פרשנות
הגירעון ירד אך הסיכון נשאר: 4.7% הוא לא סיפור הצלחה
הירידה בגירעון היא תוצאה של גביית יתר מפתיעה ולא של משמעת תקציבית. מי שינצל זאת כדי לפרוץ את תקציב 2026 - דוחף את ישראל למשבר הבא
במבט ראשון, הנתונים שפרסם החשב הכללי סביב התקציב לשנת 2025 נראים טובים מהצפוי, ובעיקר הגירעון, שעמד על 4.7% תוצר במקום 5.2% תוצר. זאת בהתאם לתחזית האחרונה שפורסמה שהוגדלה לאחר התוספת הענקית לביטחון בעקבות המשך המלחמה והעימות מול איראן. פער של כחצי נקודת תוצר, כ־10 מיליארד שקל, הוא לכאורה הישג. אך ירידה בגירעון אינה שקולה ל"גירעון נמוך" - וזו צריכה להיות המסקנה המרכזית. אסור ש"ההפתעה לטובה" תשמש פתח לכמה פוליטיקאים שמתמודדים השנה עם בחירות לפריצת מסגרות תקציביות ב־2026.
1. נתוני החשכ"ל חשובים ונותנים "כיוון", אך הם אינם הנתון "הקובע". המספרים שעל פיהם נשפטת מדינת ישראל הם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) - אלו שעליהם מסתכלות חברות הדירוג, קרן המטבע הבינלאומית וה־OECD, והם ייחשפו רק באמצע פברואר הניסיון מלמד שהפערים בין שני המקורות אינם זניחים, אלא לעתים דרמטיים. בשנים קודמות נרשמו פערים של קרוב לנקודת תוצר בין שני הגופים: ב־2023 גירעון של כ־4.2% לפי החשב הכללי הפך ל־5.1% לפי הלמ"ס; וב־2024 הגירעון עמד על כ־6.9% לפי האוצר לעומת כ־8.3% לפי הלמ"ס.
במונחים מוחלטים מדובר בפערים של עשרות מיליארדי שקלים. אין סיבה להניח ש־2025 תהיה יוצאת דופן. אם דפוסי העבר חוזרים, 4.7% עלולים להתגלגל למספר שמעל 5% תוצר לפי הלמ"ס - ואלו עדיין רמות גבוהות מאוד של גירעון. קל וחומר כאשר הן מגיעות לאחר שנתיים של גירעון מעל 5% תוצר. זהו גירעון שממשיך להזין עלייה ביחס חוב־תוצר, ואינו מייצר מסלול אמין של יציאה מהמשבר הפיסקאלי. יותר מכך, בזמן שההכנסות הפתיעו לטובה, ההוצאה המשיכה להתרחב. המשמעות היא שהשיפור בגירעון אינו מבני. אין התאמה של התקציב למציאות של חוב גבוה ומרחב פיסקאלי מצומצם.
2. לא פחות חשוב: הסטייה החיובית מהתחזית אינה תוצאה של ניהול הוצאות מוצלח, אלא של זינוק חריג בהכנסות המדינה ממסים. ב־2025 הסתכמו ההכנסות בכ־520 מיליארד שקל לעומת כ־455 מיליארד שקל ב־2024 - גידול נומינלי של כ־64 מיליארד שקל, תוספת של כ־3.2% תוצר. גם ביחס לתחזית המעודכנת מאוקטובר, שעמדה על כ־516.7 מיליארד שקל, נרשם "עודף" גבייה. אסור לשכוח: ממשלות אינן שולטות בהכנסות - אלא בהוצאה בלבד. ההכנסות הן תוצר של פעילות המשק: רווחי חברות, צריכה, יבוא ושוק ההון. ואכן, ההוצאה הממשלתית ב־2025 עמדה על כ־650.5 מיליארד שקל לעומת כ־620.5 מיליארד שקל ב־2024 - גידול של כ־4.8%, גבוה מהתכנון המקורי - לא רק בשל הוצאה ביטחונית. גם בהוצאה האזרחית נרשמו חריגות, כאשר שיעור הגידול של תקציב המשרדים האזרחיים כמעט נגע ב־7%, לעומת תכנון לקיטון מסוים.
