טראמפ מאיים על עצמאות הפד – איך ניתן להיערך לכך?
טראמפ רוצה פד פוליטי וריבית נמוכה, אך התוצאה עלולה להפתיע אותו לרעה ולפגוע בכלכלה ". כך מיקי אלקובי, אנליסט בכיר בבנק הבינלאומי, במאמר לקראת סיום הקדנציה של ג'רום פאוול"
שנת 2025 תיזכר כשנה של מתחים בין מדיניות מוניטרית מקצועית לבין לחצים פוליטיים ובין מסורת של עצמאות בנקאית לבין שיקולים מדיניים. והיום, עם תחילת 2026, כשמדיניות הריבית היא Market Mover משמעותי ויו"ר חדש נמצא מעבר לפינה, ראוי לעצור ולבחון את ההתפתחויות.
כניסתו הסוערת של הנשיא טראמפ לבית הלבן ותכנית המכסים הגרנדיוזית שלו עוררו חשש לפגיעה בצמיחה והאצת האינפלציה, שילוב אימתני, שבשפה מקצועית קוראים לו סטגפלציה. הבנק הפדרלי היה שותף לחשש ועצר את מהלך הפחתות הריבית שהחל בשלהי 2024, על אף לחץ כבד של הנשיא טראמפ להורדת ריבית משמעותית. הנתונים הראו שגברו הסיכונים בשני היעדים שבאחריותו של הפד (יציבות מחירים ותעסוקה מקסימלית) והבנק המרכזי החליט "לשבת על הגדר" ולהמתין להתפתחויות, כשכל ישיבת ריבית חפה מהורדה מעוררת את זעמו של הנשיא ומוסיפה גידופים לרפרטואר ההשמצות כלפי היו"ר, ג'רום פאוול. במקביל, ביל פולטי (Bill Pulte), מנהל הסוכנות הפדרלית למימון הדיור (FHFA) וחבר במעגל הקרוב של הנשיא טראמפ, תחזק מתקפה מתמשכת של השמצות נגד יו"ר הפד, ברשתות החברתיות. בקיץ האחרון קיבלנו דו"חות תעסוקה חלשים מאוד אך האינפלציה המשיכה להיות דביקה והפד הזהיר ש"אין נתיב חף מסיכונים למדיניות המוניטרית".
החולשה המפתיעה בשוק העבודה והערכות שהשפעת המכסים על האינפלציה תהיה זמנית, השיבו לחיים את הורדות הריבית וקיבלנו 3 הפחתות ברצף, בישיבות האחרונות של 2025. באוקטובר גברה אי הוודאות, כשהשבתת הממשל הארוכה בהיסטוריה (כחודש וחצי) עיכבה ואף מנעה פרסום נתוני מקרו קריטיים ויו"ר הפד התקשה לספק מסר ברור למשקיעים, כשיד אחת מורידה את הריבית והשנייה מזהירה ש"כשנוהגים בערפל חייבים להאט"...
ובינתיים, הנשיא טראמפ לא קפא על שמריו. בסוף אוגוסט הוא הודיע על פיטוריה של ליסה קוק, חברת דירקטוריון הפד, דמוקרטית שמונתה בידי ביידן, בחשד להונאת משכנתא. קוק פנתה לבית המשפט בטענה לפיטורין ממניעים פוליטיים ובינתיים, עד להכרעה שיפוטית, היא עדיין מכהנת והשתתפה בישיבות האחרונות. באותה עת החל הנשיא לשתף בכוונתו לפטר את פאוול לפני תום כהונתו, על רקע עדות שקר שנתן לכאורה בחודש יוני האחרון, בשימוע החצי שנתי השגרתי בקונגרס, בנוגע לשיפוץ ראוותני ובזבזני, בהיקף של כ-2.5 מיליארד $, של בנייני הפד במרכז ההיסטורי של וושינגטון.
באוגוסט הודיעה אדריאנה קוגלר, חברת דירקטוריון הפד על פרישה מוקדמת. הנשיא מיהר למנות, בהליך מזורז, את יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הבית הלבן, סטיבן מיירן, למחליף עד סיום כהונתה המתוכנן של קוגלר בסוף ינואר 2026, כשזה יוצא לחל"ת מתפקידו הקודם ובעצם משרת בו זמנית בממשל ובבנק הפדרלי, דבר שלא נראה כבר 90 שנה ועורר תהיות בנוגע לעצמאות הבנק...
מיירן הושבע לתפקיד בבוקר תחילת ישיבת ה-FOMC ב-16 בספטמבר ולמחרת כבר הצביע על הורדת ריבית של 50 נ"ב (כפול מהצבעת הרוב!...). גם בשתי הישיבות האחרונות שבהן השתתף, הוא הקפיד להצביע בעד הפחתה של 50 נ"ב - הידיים ידי מיירן והקול קול טראמפ התחזית החציונית של הפד לסוף 2026 עומדת על 3.375% (ריבית אמצע), כלומר, הורדה אחת בלבד השנה. מיירן מיקם את הנקודה שלו בקוטב הדרומי, עם 2.125%, כלומר, צפי ל-6 הפחתות ריבית עד סוף השנה... אגב, מיירן היה שותף לגיבוש תכנית המכסים של טראמפ והוא תומך נלהב במדיניות של הנשיא. ב-6 בינואר הוא אמר בראיון לפוקס ניוז שלא שוחח עם הנשיא על תפקיד יו"ר הפד והוא אינו בין המועמדים הסופיים, אולם הנשיא טראמפ מושך זמן ואינו מודיע על יורשו של פאוול, אף שלכאורה נותרו שלושה מועמדים בלבד – קווין האסט, דירקטור במועצה הלאומית לייעוץ כלכלי, נחשב יוני, תומך בהורדות ריבית ובעל קשר הדוק לבית הלבן, קווין וורש, שכיהן בדירקטוריון הפד בשנים 2006-2011 ונחשב ניצי יותר מהאסט, כלומר מביע עמדות שמרניות לגבי סיכוני אינפלציה ותומך בריבית מרסנת וכריס וולר, חבר דירקטוריון הפד, שנחשב בעבר ניצי יחסית, אולם בחודשים האחרונים הוא מדגיש את סיכוני שוק העבודה ותומך קולני בהפחתות ריבית (מעניין מדוע...). ובכל זאת, יש אנליסטים המעריכים שטראמפ עשוי להפתיע עם מינוי בלתי צפוי של מיירן, שיהיה יו"ר שמזוהה עם המדיניות הכלכלית שלו והסתת הזרקורים מאפשרות זו נועדה לדחות את הביקורת התקשורתית...
