
כאשר הסוללה יורדת ל־25%, הרכב אינו עובר מיד למצב בנזין אלא ממשיך לנסוע בכוח חשמל. החיווי אינו מאפשר לדעת בדיוק מתי מנוע הבנזין נכנס לפעולה, אך ניכר שהמערכת עושה מאמץ לצמצם את השימוש בו. בנסיעה עירונית, כאשר אין חשמל זמין, מנוע הבנזין מתערב לעתים, בעיקר במהירויות נמוכות. בנסיעה בין־עירונית, כמו ברבים מהרכבים מהסוג הזה, מנוע הבנזין מתערב בעיקר בעליות, וקל לשמוע מתי הוא נכנס לפעולה. גם רעשי רוח נוכחים בתמונה.
מבחינת נוחות הנסיעה, מדובר ברכב שמכויל לצד הרך. מי שקונה רכבים כאלה כנראה אינו מתעניין במיוחד בהתנהגות כביש ואינו פיינשמייקר של דקויות היגוי. בעיר, איכות הנסיעה סבירה בהחלט. מחוץ לעיר, הרכב נוטה לעתים להתנדנד קלות בסיבובים. זו אינה תכונה שתטריד את קהל היעד.
מערכות הבטיחות, כמו ברוב הרכבים הסיניים, מתריעות, דואגות, מציגות הודעות — כל מה שכבר הפך לסטנדרט בקטגוריה. ייתכן שזה עניין של הסתגלות, אבל בשלב מסוים נוכחותן כבר אינה מפריעה. אולי פשוט מתוך אדישות.
תא הנוסעים מזכיר אינספור סיניות אחרות, אך יש תחומים שבהם הוא מעט טוב יותר: איכות החומרים סבירה, פה ושם פחות מסבירה. במרכז התא ניצב מסך גדול השולט בפונקציות העיקריות — ממערכות הבטיחות ועד תזמון הטעינה. השליטה במערכות הבטיחות דרך המסך הראשי אינה אידיאלית, אך זה לא שונה מהמקובל בקטגוריה.
תכנון בוגר וממשק נוח
בקרת האקלים הועברה למרכז הקונסולה שבין הנהג לנוסע, וזה צעד מבורך, אך לעתים יש להוריד את המבט כדי לכוונן. מול הנהג יש מסך נוסף, וכן תצוגת מהירות עילית. מושב הנוסע אינו מתכוונן לגובה, יש גג זכוכית עם וילון, ותא כפפות — פריט שלא מובן מאליו בדגמים סיניים מסוימים, גם יקרים יותר.
הספסל האחורי ראוי לציון "טוב מאוד". הוא מרווח, תנוחת הישיבה נוחה, ויש שני פתחי מיזוג ושקעי טעינה. תא המטען סביר בגודלו, אם כי שפת ההטענה מעט גבוהה. הסיבה לכך, במפתיע, היא גלגל חלופי אמיתי. אלא שמדובר בתוספת תשלום של כמעט 2,000 שקל.
בסופו של דבר, קשה להתעלם מהעובדה שבין דגם סיני אחד למשנהו אין כמעט הבדלים. ובכל זאת, יש כאלה שפשוט טובים יותר. לא בהכרח בגלל תכנון מהפכני, אלא משום שיצרני הרכב הסיניים מתקדמים במהירות. מה שבשנה שעברה היה "לא מספיק טוב" השתפר השנה. ומה שתוכנן לאחרונה טוב יותר ממה שתוכנן לפני שנתיים — בטווח הנסיעה, באיכות הנסיעה ובהנדסת האנוש.
ובהיבט הזה לג'ילי יש יתרון. בל נטעה, סטאריי אינה מהפכה. אותו מסך, אותו ממשק, עיצוב דומה. אבל זהו מוצר עדכני יותר, עם טווח נסיעה משופר, מחשבה מעט מעודכנת יותר על ממשקים כמו בקרת האקלים, הימצאות של תא כפפות ושיפור מסוים באיכות הגימור.
הדגם המאובזר עולה כ־176 אלף שקל, ובסכום הזה מקבלים חבילה נדיבה יחסית של אבזור וטווח חשמלי. בתכל'ס, לא מדובר במוצר מבריק או יוצא דופן, אלא בהטמעה שקטה של מסקנות ובתכנון בוגר יותר. עבור רוב הלקוחות בקטגוריה הזאת, זה כנראה יספיק.