נקודה נוספת היא שכשליש מעודף הגבייה - כ־20 מיליארד שקל - נבע מצעדי התייעלות או התאמה המוכרים יותר בקרב הציבור כ"הגזרות": העלאת המע"מ ל־18%, מס יסף נוסף, העלאת מס הכנסה ליחידים, העלאת המס על הכנסות מהון ומיסוי רווחים לא מחולקים. ההמלצות של פקידי האוצר (אגף התקציבים) - וגם של בנק ישראל - בלמו גירעון שהיה מתקרב שוב ל־6% תוצר. כלומר, המדיניות שיחקה תפקיד מרכזי בעצירת ההידרדרות הפיסקאלית של הממשלה הנוכחית.
3. שני השלישים הנותרים מעידים על מה שכולנו ראינו בחודשים האחרונים - יש לנו משק חזק ושוק הון לוהט. רוב ההסבר להפתעה החיובית הגיע מהמגזר העסקי, וחלקו גם כתוצאה מהקדמת פעולות ערב שינויי חקיקה. המגזר העסקי התוסס יישאר גם ב־2026, אך התוספות בגין הקדמת החקיקה ייעלמו. הבעיה הגדולה היא שחלק מההכנסות שראינו ב־2025 הן תנודתיות ולעתים חד־פעמיות. שוק ההון אינו בסיס יציב למדיניות פיסקאלית. מי שרואה בזינוק הזה "מקור הכנסה חדש" טועה. בדיוק את סוג ההכנסות הזה חברות הדירוג נוטות לנטרל כשהן בוחנות קיימות תקציבית. עם זאת, הגבייה הגבוהה צפויה להישאר איתנו גם בשנה הנוכחית.
4. כאן מגיע החשש המרכזי: שהפוליטיקאים ינצלו את הנתון של 4.7% כדי לטעון שאין צורך בצעדי ריסון בתקציב 2026. זה יהיה שימוש ציני במספרים. 4.7% אינו איזון - אלא שיפור ממצב רע מאוד - ואינו הוכחה ליציבות. וזה חמור במיוחד נוכח תמונת 2026: גם תחת תחזיות צמיחה של מעל 5%, יחס החוב־תוצר אינו מתוכנן לרדת, ואף צפוי להמשיך לעלות. זהו סימן מובהק לבעיה מבנית, לא מחזורית שהשנה עלתה לישראלים יותר מ־77 מיליארד שקל (החזר חובות). מי שיפרש את הנתונים כהיתר לפריצת מסגרות ולהרחבת גירעון ב־2026 יכין את הקרקע למשבר הבא.
לכן מי שחושב - ויש כאלה באוצר שסבורים כך - שנתוני הגירעון של 2025 יובילו להעלאת דירוג, עלול להתאכזב. אין ספק שהם תומכים באי־הורדה נוספת או בשינוי "תחזית" הדירוג (והוא כבר מתרחש), אך זה לא נראה מספיק כדי להפוך את הקערה על פיה. קל וחומר כאשר רוחות מלחמה עוד נושבות מהכיוון האיראני, המצב בעזה אינו ברור, הקרע הפנימי הולך ומתרחב על רקע חוב ההשתמטות, הקידום המואץ של ההפיכה המשטרית וההתעקשות של הממשלה למנוע בכל מחיר ועדת חקירה ממלכתית אמיתית.
כל אלה בנוסף לבחירות המתקרבות המבטיחות "כלכלת בחירות" הולכת ומעצימה על ידי ממשלה שאימצה את הדפוס הזה כדרך חיים. ובמקביל גם הבהירה כי אינה מסוגלת לבצע את השינויים המבניים הנדרשים כדי לקדם מחוללי צמיחה ארוכי טווח ובני־קיימא.