פאוול, שהיה "המבוגר האחראי" בשנה האחרונה, יילך הביתה במאי, כשההשמצות הנשיאותיות צורבות בגרונו, ופיצוץ פרשת שיפוץ בנייני הפד, בתחילת השבוע, חושפת אותו לתביעה פלילית. יו"ר הפד הגיב לפתיחת החקירה בעניינו וטען שהשיפוץ הוא רק תירוץ והשאלה היא האם המדיניות המוניטרית תיקבע באמצעות לחצים פוליטיים והפחדות, על מנת לשרת את רצון הנשיא, או שהבנק הפדרלי יצליח לשמור על עצמאותו ולקבוע את הריבית על פי נתונים כלכליים והערכות מקצועיות, שישרתו את המנדט שלו לטובת אזרחי ארה"ב. בחודשים האחרונים הוא הנהיג את הפד הכי מפולג בארבעים השנים האחרונות ולא באשמתו. חברי הועדה חלוקים בין אלה שרואים שוק עבודה חלש ואינפלציה נחלשת לבין החוששים מהתלקחות מחודשת של אינפלציה. גם פערים אידיאולוגיים בין חברים שמונו תחת ממשלים שונים יוצרים קיטוב. בארבעים השנים האחרונות התקבלו קרוב ל-90% מהחלטות הריבית פה אחד, מה שתרם לאמינות המתמשכת ששידר הבנק המרכזי. מאידך ארבע ההחלטות האחרונות היו רצף של מחלוקות, עם הצבעות של 2-3 אפשרויות בכל אחת, מה שלא ראינו יותר משלושים שנה. כרגע אנחנו רואים 7 "יונים" מובהקים (תומכים במדיניות מרחיבה ובהפחתות ריבית) מול 5 "נצים" בלבד. גם בין אלה הנחשבים ניטראליים, יש סחף של התבטאויות יוניות, כשהנציג הבולט ביותר הוא כריס וולר, שעדיין נושא עיניו אל המשרה הנחשקת.
השוק אינו צופה כרגע הורדת ריבית לפני הישיבה של יוני, תחת היו"ר החדש. טראמפ יבחר את האיש שלשיטתו יצליח לסחוף אחריו את השובך לצד של היונים ו"רוח המפקד" שיביא (ואולי גם ההפחדות שראינו בחצי השנה האחרונה) ויתמוך בתשוקתו של הנשיא להוריד את הריבית ולקוות שזה ישפיע גם על התשואות, שמממנות את החוב העצום.
היו"ר החדש ינהיג 5 ישיבות ריבית עד סוף השנה וזה לא יהיה פשוט... אחרי ראלי מתמשך של 3 שנים וכשהמכפילים גבוהים והחשש מבועת AI מקנן בשווקים, נראה שרק ציפיות להמשך הפחתות ריבית יצליחו לספק תמיכה להמשך המגמה החיובית. מאידך, אנליסטים חוששים שגם אם הנשיא יצליח לכופף את הבנק המרכזי, כך שיוריד את הריבית במידה שאינה תואמת את צרכי הכלכלה הגדולה בעולם, התוצאה עלולה לגרום לשד האינפלציוני להתפרץ מחדש מהבקבוק ולחייב את הפד לעבור להעלאות ריבית בטווח הארוך יותר. מכאן, שאנו עלולים לראות עלייה בתשואות האג"ח הארוכות (בניגוד למטרתו המוצהרת של הנשיא) וירידה בתשואות האג"ח הקצרות (תופעה שנקראת "היתללות העקום"). בתרחיש הגיוני זה, כדאי גם למי שמאמין שהריבית תרד יותר מהצפוי, לשקול להימנע מהתבצרות במח"מ ארוך מדי
ואי אפשר שלא להתייחס גם לשוק המקומי. נגיד בנק ישראל הפתיע, עם שתי הפחתות ריבית רצופות, אחרי כמעט שנתיים עקרות. ברור שההערכות למדיניות יונית יותר בארה"ב בהמשך השנה תורמת ברקע להקלה המוניטרית המתחילה להתהוות אצלנו. המדיניות המוניטרית בארה"ב מחלחלת לכל העולם וברור שמה שיוחלט בוושינגטון יחולל השפעה רחבה יותר מגבולותיה של המעצמה הגדולה בעולם.
למיקי אלקובי ולבנק הבינלאומי אין כל עניין אישי בקשר עם ניה"ע המוזכרים בכתבה ואין באמור משום תחליף לייעוץ אישי לכל אדם
d&b – לדעת להחליט
