בלעדי
פרופ' מוקיר אחרי הזכייה בנובל: "אני עדיין ישראלי. הפרס אומר גם משהו על המדינה"
אף שהוא גר ומלמד בארצות הברית כבר 50 שנה, פרופ' יואל מוקיר, אחד משלושת זוכי פרס נובל לכלכלה, מתרגש מחזרת החטופים הרבה יותר מהזכייה. יש לו ביקורת רבה על דונלד טראמפ, אך הוא שמח שהנשיא שונא מלחמות
בזמן שכל הישראלים היו בתוך קלחת של רגשות עוצמתיים סביב שחרורם של החטופים, זיכרונם של הנופלים, ולהבדיל, גם סביב ביקורו הקצרצר של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בישראל, הרי שלפרופ' יואל מוקיר הישראלי־אמריקאי ציפתה דרמה מסוג אחר. ביום שני השבוע הוא קיבל טלפון שמבשר לו שהוא זכה בפרס היוקרתי ביותר בעולם – פרס נובל לכלכלה.
"הייתי המום לגמרי, לא ציפיתי לזה בכלל. היתה לי רשימה ארוכה של אנשים שהגיע להם לזכות, פרס הנובל הוא חומר נפלא לרכילות אקדמית. הייתי לגמרי המום אבל איך אומרים? I will take the money (אקח את הכסף – ש"ט)", אומר מוקיר בשיחה עם כלכליסט.
מוקיר נוקב בעוד אדם שהיה ראוי לקבל את פרס הנובל, גם הוא ישראלי. "חשבתי שכבר שנים מגיע פרס נובל לידידי אלחנן הלפמן, שהוא גדול הכלכלנים הישראלים". כשאני מעיר לו שיש אמריקאי אחר עם קשר לישראל, הנשיא דונלד טראמפ, שמבוגר ממנו רק בחודש, שדווקא ממש ציפה לקבל פרס נובל לשלום השנה, מוקיר מגיב בביקורתיות ובציניות: "אולי מגיע לו פרס נובל לרפואה על התובנות שלו על הקשר שבין טיילנול לאוטיזם, אבל אני לא רואה דברים רק מאספקלריה ישראלית. אני רואה דברים שהוא עושה, הוא נוטר טינה לנצח. אני גם חושב שהתרומה שלו לשחרור החטופים קטנה יותר משנדמה, הרי כשביידן עזב את הממשל היינו כבר בהפסקת אש. אבל אני מבין שהוא מאוד אהוד בארץ".
"לא מספיק שטכנולוגיה תעבוד כדי להוביל לצמיחה"
עם זאת, יש נקודה אחת שבה מוקיר רואה את הדברים עין בעין עם טראמפ והוא גם מאוד מקווה שנשיא ארצות הברית ימשיך להתעניין במה שקורה במזרח התיכון: "יש לו אינטואציה נכונה לגבי מלחמה, הוא באופן כללי שונא שפיכות דמים. אומנם לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמלחמה זה דבר מטומטם, אבל אני שמח שטראמפ גם שונא מלחמות. זה שונה מרפובליקנים אחרים, כמו רייגן ובוש האב וגם הבן. באוקראינה הוא נכשל לחלוטין. במזרח התיכון הפסיקו לירות וזה נפלא, אבל אני לא יודע אם זה יחזיק לאורך זמן בעזה וביהודה ושומרון. אני חושב שלנשיא טראמפ יש טווח קשב קצר מאוד, ולכן יש מקום לדאוג שברגע שהוא יראה שמערימים קשיים בדרך להסדר, הוא יתחיל להתעסק במשהו אחר".
מוקיר (79) מגלה עניין רב בפוליטיקה המקומית ובהתרחשויות בישראל. "לבי פועם משמחה שהחטופים חזרו, ההרגשה הטובה שלי לגבי הפרס היא כאין וכאפס. אין משהו חשוב יותר מאשר להשיב בנים לגבולם, מאחל לכל המשפחות שיתאוששו מהטראומה ושלעולם לא יהיו עוד חטופים בישראל", הוא אומר.
מוקיר מלמד באוניברסיטת נורת'ווסטרן שבאילינוי למעלה מ־50 שנה. הוא גדל בישראל ורכש את השכלתו האקדמית הראשונה באוניברסיטה העברית שבירושלים. הוא היסטוריון וכלכלן, ויש לו מינוי מלא גם במחלקה להיסטוריה וגם במחלקה לכלכלה.
