אחרי הזינוק בזמן המלחמה: האבטלה חוזרת בהדרגה לרמות של ימי שגרה
מספר דורשי העבודה צנח מ־360 אלף לאחר הפסקת האש ל־208 אלף בסוף אפריל, ומתקרב לרמות שלפני המלחמה. הפגיעה החריפה ביותר נרשמה בענפים המבוססים על נוכחות פיזית והתקהלות, בעוד בהייטק העלייה באבטלה היתה מתונה יחסית
שוק העבודה מתקרב לחזרה לשגרה בתחום האבטלה. מספר דורשי העבודה ירד מ־360 אלף לאחר הפסקת האש ל־208 אלף בלבד בסוף אפריל. זאת כאשר מספר דורשי העבודה בשגרה עומד על כ־170-150 אלף איש. ערב המלחמה, בסוף פברואר, עמד מספר דורשי העבודה על כ־150 אלף. עד 29 במרץ הוא טיפס בקצב מתון יחסית ל־206 אלף. ב־5 באפריל, בעקבות פרסום מתווה החל"ת, הוא הגיע ל־305 אלף, וב־12 באפריל, לאחר ההכרזה על הפסקת האש, הוא עמד על 360 אלף. כך עולה מנתוני שירות התעסוקה.
התופעה הזאת של חזרה מהירה מאוד לשגרה אפיינה את כל הסגרים בקורונה ואת כל סבבי המלחמה. בדרך כלל החזרה העיקרית לשגרה מתרחשת כבר בחודש הראשון מכיוון שרוב האנשים הוצאו לחל"ת בשל סגירת מקום העבודה והם מוחזרים ברגע שהוא חוזר לפעול. בשל נטיית האוצר לדחות ככל האפשר את ההחלטה על מתווי החל"ת והעובדה שהמתווים הם רטרואקטיביים, יש גם מצבים רבים שבהם העובד נרשם בדיעבד כדורש עבודה לאחר ששב לעבוד. חזרה לשגרה מלאה יכולה לקחת עוד חודש או כמה חודשים.
המשמעות היא שמבחינת כלכלת מאקרו, אין להוצאות לחל"ת הרבה חשיבות. אלה הבלחות רגעיות בשוק העבודה החזק מאוד של ישראל שבו האבטלה הקלאסית (מחפשי עבודה) עומדת על כ־3% והאבטלה המורחבת (כולל מתייאשים) על כ־4%. מבחינה כלכלית, אלה נתונים שמשמעותם אבטלה חיכוכית הדרושה להתנהלות שוק העבודה והיעדר אבטלה בפועל. מבחינת מאות אלפי עובדים, ההוצאה החוזרת ונשנית לחל"ת גורמת הפסד הכנסה וזכויות וסביר להניח שעשרות אלפים גם נאלצו בשנים האחרונות למצוא עבודה חדשה.
שירות התעסוקה מפרסם היום את דו"ח דופק שוק העבודה לחודש אפריל. מהדו"ח עולה כי מספר דורשי העבודה הכולל ירד מ־395.6 אלף במרץ ל־307.6 אלף בסוף אפריל. מדובר במספר של כל דורשי העבודה שהיו רשומים בחודש, כולל כאלה שהחלו לעבוד במהלכו. ממילא הנתון שהובא למעלה על המצב בסוף החודש הוא המעודכן יותר. באפריל נוספו רק 34 אלף דורשי עבודה חדשים, רק קצת יותר מהממוצע החודשי שעומד על כ־30 אלף. כ־100 אלף חזרו לעבודה.
משלחי היד שבהם נרשמו העליות המשמעותיות ביותר במספר דורשי העבודה בין פברואר (שבסופו החלה המלחמה) לבין אפריל (שבו הוכרזה הפסקת האש) היו כאלה הכרוכים בהתקהלות, עבודת חוץ, נוכחות פיזית, פעילות מוסדות, מסחר, שירותים מקומיים ותפעול שוטף. משלחי היד שבהם נרשמו העליות המשמעותיות ביותר היו גננות (טיפול בגינות, עלייה של 416%), מטפלות וסייעות (330%) ועובדי ספורט וכושר (285%). בקרב נהגים מסוגים שונים נרשמו עליות של 140%-130%, בקרב עובדי ניקיון 71% ובקרב שומרים 67%.
ראוי לשים לב לאפליה המעמדית הקשה במערכת החינוך. בעוד מורות וגננות נהנות ברוב המקרים מקביעות ומהגנה מהוצאה לחל"ת, הסייעות והמטפלות מוצאות לחל"ת מדי משבר, מה שגורם לפגיעה קשה עוד יותר בהכנסתן הנמוכה ממילא. סביר להניח שזו עוד סיבה לביקוש הנמוך למקצועות אלה.
העליות הקטנות ביותר נרשמו בתחום ההייטק בשל האפשרות לעבוד מרחוק. בתחום מסדי הנתונים והרשתות נרשמה עלייה של 14% בלבד ובקרב מפתחי תוכנה ומנתחי יישומים כ־12%. ועדיין, עצם העובדה שנרשמו בכלל עליות במספר דורשי העבודה במקצועות ההייטק מעידה על חולשת הביקוש לעובדים בענף.
2 צפייה בגלריה
מנכ"לית שירות התעסוקה, ענבל משש. באפריל נוספו רק 34 אלף דורשי עבודה חדשים
(צילום: באדיבות משרד התקשורת)
באפריל נמשך המצב החריג שבו הערים החרדיות מובילות את טבלת האבטלה. זאת בעוד בימי שגרה הערים הערביות אום אל־פחם ורהט מוליכות בעקביות. שיעור האבטלה במודיעין עילית (9.8%) היה הגבוה ביותר ואחריה אלעד (8.8%) ושתי ערים נוספות עם אוכלוסייה חרדית גדולה — קריית גת (8.5%) ובית שמש (8.1%). באום אל־פאחם עמד שיעור האבטלה על 8.1% וברהט על 7.9%.
הסיבה לאחוזי האבטלה הגבוהים בערים החרדיות היא המספר הגדול של אנשי חינוך שמועסקים בחינוך פרטי ללא קביעות ולכן קל מאוד להוציא אותם לחל"ת בזמן משבר. לכן גם בולטות הערים החרדיות בפיטורים זמניים של אנשי חינוך בחודשי הקיץ. הדבר נובע מהביקוש העצום למשרות הוראה שמאפשרות עבודה בתוך הציבור החרדי וממודעות נמוכה לזכויות עובדים שביחד מאפשרים ניצול עובדים שיטתי. עם זאת, נתוני דופק שוק העבודה כוללים את כל מי שהיו רשומים כדורשי עבודה באפריל, גם כאלה שחזרו לעבודה במהלכו, וסביר להניח שזה המצב עם רוב אנשי החינוך החרדים. ממילא אפשר לצפות שבנתוני מאי תהיה חזרה מלאה לשגרה בערים החרדיות.
