רשות שוק ההון: לא ניתן לייקר פוליסת רכב או לסרב לבטח - רק בגלל מקום המגורים
כמעט שנתיים לאחר פרסום הטיוטה בנושא, הרשות מפרסמת עמדה סופית נגד הפליית נהגים על בסיס כתובתם, בעקבות תלונות על חסימת רכישת ביטוח ביישובים ערביים ובפריפריה. החברות יוכלו להתחשב באזור המגורים רק אם יוכיחו במחקרים סטטיסטיים כי הוא משפיע על הסיכון הביטוחי, כשלא ברור אם כיום ניתן להוכיח קשר סטטיסטי כזה
רשות שוק ההון פרסמה היום (ג') עמדה סופית שנועדה למנוע הפליה של נהגים ברכישת ביטוחי רכב בשל מקום מגוריהם. העמדה, המתפרסמת כמעט שנתיים לאחר שהרשות פרסמה טיוטה בנושא בינואר 2025, מבהירה כי חברות הביטוח אינן רשאיות לסרב לבטח נהגים, להציב בפניהם דרישות חריגות או לגבות מהם מחיר גבוה יותר בשל כתובתם, ללא הצדקה המבוססת על מחקרים סטטיסטיים. מדובר בהבהרה של האיסור הקיים בחוק, ולא באיסור חדש, שנועדה להתמודד עם פרקטיקות מפלות שהתגלו בשוק.
העמדה פורסמה בעקבות תלונות שהגיעו לרשות על חברות ביטוח שהקשו על נהגים לרכוש ביטוח, בעיקר ביישובים ערביים ובאזורי הפריפריה. כפי שפורסם בכלכליסט בינואר 2025, בדיון שנערך בכנסת הציגו סוכני ביטוח עדויות לכך שחברות מסוימות חסמו רכישת ביטוח באופן מקוון או דרשו מנהגים לעבור הליך של "חיתום קפדני". בין היתר, הוצג מקרה שבו שינוי כתובת המגורים של מועמד לביטוח מעפולה ליישוב הערבי עילוט, הסמוך לנצרת, תוך השארת יתר פרטיו ללא שינוי, מנע את השלמת רכישת הביטוח במערכת המקוונת וחייב פנייה לחתם.
מעבר להיעדר הצדקה ביטוחית להבחנה בין נהגים על בסיס כתובתם בלבד, ברשות מזהירים מפני האפשרות שמקום המגורים משמש כסות להפליה אסורה מטעמים אחרים, כמו לאום או דת.
במקרים אחרים נדרשו מועמדים לביטוח להציג אישורים על עבר ביטוחי נקי במשך חמש שנים, אף שהמידע הזמין במאגר הממשלתי "הר הביטוח" מתייחס לשלוש השנים האחרונות בלבד. כך, דרישה שנחזתה להיות תנאי מקצועי לרכישת ביטוח הפכה בפועל לחסם שהמבוטח אינו יכול לעמוד בו. בעמדה הסופית הרשות מבהירה כי דרישה להצגת עבר ביטוחי נקי לתקופה העולה על שלוש שנים היא דוגמה לפרקטיקה אסורה מסוג זה.
אחת הסוגיות המרכזיות בעמדה נוגעת לאפשרות של חברות הביטוח להבחין בין מבוטחים על בסיס מקום מגוריהם. בטיוטה המקורית הדגישה הרשות את הצורך בנתונים סטטיסטיים המעידים על שונות בסיכון הביטוחי הנובעת ממאפייניו של המועמד המסוים לביטוח. בנוסח הסופי היא קובעת במפורש כי חברת ביטוח אינה רשאית להשתמש באזור המגורים כמשתנה חיתומי או לצורך תמחור דמי הביטוח, "כל עוד לא הוכיחה באמצעות מחקרים סטטיסטיים כי רמת הסיכון הביטוחי שונה בהתאם לאזור הגיאוגרפי שבו מתגורר המועמד".
לכאורה, מדובר בפתח המאפשר לחברות הביטוח לגבות מחירים שונים מתושבי יישובים שונים. אלא שהדרישה להוכחת קשר סטטיסטי בין מקום המגורים לבין הסיכון הביטוחי מעלה שאלות מורכבות. למשל, האם נתונים שמצביעים על שיעור גבוה של גניבות רכב ביישוב מסוים מספיקים כדי להוכיח שגם בעל רכב המתגורר בו חשוף לסיכון גבוה יותר? והאם ניתן להבחין בין השפעת מקום המגורים לבין גורמים אחרים המשפיעים על הסיכון, כמו דגם הרכב ומאפייני הנהג?