אף שעברו שנים מאז התגורר בישראל הוא מגדיר את עצמו כ"עדיין ישראלי", הוא מספר ש"יש לי דרכון ישראלי, פועם בי לב של ישראלי והפרס הזה אומר גם משהו על ישראל". מוקיר גם מלמד באוניברסיטה ישראלית – אוניברסיטת תל אביב. "אני לא צריך להשתתף בישיבות מחלקה, אבל זה מינוי של כבוד ואני כל שנה מלמד שם מיני־קורס. זו מחלקה מצוינת לכלכלה והם ייקחו חלק מהקרדיט על הפרס, וחלק מזה בהחלט מגיע להם".
עוד בהקשר הישראלי, נציין כי פרופ' מוקיר חתם על מכתבי הכלכלנים שהזהירו מפני ההשלכות הכלכליות של ההפיכה המשטרית שהממשלה החלה לקדם ב־2023.
פרופ' מוקיר זכה בפרס נובל לכלכלה ל־2025 ויקבל מחצית מהפרס, כשאת המחצית השנייה יחלקו הפרופסורים פיליפ אגיון ופיטר הוויט. ועדת הפרס הגדירה במשפט אחד את התרומה שבזכותה הוא קיבל את הפרס: "בשל ההסבר שסיפק לחדשנות שמעודדת צמיחה".
ההסבר של מוקיר, שבזכותו הוא זכה בפרס, בשפה פופולרית ובקיצור, הוא: "בשביל שטכנולוגיה תוביל לצמיחה לא מספיק שהיא תעבוד. אנו צריכים להבין בצורה מדעית למה הטכנולוגיה עובדת, בהמצאות שקדמו למהפכה הטכנולוגית לא היו הסברים כאלו. אם אין הבנה מדעית של הטכנולוגיה, קשה מאוד לשכפל את החדשנות הלאה". מוקיר גם הדגיש במחקריו כי בכדי שחדשנות תתבסס ותביא למעגל של צמיחה, יש צורך ש"החברה תהיה פתוחה לרעיונות חדשים ותאפשר שינוי".
מוקיר גם נחשב למורה מחונן. יש לו כ־40 דוקטורנטים, והקשר שלו עם תלמידיו נחשב לקרוב ומתמשך.
"לא הצלחנו ללמד את עצמנו להימנע ממלחמות"
מוקיר משתייך לתחום המחקר שנקרא היסטוריה כלכלית. במשך שנים רבות היסטריונים כלכליים כמעט לא קיבלו פרסי נובל, כשפרס הנובל לכלכלה הראשון להיסטוריונים כלכליים ניתן ב־1993 לדאגלס נורת' ורוברט פוגל. עם זאת, מוקיר מסביר כי למעשה בשנים האחרונות זכו דווקא היסטריונים כלכליים בפרס, כך "קלאודיה גולדין היא היסטריונית כלכלית בכל איבריה והיא קיבלה את הפרס, אבל הוא לא היה על עבודה בהיסטוריה. לעומת זאת, פרס הנובל שניתן בשנה שעברה לדארון אסמאגלו על חשיבותם של המוסדות, זה פרס על עבודה בהיסטוריה כלכלית".
בדומה להיסטוריונים כלכליים רבים, מוקיר נחשב לכלכלן אופטימי. ב־2014 הוא אמר בריאיון לכלכליסט: "בתור היסטוריון, התפקיד שלי להגיד 'כן, העולם שאנחנו חיים בו באמת מחורבן, אבל בעבר היה גרוע יותר בכל דרך שניתן למדוד'". כבר אז הוא סייג את האופטימיות שלו ואמר "מבחינה פוליטית־מוסדית אני רואה עננים מאוד כהים".
בריאיון נוסף לכלכליסט במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בינואר 2024, מוקיר כבר ניסח את הטענה בצורה ברורה יותר: "הבעיה היא שעם הקידמה הטכנולוגית לא באה קידמה מוסדית, לא הצלחנו ללמד את עצמנו איך להימנע ממלחמות". באותה שיחה הוא סיפר כי "במאה ה־20 לקח למדינות 15-10 שנה להתאושש ממלחמה. כמעט כל מלחמה גוררת צמיחה מהירה של החוב הלאומי ואחריה משלמים על זה".