לשאלות אלה חשיבות מיוחדת על רקע מכת גניבות הרכב בישראל. הזינוק בגניבות, שהמשטרה התקשתה לבלום במשך שנים, היה אחד הגורמים המרכזיים להתייקרות ביטוחי הרכב המקיף בשנים 2022–2024, לצד התייקרות החלפים והתיקונים. היקף הגניבות גם אינו אחיד בין יישובים. כך למשל, לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מתחילת 2023 ועד סוף ספטמבר 2024 נרשמו בכפר סבא 1,407 גניבות רכב, שיעור של 29.7 גניבות לכל 1,000 כלי רכב הרשומים בעיר – מהשיעורים הגבוהים בארץ.
עם זאת, הסיכון הביטוחי הקשור למיקום גיאוגרפי אינו מוגבל בהכרח לגניבות רכב. גם תופעות כמו פרוטקשן או קרבה לאזורי גבול עשויות להשפיע על הסיכון, ולא רק ביישובים ערביים. אלא שגם במקרים כאלה, עצם קיומו של סיכון באזור מסוים אינו מוכיח שכתובת המגורים של בעל הרכב היא מדד אמין לסיכון הביטוחי שלו.
מבחינת חברות הביטוח, פערים כאלה עשויים לתמוך בטענה שיש הבדלים בסיכון הביטוחי בין אזורים גיאוגרפיים. אלא שנתונים על היקף הגניבות ביישוב אינם בהכרח מלמדים על רמת הסיכון של כל תושביו. בעל רכב המתגורר בכפר סבא, למשל, עשוי להשתמש ברכבו בעיקר מחוץ לעיר, בעוד שנהג המתגורר ביישוב אחר עשוי להחנות את מכוניתו בכפר סבא מדי יום. לכן, השאלה אינה רק היכן מתרחשות יותר גניבות, אלא אם כתובת המגורים עצמה היא משתנה שיכול להסביר את הסיכון הביטוחי.
בשלב זה לא ברור אילו מחקרים סטטיסטיים ייחשבו מספקים מבחינת הרשות, האם חברות הביטוח יוכלו להסתמך על נתוני התביעות שלהן בלבד וכיצד תיבחן השפעתם של משתנים אחרים על הסיכון. העמדה קובעת כי הנתונים הסטטיסטיים צריכים לבוא לידי ביטוי בהודעה שמוסרת חברת הביטוח לרשות במסגרת הנהגת תוכנית ביטוח ועד כה לא נמסרה לרשות הודעה כזו. מכאן שכוונת הרשות בעמדה הנוכחית היא להשאיר פתח להמשך, למקרה שבו שינויים טכנולוגיים יאפשרו הוכחת קשר סטטיסטי שכזה.
שאלה נוספת שנותרה פתוחה נוגעת לעצם האפשרות לסרב לבטח. סעיף מרכזי בעמדה הסופית מתייחס הן לסירוב לבטח בשל מקום מגורים, הן להצבת דרישות חיתום נוספות והן לתמחור לפי אזור גיאוגרפי, ובהמשך מסייג את האיסור בהיעדר ביסוס סטטיסטי. מכאן שלא ברור אם חברת ביטוח שתוכיח סיכון גבוה יותר באזור מסוים רשאית רק לגבות פרמיה גבוהה יותר, או שהיא רשאית גם לסרב לבטח את תושביו.
העמדה חלה על ביטוח חובה, ביטוח מקיף וביטוח צד ג', הן כאשר הביטוח נרכש ישירות מחברת הביטוח והן באמצעות סוכן. היא כאמור אינה משנה את החקיקה הקיימת, אלא מבהירה כיצד הרשות מפרשת את האיסור הקבוע בדין על הפליה מחמת מקום מגורים וכיצד בכוונתה לאכוף אותו.
לשכת סוכני הביטוח הייתה מהגורמים שהציפו את התופעה בפני רשות שוק ההון, בעקבות מקרים שבהם חברות ביטוח הקשו על רכישת ביטוח בשל כתובת המגורים. בלשכה טוענים כי הפרקטיקה פוגעת לא רק במבוטחים, אלא גם בתחרות ובסוכני הביטוח הפועלים באותם יישובים.
